רשימת מדינות בעלות נשק גרעיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת מדינות החמושות בנשק גרעיני.
  מדינות אחרות הנושאות נשק גרעיני (הודו, קוריאה הצפונית, פקיסטן)
  מדינות אחרות שכנראה נושאות נשק גרעיני (ישראל)
  מדינות ברית נאט"ו החולקות טכנולוגיה גרעינית (בלגיה, גרמניה, איטליה, הולנד, טורקיה)
  מדינות שהחזיקו בעבר נשק גרעיני (בלארוס, קזחסטן, דרום אפריקה, אוקראינה)

להלן רשימת המדינות הריבוניות המחזיקות בנשק גרעיני, חמש מהן נחשבות למעצמות גרעין וחתומות על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, כדוגמת ארצות הברית, הפדרציה הרוסית (יורשת ברית המועצות), הממלכה המאוחדת, צרפת והרפובליקה העממית של סין.

מאז נכנסה לתוקף האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני בשנת 1970, שלוש מדינות המחזיקות בוודאות בנשק גרעיני וביצעו ניסויים בתחום זה לא חתמו על האמנה: הודו, פקיסטן וקוריאה הצפונית שהייתה חלק מהאמנה אך פרשה ממנה בשנת 2003. על פי פרסומים זרים, ישראל נחשבת אף היא למדינה המחזיקה ברשותה נשק גרעיני אך אין אישור לכך במוצהר מהממשלה בישראל. דרום אפריקה ביצעה בעבר ניסויים בנשק גרעיני אך לא פיתחה אותו מאז החתימה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.

מדינות המחזיקות ברשותן נשק גרעיני מכונות מועדון הגרעין.

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשימה דלעיל כוללת את המדינות הריבוניות שאישרו במוצהר כי ברשותן נשק גרעיני או המשערים כי ברשותה נשק שכזה, כמו גם כמות ראשי הנפץ ועוצמתם. הרשימה ידועה כ"מועדון הגרעין".[1] למעט רוסיה וארצות הברית (שמחזיקות בכמות גדולה של ראשי נפץ גרעיניים והנתונים מהווים למידע רשמי), נתוני שאר המדינות הן הערכות ובמקרים מסוימים הערכות בלתי מבוססות, בייחוד לאחר חתימת האמנה לצמצום הנשק האסטרטגי כשאלפי ראשי נפץ רוסיים ואמריקאים הוצאו משירות או יוצאו משירות.

מתוך 68,000 נשקים פעילים בשנת 1985 ישנם כ-4,000 ראשי נפץ פעילים מתוך 10,100 ראשי נפץ גרעיניים בעולם.[2] מרבית הנשקים שהוצאו משירות נמצאים באחסון ולא הושמדו.[3]

מדינות אשר להן יכולת לשגר נשק גרעיני מהיבשה, האוויר והים, נהוג לומר שיש להן "טריאדה גרעינית".

מדינה ראשי נפץ
(פעילים/בסך הכול)[4]
מועד ניסוי גרעיני ראשון CTBT שיטות חימוש
חמש מדינות הגרעין של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני
רוסיהרוסיה  רוסיה 1,910 / 7,000[2] ‏29 באוגוסט 1949 (RDS-1) אושרר טריאדה גרעינית[5]
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 1,800 / 6,800[2] 16 ביולי 1945 (טריניטי) נחתם[6] טריאדה גרעינית[7]
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת 120 / 215[2] 3 באוקטובר 1952 (הוריקן) אושרר מבוסס-ים[8][9]
צרפתצרפת  צרפת 280 / 300[2] 13 בפברואר 1960 (Gerboise Bleue) אושרר מבוסס אוויר וים[10][11]
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין לא ידוע / 260 או 270[2] 16 באוקטובר 1964 (ניסוי 596) חתום ככל הנראה טריאדה גרעינית.[12][13]
מדינות גרעין שאינן חתומות על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני
הודוהודו  הודו לא ידוע / 110–120[2] 18 במאי 1974 (פוחראן-I) לא חתום טריאדה גרעינית[14][15]
פקיסטןפקיסטן  פקיסטן לא ידוע / 120–130[2] 28 במאי 1998 (צ'גאי-I) לא חתום מבוסס אוויר ויבשה.[16][17]
קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית  קוריאה הצפונית לא ידוע 9 באוקטובר 2006[18] לא חתום ככל הנראה מבוסס ים ויבשה.[19]
מדינות גרעין לא מוצהרות
ישראלישראל  ישראל לא ידוע / 80[2][20] 1960–1979[21] לרבות ככל הנראה את תקרית ולה[22] חתום ככל הנראה טריאדה גרעינית.[23][24]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • International Institute for Strategic Studies; Hackett, James (ed.) (7 March 2012). The Military Balance 2012. London: Routledge. ISBN 1857436423.
  • Farr, Warner D (September 1999), The Third Temple's holy of holies: Israel's nuclear weapons, The Counterproliferation Papers, Future Warfare Series, 2, USAF Counterproliferation Center, Air War College, Air University, Maxwell Air Force Base, retrieved July 2, 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Nuclear club," Oxford English Dictionary: "nuclear club n. the nations that possess nuclear weapons." The term's first cited usage is from 1957.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 Federation of American Scientists: Status of World Nuclear Forces, Fas.org
  3. ^ Webster, Paul (July/August 2003). "[1]," The Guardian.
  4. ^ כל המספרים הינם הערכות של פדרציית המדענים האמריקאים.
  5. ^ IISS 2012, p. 192
  6. ^ Status of Signature and Ratification of the Comprehensive Test Ban Treaty
  7. ^ IISS 2012, pp. 54–55
  8. ^ IISS 2012, p. 169
  9. ^ מבוסס בעיקר על הצוללות הגרעיניות. משנות 1960 ועד 1990 חיל האוויר המלכותי הבריטי היה בעל יכול עצמאית להטלת נשק גרעיני באמצעות צי מפציצי ה-V
  10. ^ IISS 2012, p. 111
  11. ^ בעבר הייתה לצרפת טריאדה גרעינית, עד שנת 1996
  12. ^ The Long Shadow: Nuclear Weapons and Security in 21st Century Asia by Muthiah Alagappa (NUS Press, 2009), page 169: "China has developed strategic nuclear forces made up of land-based missiles, submarine-launched missiles, and bombers. Within this triad, China has also developed weapons of different ranges, capabilities, and survivability."
  13. ^ IISS 2012, pp. 223-224
  14. ^ IISS 2012, p. 243
  15. ^ Now, India has a nuclear triad, The Hindu
  16. ^ IISS 2012, p. 272
  17. ^ Pakistan's Nuclear Weapons, By Bhumitra Chakma, (Routledge 2012), page 61: "Pakistan possesses two types of nuclear delivery vehicles: aircraft and missiles. Initially in the pre-tests era, Islamabad depended solely on aircraft as its chief means of delivering nuclear weapons. In the early 1990s, Pakistan acquired a few dozen ballistic missiles from China, and subsequently, it developed a number of missile systems which became its mainstay of nuclear delivery".
  18. ^ U.S.: Test Points to N. Korea Nuke Blast, The Washington Post
  19. ^ Nuclear Proliferation in South Asia: Crisis Behaviour and the Bomb by Sumit Ganguly, Sumit Ganguly, S. Paul Kapur, (Routledge 2008), page 194-195
  20. ^ Avner Cohen, The Worst-Kept Secret: Israel's bargain with the Bomb (Columbia University Press, 2010), Table 1, page xxvii and page 82.
  21. ^ Farr, Warner D (September 1999), The Third Temple's holy of holies: Israel's nuclear weapons, The Counterproliferation Papers, Future Warfare Series 2, USAF Counterproliferation Center, Air War College, Air University, Maxwell Air Force Base, retrieved July 2, 2006.
  22. ^ The Samson option: Israel's Nuclear Arsenal and American Foreign Policy, ISBN 0-394-57006-5, Random House|year=1991|ref=harv
  23. ^ An Atlas of Middle Eastern Affairs By Ewan W. Anderson, Liam D. Anderson, (Routledge 2013), page 233: "In terms of delivery systems, there is strong evidence that Israel now possesses all three elements of the nuclear triad."
  24. ^ IISS 2012, p.328