לדלג לתוכן

רשף טנא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רשף טנא
לידה 2 בספטמבר 1944 (בן 81)
אושה, ארץ ישראל המנדטורית בריטניהבריטניה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה לדוקטורט אריה בן נאים, שלום בר
עיסוק כימאי, מדען חומרים
מעסיק מכון ויצמן למדע
פרסים והוקרה פרס ישראל (2026)
תרומות עיקריות
חקר חומרים שכבתיים ויישומיהם, בדגש על ננו-צינורות אי-אורגניים וננו-חלקיקים אי-אורגניים דמויי פולרן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רשף טנא (נולד ב-2 בספטמבר 1944) הוא כימאי פיזיקלי ואי-אורגני ומדען חומרים ישראלי, פרופסור אמריטוס בפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע. לשעבר ראש המחלקה לחומרים ופני שטח, חתן פרס פון היפל, פרס ישראל לכימיה ולהנדסה כימית לשנת ה'תשפ"ו (2026), פרס א.מ.ת. ופרס רוטשילד וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. מומחה בעל שם עולמי לחומרים שכבתיים.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ונעוריו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשף טנא נולד בקיבוץ אושה, בנם של שושנה (לבית הרמלין)[1] ודניאל "דנצ'ה" טנא (במקור טננבוים).[2] הוריו עלו מפולין ומבלארוס, נישאו בארץ ישראל, התיישבו בתחילה במגדיאל ולאחר מכן עברו לאושה, שם נולדו רשף ושני אחיו, רותי וראובן. רשף נולד באוהל מאחר שהוריו פינו את הצריף שלהם עבור עולים חדשים.[3]

התחנך בבית הספר גוש זבולון, שם התחנך בין היתר אצל חיים הדומי, אך את לימודיו סיים ללא תעודת בגרות, שכן זו לא הייתה נהוגה בתנועה הקיבוצית. עשה שנת שירות בקיבוץ גזר, וב-1963 התגייס לשירות צבאי בחטיבת הצנחנים. תוך כדי שירותו נפטר אביו בטרם עת,[4] אז גם החל להשלים את תעודת הבגרות שלו, והשלימה לאחר השחרור.[3] בשירות המילואים שירת בחטיבה 55, בה שימש כאלחוטן קרב על שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים ובקרבות בדרום במלחמת יום כיפור.

תחילת דרכו האקדמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנא החל את לימודיו לתואר ראשון בכימיה באוניברסיטה העברית, אותם השלים ב-1969. המשיך ללימודי תואר שני בכימיה בהנחיית פרופ' גבריאל שטיין וד"ר יהודה האז, ועסק בשימוש בחיזור מים למימן באמצעות פוטוכימיה של אירופיום לצורך הפקת אנרגיית שמש.[5]

ב-1971–1976 למד לתואר שלישי בכימיה תאורטית, בהנחיה משותפת של פרופ' אריה בן נאים ופרופ' שלום בר. הדוקטורט שלו עסק בתיאוריה של חומרים דוחי מים (הידרופוביים).[6]

קשיים בהם נתקל טנא במהלך הדוקטורט שלו, הובילו אותו לחזור מתחום הכימיה התאורטית אל הכימיה הניסויית במעבדה. בהתאם, נענה טנא להזמנה שקיבל לערוך השתלמות בתר-דוקטורט במכון באטל בז'נבה בהנחיית ד"ר אריך ברגמן. הוא עסק שם במחקר של סוללות חשמליות.[6] ב-1979 שב לישראל.[3]

כחוקר עצמאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו לישראל השתלב טנא כחוקר בקבוצתו של פרופ' יוסט מנסן, שם עבד לצד גארי הודס ודוד כאהן על תאים פוטו-אלקטרוכימיים,[3] וכעבור כשנתיים מונה לחוקר בכיר. ב-1983 רכש את מיקרוסקופ האלקטרונים הראשון לחקר חומרים במכון ויצמן, שהיה משותף למחלקות לכימיה ולביולוגיה, והיה הבסיס למחלקה לתשתיות מחקר כימי. ב-1985 מונה לפרופסור חבר וב-1995 לפרופסור מן המניין. ב-2014 יצא לגמלאות, אך ממשיך במחקר פעיל גם כיום (2025).

טנא שימש כחוקר אורח בטכניון, באוניברסיטת פייר ומארי קירי בפריז, ב-CNRS, באוניברסיטת טוקיו ובמכון הלמהולץ לחקר אנרגיות חלופיות בברלין. ב-2000–2007 כיהן כראש המחלקה לחומרים ופני שטח בפקולטה לכימיה וב-2003 ייסד את מרכז הלן ומרטין קימל למדעי הננו והיה למנהלו הראשון עד לפרישתו. לאחר בחירתו לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים כיהן קרוב לעשור כראש ועדת דו"ח מצב המדע בישראל, המוגש לכנסת.[7]

מחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מראשית שנות ה-80 עוסק טנא בחקר חומרים שכבתיים והוא החוקר הפעיל הוותיק בעולם העוסק בנושא זה. המדובר בחומרים שהמבנה הפנים-שכבתי שלהם מבוסס על קשרים קוולנטיים חזקים, והמבנה הבין-שכבתי שלהם מבוסס על כוחות ואן-דר-ואלס חלשים. חומרים אלה הם בעלי תכונות מכניות ואלקטרוניות שונות בתכלית מחומרים בעלי סימטריה תלת-ממדית, כמו גליום ארסניד. בתחילת דרכו כחוקר עצמאי הוא עסק בחקר טונגסטן דיסלניד, ולאחר שנים אחדות עבר לעסוק במוליבדן דיסולפיד וטונגסטן דיסולפיד בשכבות דקות, במטרה להשתמש בהם לבניית תאים פוטו-וולטאיים. ב-1992 החל לעסוק בייצור ננו-צינוריות וננו-כדורים המבוססים על חומרים אלה, בתחילה בשיתוף עם ד"ר לב מרגוליס ובהמשך עם ד"ר רונית פופוביץ-בירו.[3] החל מ-2010 הוא עוסק בננו-חומרים המבוססים על יותר משני יסודות. טנא הציע להשתמש בננו-כדורים בתור מסבים זעירים לצורך ייצור חומרי סיכה מודרניים למכונות וכלים כבדים, אשר משמשים בטכנולוגיות רבות והיוו בסיס לשלוש חברות מסחריות.[3]

לאורך שנותיו כחוקר, חיבר טנא כ-500 מאמרים והנחה כ-70 תלמידי מחקר, ביניהם פרופ' גיטי פריי[8] מהטכניון ופרופ' מאיה בר סדן[9] מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. חוקרים רבים שעבדו תחת הנחייתו, השתלבו בתעשייה.

גילוי ננו-צינוריות אי-אורגניות וננו-חלקיקים אי-אורגניים דמויי פולרן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינוס פאולינג הציע ב-1930 שחומרים שכבתיים (דו-ממדיים) בעלי מבנה א-סימטרי לאורך ציר a, כמו כריזוטיל והלואיסיט, יתעקמו באופן ספונטני ויצרו מבנים גליליים או סליליים.[10] הצעה זו אושרה ב-1950 על ידי בייטס כאשר נצפו לראשונה ננו-צינוריות של כריזוטיל.[11] בעקבות גילוי הפולרנים הפחמניים, הוצע על ידי קרוטו כי ננו-חלקיקים של גרפיט סובלים מאי-יציבות פנימית עקב קשרים פנויים באטומי השוליים, מה שגורם להם להתקפל ולהיסגר לכדי פולרנים.[12] רעיון זה הורחב בהמשך לננו-צינוריות פחמן,[13][14] דבר שהוביל את טנא להציע שגם ננו-חלקיקים של תרכובות שכבתיות אי-אורגניות, כמו טונגסטן דיסולפיד ומוליבדן דיסולפיד, סובלים מחוסר יציבות דומה ויוצרים מבנים סגורים חלולים – כלומר ננו-צינוריות אי-אורגניות (בראשי תיבות INT) וננו-חלקיקים אי-אורגניים דמויי פולרן (בראשי תיבות IF).[15][16][17] בהמשך סונתזו ונחקרו ננו-צינוריות וננו-חלקיקים דמויי פולרן של חומרים דו-ממדיים רבים נוספים, כולל BN, NiCl₂, Cs₂O, Tl₂O, NiClOH, TaS₂, H₂Ti₃O₇, V₂O₅ ועוד. סוגים נוספים של ננו-צינוריות מחומרים דו-ממדיים נחקרו באמצעות סימולציות ממוחשבות.

טנא הרחיב את הרעיון וסינתז ננו-צינוריות מתרכובות שכבתיות לא סטוכיומטריות בעלות מבנה מהצורה (MX)₁₊ᵧ(TX₂)ₘ, כאשר M הוא יסוד כמו ביסמוט, אנטימון, בדיל, עופרת, או יסוד נדיר אחר; T יכול להיות ניאוביום, טנטלום, טיטניום, ונדיום או כרום; X הוא גופרית או סלניום; γ נע בין 0.08 ל-0.28. במקרים אלו פועלים יחד גם מנגנון פאולינג (א-סימטריה לאורך ציר a) וגם מנגנון סגירת הקשרים הפנויים של השוליים (מנגנון קרוטו-איג'ימה-טנא), דבר המוביל לתפוקה גבוהה של ננו-צינוריות.[18][19] ניתן לקבוע שננו-צינוריות וננו-חלקיקים דמויי פולרן הם מופעים ננומטריים מטא-סטביליים של תרכובות שכבתיות, וניתן להכינם ממגוון רחב של יסודות ותרכובות – ממבודדים ועד מוליכים למחצה, מתכות ומוליכי-על. ננו-חלקיקים אלו ניתנים להבחנה מהחומר הגולמי המקורי באמצעות כל שיטה מעולמות הכימיה הפיזיקלית.

אסטרטגיות לסינתזת ננו-צינוריות וננו-חלקיקים דמויי פולרן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנא וצוותו פיתחו אסטרטגיות כימיות חדשות לסינתזת ננו-צינוריות וננו-חלקיקים דמויי פולרן מסוגים שונים של תרכובות שכבתיות, כולל דיכלוגנידים של מתכות, הלידים ותחמוצות. לצורך כך השתמשו במגוון טכניקות בטמפרטורות גבוהות, כגון הולכת אדים כימית, שיקוע אדים כימי, אבלציה בלייזר, קרינת שמש ממוקדת, אלומת אלקטרונים, מיקרוגל והלם מכני. בפרט, מחקר מעמיק של המרת תחמוצות מתכת לסולפידים (או סלנידים) בטמפרטורות גבוהות חשף מנגנון ייחודי של סינתזה "מהשפה לפנים" של ננו-צינוריות וננו-חלקיקים דמויי פולרן.[20][21] בהמשך, פותח במעבדתו תהליך בקנה מידה גדול להפקת ננו-חלקיקים אלה. מחקרים אלו סללו את הדרך למסחור החלקיקים למגוון יישומים.

אסטרטגיות חדשות בכימיה של חומרים בטמפרטורה גבוהה פותחו לצורך אילוח מבוקר של ננו-צינוריות וננו-חלקיקים דמויי פולרן של טונגסטן דיסולפיד ומוליבדן דיסולפיד בכמויות זעירות של רניום וניאוביום.[22][23][24] אילוח זה הקנה לחלקיקים צפיפות מטען משטחית, שלילית או חיובית בהתאמה, והקל על פיזורם בנוזלים שונים. בנוסף, נמצאו רמזים לשינוי הפאזה ממצב יציב (2H) חצי-מוליך למצב מטא-סטבילי (1T) מוליך במבנים עם רניום. החלקיקים המאולחים הראו תכונות קטליטיות משופרות ליצירת מימן ושיפור בתכונות השחיקה, כנראה כתוצאה מדחייה עצמית בין החלקיקים. כמו כן הוצעו יישומים רפואיים כגון ציפוי לקתטרים.

כבר בשלב מוקדם של מחקרו העלה טנא את האפשרות של ננו-אוקטהדרות חלולות של מוליבדן דיסולפיד כצורת הננו-פולרן הקטנה ביותר.[16][25] חלקיקים אלו יוצרו באמצעות אבלציה בלייזר,[26] פריקה חשמלית, ומאוחר יותר גם בעזרת אבלציה סולארית. הן ניסויים והן חישובים הראו כי מבנים אלו יציבים בטווח גדלים של 3–7 ננומטר.[27][28] מאחר שמדובר בפאונים סגורים וחלולים הקטנים ביותר, הם נחשבים לאנלוג האי-אורגני של C₆₀, כלומר "הפולרנים האי-אורגניים האמיתיים". מבנים אלו צפויים להופיע גם בתרכובות שכבתיות רבות אחרות, ולהוות פלטפורמה לדרכי פעולה קטליטיות חדשות.

טנא חזה,[29] ואחר כך גם הוכיח,[30] כי ננו-חלקיקים דמויי פולרן של טונגסטן דיסולפיד ומוליבדן דיסולפיד מתנהגים כמו מסבים כדוריים ברמה הננומטרית, ומספקים יכולת סיכה מוצקה יוצאת דופן. עבודה זו חשפה מנגנון סיכה חדש המבוסס על גלגול הננו-חלקיקים, שמתאפיין במקדם חיכוך נמוך מאוד. בנוסף, העבודה פתחה צוהר לטכנולוגיה חדשה לשימון, שנמצאת בשימוש עבור יישומים טריבולוגיים שונים. מספר חברות כבר מייצרות ומשווקות מוצרים אלה ומוצרים רפואיים המבוססים על עבודות אלה הוצעו ומצויים בפיתוח.

אפיון ננו-צינוריות וננו-חלקיקי טונגסטן דיסולפיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התכונות המכניות הייחודיות של ננו-צינוריות וננו-חלקיקים דמויי פולרן של טונגסטן דיסולפיד נחקרו במעבדתו של טנא במגוון שיטות. נמצא כי הם עמידים בגלי לחץ של עד 21 גיגה-פסקלים.[31] ניסויים של מתיחה, כיפוף ופיתול על ננו-צינוריות בודדים הראו כי הם בעלי חוזק של עד 20 גיגה-פסקל – פי ארבעה מסיבי קוולאר – ועמידים במאמצים של מעל 10% בלי להישבר.[32][33] תכונות אלו הופכות אותם מתאימים לחיזוק של ננו-קומפוזיטים פולימריים. ננו-קומפוזיטים כאלה, המכילים עד 1% ממשקלם בננו-צינוריות או חלקיקי IF של טונגסטן דיסולפיד, הראו שיפור בתכונות מכניות, תרמיות וטריבולוגיות. בפרט, פולימרים ביולוגיים כמו PLLA, PVA ו-PPF, המשמשים ברפואה, אריזת מזון והנדסת רקמות, שופרו משמעותית מבחינה מכנית לאחר הוספת כמויות קטנות של ננו-צינוריות טונגסטן דיסולפיד.[34]

בשיתוף עם קבוצות מחקר אחרות אושרו תכונות אלקטרוניות יוצאות דופן של ננו-צינוריות טונגסטן דיסולפיד, כולל מוליכות-על עם אוסצילציות מסוג ליטל-פארקס,[35] אפקט פוטו-וולטאי נפחי,[36] אפקטים של צימוד אופטי חזק,[37] יצירת הרמוניה שנייה,[38] ושימושים בראייה מלאכותית[39] ובזיכרונות ננו-אלקטרוניים. ננו-צינוריות מהתרכובת הבלתי-סטוכיומטרית (SmS)₁.₁₉TaS₂ הראו אף הם מוליכות-על בטמפרטורה של 4 קלווין.[40] תכונות אלה עשויות לתרום בעתיד לטכנולוגיות קוונטיות כמו התקני זיכרון אולטרה-צפופים ומחשוב קוונטי. לאחרונה הצליחה קבוצתו להשיג כוונון משמעותי של פער האנרגיה (bandgap) בין 2 ל-1.5 אלקטרון-וולט על ידי סינתזה של ננו-צינוריות מסוג W(SₓSe₁₋ₓ)₂.[41]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לפטירתה, טנא היה נשוי ללאה (לבית יונס), מייסדת מסגרות החינוך למבוגרים בעיר רחובות, ונולדו להם הבת דנה והבנים טל ורון (כיום חבר סגל בטכניון).[42] לזכרה של לאה טנא מעניקה מדי שנה החברה הישראלית לכימיה את "פרס משפחת טנא בתחום מדעי הננו"[43] וכמו כן על שמה נקראת הקתדרה העממית ברחובות.[44]

לאחר פטירתה של לאה, טנא נישא בשנית לפרופ' אלה זאק[45] (לבית שרייבר), חברת סגל ודקאנית הפקולטה למדעים במכון טכנולוגי חולון.[46] ב-2024 זאק וטנא ייסדו את פרס זאק-טנא למדעי החומרים, המוענק מטעם החברה הישראלית לוואקום.[47] טנא מתגורר ברחובות.

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מלגת מחקר בינלאומית של מכון באטל (1976–1978)
  • פרס המחקר השנתי ע"ש מרדכי (מומה) גליקסון מטעם מכון ויצמן למדע (1985)
  • עמית החברה הישראלית לוואקום (1996)
  • עמית רשת הטכנולוגיה העולמית (2002)
  • קתדרת משפחת דרייק בננוטכנולוגיה (2004)
  • פרס קולטהוף מטעם הטכניון (2005)
  • מדליית החברה לחקר חומרים, בוסטון (2005)
  • פרס מצוינות במחקר מדעי ע"ש רפאל, מטעם החברה הישראלית לוואקום (2005)
  • פרס לנדאו של מפעל הפיס לננוטכנולוגיה (2006)
  • עמית החברה לחקר חומרים (מחזור עמיתים ראשון) (2008)
  • פרס המצוינות של החברה הישראלית לכימיה (2008)
  • עמית החברה המלכותית לכימיה (FRSC) (2011)
  • חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (2011)
  • פרס הרצאת מליאה בכנס ChinaNano 2011, בייג'ינג (2011)
  • הרצאת פרס ע"ש ראו בכנס השנתי ה-14 של החברה ההודית לחקר הכימיה (2012)
  • חבר באקדמיה יורופיאה (2012)
  • פרס המאמר המדעי הטוב ביותר של השנה מטעם המכון למהנדסי בניין בבריטניה (2014)
  • פרופסור כבוד באוניברסיטה הטכנולוגית של טאיוואן (2015)
  • מדליית זהב של החברה הישראלית לכימיה (2015)
  • פרס רוטשילד (2016)
  • פרס הרצאת מליאה בכנס NanoTr12, אוניברסיטת גבזה, טורקיה (2016)
  • עמית כבוד של האגודה הישראלית למיקרוסקופיה (2017)
  • פרס הטכנולוגיה של IUVSTA, מאלמו, שוודיה (2019)
  • פרס א.מ.ת. (2020)
  • חבר באקדמיה האירופאית למדעים ואומנויות באוסטריה (2021)
  • פרס החברה האמריקאית לכימיה של חומרים (2023)
  • פרס ארתור פון היפל מטעם החברה לחקר חומרים (2023)
  • פרס ישראל בתחום חקר הכימיה והנדסה כימית. (2026)[48]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רשף טנא בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ שושנה טנא, באתר דפי הנצחה - אושה
  2. ↑ דניאל טנא, באתר דפי הנצחה - אושה
  3. 1 2 3 4 5 6 ריאיון עם פרופ' רשף טנא חבר האקדמיה, סרטון בערוץ "The Israel Academy of Sciences and Humanities", באתר יוטיוב (אורך: 01:18:44)
  4. ↑ ⁨נפטר דניאל טנא ממייסדי אושא, באתר הבקר, ‏17 בספטמבר 1964
  5. ↑ רשף טנא, פוטוכימיה ופלואורסצנסיה של (III)EU בתמיסות מימיות, באתר ספריות האוניברסיטה העברית, ‏1971
  6. 1 2 יהונתן ברקהיים, מהאוהל בקיבוץ לפסגת המדע: פרופ' רשף טנא יקבל את פרס ישראל, באתר ynet, 17 באפריל 2026
  7. ↑ דוח מצב המדע בישראל של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים הוגש לנשיא המדינה, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ‏28 בפברואר 2023
  8. ↑ גיטי ל' פריי, Optical properties of inorganic fullerene-like particles of transition metal dichalcogenides, ספריות מכון ויצמן למדע, ‏1999
  9. ↑ מאיה בר-סדן, Synthesis of inorganic fullerene-like structures by laser ablation, and their characterization by advanced microscopy techniques, ספריות מכון ויצמן למדע, ‏2007
  10. ↑ Linus Pauling, The Structure of the Micas and Related Minerals, Proceedings of the National Academy of Sciences 16, 1930-02, עמ' 123–129 doi: 10.1073/pnas.16.2.123
  11. ↑ Thomas F. Bates, Leonard B. Sand, John F. Mink, Tubular Crystals of Chrysotile Asbestos, Science 111, 1950-05-12, עמ' 512–513 doi: 10.1126/science.111.2889.512
  12. ↑ H. W. Kroto, The stability of the fullerenes Cn, with n = 24, 28, 32, 36, 50, 60 and 70, Nature 329, 1987-10, עמ' 529–531 doi: 10.1038/329529a0
  13. ↑ Sumio Iijima, Toshinari Ichihashi, Single-shell carbon nanotubes of 1-nm diameter, Nature 363, 1993-06, עמ' 603–605 doi: 10.1038/363603a0
  14. ↑ Sumio Iijima, Helical microtubules of graphitic carbon, Nature 354, 1991-11, עמ' 56–58 doi: 10.1038/354056a0
  15. ↑ R. Tenne, L. Margulis, M. Genut, G. Hodes, Polyhedral and cylindrical structures of tungsten disulphide, Nature 360, 1992-12, עמ' 444–446 doi: 10.1038/360444a0
  16. 1 2 L. Margulis, G. Salitra, R. Tenne, M. Talianker, Nested fullerene-like structures, Nature 365, 1993-09, עמ' 113–114 doi: 10.1038/365113b0
  17. ↑ Reshef Tenne, Doped and heteroatom-containing fullerene-like structures and nanotubes, Advanced Materials 7, 1995, עמ' 965–995 doi: 10.1002/adma.19950071203
  18. ↑ Leela S. Panchakarla, Gal Radovsky, Lothar Houben, Ronit Popovitz-Biro, Rafal E. Dunin-Borkowski, Reshef Tenne, Nanotubes from Misfit Layered Compounds: A New Family of Materials with Low Dimensionality, The Journal of Physical Chemistry Letters 5, 2014-11-06, עמ' 3724–3736 doi: 10.1021/jz5016845
  19. ↑ M. B. Sreedhara, Simon Hettler, Ifat Kaplan-Ashiri, Katya Rechav, Yishay Feldman, Andrey Enyashin, Lothar Houben, R. Arenal, Reshef Tenne, Asymmetric misfit nanotubes: Chemical affinity outwits the entropy at high-temperature solid-state reactions, Proceedings of the National Academy of Sciences 118, 2021-08-31, עמ' e2109945118 doi: 10.1073/pnas.2109945118
  20. ↑ Y. Feldman, G. L. Frey, M. Homyonfer, V. Lyakhovitskaya, L. Margulis, H. Cohen, G. Hodes, J. L. Hutchison, R. Tenne, Bulk Synthesis of Inorganic Fullerene-like MS2 (M = Mo, W) from the Respective Trioxides and the Reaction Mechanism, Journal of the American Chemical Society 118, 1996-01-01, עמ' 5362–5367 doi: 10.1021/ja9602408
  21. ↑ A. Zak, Y. Feldman, V. Alperovich, R. Rosentsveig, R. Tenne, Growth Mechanism of MoS2 Fullerene-like Nanoparticles by Gas-Phase Synthesis, Journal of the American Chemical Society 122, 2000-11-01, עמ' 11108–11116 doi: 10.1021/ja002181a
  22. ↑ Francis Leonard Deepak, Hagai Cohen, Sidney Cohen, Yishay Feldman, Ronit Popovitz-Biro, Doron Azulay, Oded Millo, Reshef Tenne, Fullerene-Like (IF) NbxMo1-xS2 Nanoparticles, Journal of the American Chemical Society 129, 2007-10-01, עמ' 12549–12562 doi: 10.1021/ja074081b
  23. ↑ Lena Yadgarov, Rita Rosentsveig, Gregory Leitus, Ana Albu-Yaron, Alexey Moshkovich, Vladislav Perfilyev, Relja Vasic, Anatoly I. Frenkel, Andrey N. Enyashin, Gotthard Seifert, Lev Rapoport, Reshef Tenne, Controlled Doping of MS2 (M=W, Mo) Nanotubes and Fullerene-like Nanoparticles, Angewandte Chemie International Edition 51, 2012, עמ' 1148–1151 doi: 10.1002/anie.201105324
  24. ↑ Rita Rosentsveig, Lena Yadgarov, Yishay (Isai) Feldman, Sana Shilstein, Ronit Popovitz-Biro, Bojana Visic, Anastasiya Sedova, Sidney R. Cohen, Yuanyuan Li, Anatoly I. Frenkel, Reshef Tenne, Doping of Fullerene-Like MoS2 Nanoparticles with Minute Amounts of Niobium, Particle & Particle Systems Characterization 35, 2018, עמ' 1700165 doi: 10.1002/ppsc.201700165
  25. ↑ Reshef Tenne, Doped and heteroatom-containing fullerene-like structures and nanotubes, Advanced Materials 7, 1995, עמ' 965–995 doi: 10.1002/adma.19950071203
  26. ↑ P. A. Parilla, A. C. Dillon, K. M. Jones, G. Riker, D. L. Schulz, D. S. Ginley, M. J. Heben, The first true inorganic fullerenes?, Nature 397, 1999-01, עמ' 114–114 doi: 10.1038/16368
  27. ↑ Andrey N. Enyashin, Sibylle Gemming, Maya Bar-Sadan, Ronit Popovitz-Biro, Sung You Hong, Yehiam Prior, Reshef Tenne, Gotthard Seifert, Structure and Stability of Molybdenum Sulfide Fullerenes, Angewandte Chemie International Edition 46, 2007, עמ' 623–627 doi: 10.1002/anie.200602136
  28. ↑ Ana Albu-Yaron, Moshe Levy, Reshef Tenne, Ronit Popovitz-Biro, Marc Weidenbach, Maya Bar-Sadan, Lothar Houben, Andrey N. Enyashin, Gotthard Seifert, Daniel Feuermann, Eugene A. Katz, Jeffrey M. Gordon, MoS2 Hybrid Nanostructures: From Octahedral to Quasi-Spherical Shells within Individual Nanoparticles, Angewandte Chemie International Edition 50, 2011, עמ' 1810–1814 doi: 10.1002/anie.201006719
  29. ↑ L. Rapoport, Yu. Bilik, Y. Feldman, M. Homyonfer, S. R. Cohen, R. Tenne, Hollow nanoparticles of WS2 as potential solid-state lubricants, Nature 387, 1997-06-19, עמ' 791–793 doi: 10.1038/42910
  30. ↑ Ofer Tevet, Palle Von-Huth, Ronit Popovitz-Biro, Rita Rosentsveig, H. Daniel Wagner, Reshef Tenne, Friction mechanism of individual multilayered nanoparticles, Proceedings of the National Academy of Sciences 108, 2011-12-13, עמ' 19901–19906 doi: 10.1073/pnas.1106553108
  31. ↑ Y. Q. Zhu, T. Sekine, Y. H. Li, W. X. Wang, M. W. Fay, H. Edwards, P. D. Brown, N. Fleischer, R. Tenne, WS2 and MoS2 Inorganic Fullerenes—Super Shock Absorbers at Very High Pressures, Advanced Materials 17, 2005, עמ' 1500–1503 doi: 10.1002/adma.200401962
  32. ↑ Ifat Kaplan-Ashiri, Sidney R. Cohen, Konstantin Gartsman, Viktoria Ivanovskaya, Thomas Heine, Gotthard Seifert, Inna Wiesel, H. Daniel Wagner, Reshef Tenne, On the mechanical behavior of WS2 nanotubes under axial tension and compression, Proceedings of the National Academy of Sciences 103, 2006-01-17, עמ' 523–528 doi: 10.1073/pnas.0505640103
  33. ↑ Maya Bar Sadan, Lothar Houben, Andrey N. Enyashin, Gotthard Seifert, Reshef Tenne, Atom by atom: HRTEM insights into inorganic nanotubes and fullerene-like structures, Proceedings of the National Academy of Sciences 105, 2008-10-14, עמ' 15643–15648 doi: 10.1073/pnas.0805407105
  34. ↑ Karthik Ramachandran, Zixuan Shao, Tiziana Di Luccio, Bo Shen, Edgar E. Ruiz Bello, Loredana Tammaro, Fulvia Villani, Fausta Loffredo, Carmela Borriello, Francesca Di Benedetto, Eimear Magee, Tony McNally, Julia A. Kornfield, Tungsten disulfide nanotubes enhance flow-induced crystallization and radio-opacity of polylactide without adversely affecting in vitro toxicity, Acta Biomaterialia 138, 2022-01-15, עמ' 313–326 doi: 10.1016/j.actbio.2021.11.005
  35. ↑ F. Qin, W. Shi, T. Ideue, M. Yoshida, A. Zak, R. Tenne, T. Kikitsu, D. Inoue, D. Hashizume, Y. Iwasa, Superconductivity in a chiral nanotube, Nature Communications 8, 2017-02-16, עמ' 14465 doi: 10.1038/ncomms14465
  36. ↑ Y. J. Zhang, T. Ideue, M. Onga, F. Qin, R. Suzuki, A. Zak, R. Tenne, J. H. Smet, Y. Iwasa, Enhanced intrinsic photovoltaic effect in tungsten disulfide nanotubes, Nature 570, 2019-06, עמ' 349–353 doi: 10.1038/s41586-019-1303-3
  37. ↑ Sudarson S. Sinha, Alla Zak, Rita Rosentsveig, Iddo Pinkas, Reshef Tenne, Lena Yadgarov, Size-Dependent Control of Exciton–Polariton Interactions in WS2 Nanotubes, Small 16, 2020, עמ' 1904390 doi: 10.1002/smll.201904390
  38. ↑ Heming Xia, Xinyu Chen, Song Luo, Feng Qin, Alexander Idelevich, Saptarshi Ghosh, Toshiya Ideue, Yoshihiro Iwasa, Alla Zak, Reshef Tenne, Zhanghai Chen, Wei-Tao Liu, Shiwei Wu, Probing the Chiral Domains and Excitonic States in Individual WS2 Tubes by Second-Harmonic Generation, Nano Letters 21, 2021-06-23, עמ' 4937–4943 doi: 10.1021/acs.nanolett.1c00497
  39. ↑ Yan Sun, Shuting Xu, Zheqi Xu, Jiamin Tian, Mengmeng Bai, Zhiying Qi, Yue Niu, Hein Htet Aung, Xiaolu Xiong, Junfeng Han, Cuicui Lu, Jianbo Yin, Sheng Wang, Qing Chen, Reshef Tenne, Alla Zak, Yao Guo, Mesoscopic sliding ferroelectricity enabled photovoltaic random access memory for material-level artificial vision system, Nature Communications 13, 2022-09-14, עמ' 5391 doi: 10.1038/s41467-022-33118-x
  40. ↑ M. B. Sreedhara, Kristýna Bukvišová, Azat Khadiev, Daniel Citterberg, Hagai Cohen, Viktor Balema, Arjun K. Pathak, Dmitri Novikov, Gregory Leitus, Ifat Kaplan-Ashiri, Miroslav Kolíbal, Andrey N. Enyashin, Lothar Houben, Reshef Tenne, Nanotubes from the Misfit Layered Compound (SmS)1.19TaS2: Atomic Structure, Charge Transfer, and Electrical Properties, Chemistry of Materials 34, 2022-02-22, עמ' 1838–1853 doi: 10.1021/acs.chemmater.1c04106
  41. ↑ M. B. Sreedhara, Yana Miroshnikov, Kai Zheng, Lothar Houben, Simon Hettler, Raul Arenal, Iddo Pinkas, Sudarson S. Sinha, Ivano E. Castelli, Reshef Tenne, Nanotubes from Ternary WS2(1–x)Se2x Alloys: Stoichiometry Modulated Tunable Optical Properties, Journal of the American Chemical Society 144, 2022-06-15, עמ' 10530–10542 doi: 10.1021/jacs.2c03187
  42. ↑ רון טנא, באתר הפקולטה לכימיה בטכניון
  43. ↑ פרס החברה הישראלית לכימיה על שם משפחת טנא לזכרה של לאה טנא בתחום מדעי הננו, באתר החברה הישראלית לכימיה
  44. ↑ הקתדרה העממית, באתר עיריית רחובות
  45. ↑ צינוריות השֶׁמֶשׁ, באתר מסע הקסם המדעי, ‏30 ביוני 2019
  46. ↑ פרופ' אלה זאק, באתר המכון הטכנולוגי חולון
  47. ↑ IVS-IPSTA 2024 - 41TH ANNUAL, IVS
  48. ↑ יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון לחינוך מדעי, מהאוהל בקיבוץ לפסגת המדע: פרופ' רשף טנא יקבל את פרס ישראל, באתר ynet, 17 באפריל 2026
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רשף_טנא&oldid=43132254"