לדלג לתוכן

רשף (אל)

ערך טוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רשף
𐤓𐤔𐤐, 𐎗𐎌𐎔
פסל של רשף, 1184–664 לפנה"ס, הממלכה החדשה (מצרים)
פסל של רשף, 1184–664 לפנה"ס, הממלכה החדשה (מצרים)
תרבות הדת הפיניקית, דת מצרים העתיקה, מיתולוגיה כנענית עריכת הנתון בוויקינתונים
אלים מקבילים נרגל, מנצ'ו (אנ'), אפולון, רונזס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רֶשֶף (בפיניקית: 𐤓𐤔𐤐, באוגריתית: 𐎗𐎌𐎔) הוא אל שמי צפון־מערבי, האחראי על מחלות, ריפוי, הגנה ומלחמה, ונעבד במזרח הקרוב הקדום מהאלף ה־3 לפנה"ס עד האלף ה־1 לפנה"ס. מתקופת הברונזה קיימות עדויות לפולחנו באבלה, במסופוטמיה, בקרב האמורים, בפולחן ובמיתוסים הכנעניים המתועדים בכתבי אוגרית, ובמצרים, שאליה הגיע בעקבות מהגרים מכנען; בתקופת הברזל המשיך פולחנו במצרים, וכן נעבד בפיניקיה, בקוה השכנה, ובמושבות הפיניקיות מעבר לים, במיוחד בקפריסין, וכן בקרב הארמים. במסופוטמיה זוהה עם נרגל, במצרים עם מנצ'ו (אנ'), בקוה עם האל רונזס, ובקפריסין עם אפולון. מבחינה איקונוגרפית, רשף לרוב נושא מגן וכלי נשק, ומוצג לעיתים בזיקה לצבאים.

משמעות השם ומקורו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית משמשת המילה "רשף" במשמעות "להבה, ניצוצות" וכן "מגפה, דֶבֶר";[1][2] השימוש במילה "רשף" במשמעויות אלה נובעת משם האל רשף האחראי על אש ומגפות.[3] ישנם חוקרים המקשרים את מקור השם רשף למשמעות הקשורה באש, אך אחרים סבורים שהשם קשור אטימולוגית למלה האכדית rašbu, שמשמעותה "מפחיד".[4]

באבלאית (בתעתיק ללטינית) נקרא רשף Rašap או Rašappa, באכדית Rašpu, במצרית ršp או ršpw, באוגריתית 𐎗𐎌𐎔 (רשף), בפיניקית ובארמית 𐤓𐤔𐤐 (רשף).[4]

עדויות לפולחנו של רשף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשף בתקופת הברונזה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חותם הגליל של אדֻּמֻ מלך צידון, המציג במרכז את המלך, מימינו בעל־סת, ומשמאלו רשף, אוחז במגן האפייני לו ומניף אלה, מתוארך למאות ה־14–13 לפנה"ס (תקופת הברונזה המאוחרת)[5]
צלמית ברונזה של רשף, מגידו, המאות ה־14–13 לפנה"ס (תקופת הברונזה המאוחרת). רשף מניף חרב בימינו ובשמאלו אוחז במגן מרובע מצרי[6]

ההופעה האיקונוגרפית הקדומה ביותר[7] של רשף בממצא ארכאולוגי היא על חרפושית מתקופת הברונזה התיכונה 2ב (סביבות 1550 לפנה"ס), שבה מופיעה אלוהות, המזוהה עם רשף, אוחזת מגן ביד אחת ומניפה נשק ביד השנייה.[8] בתקופת הברונזה המאוחרת רשף מופיע על חותמי גליל, חרפושיות, מצבות מצריות, וצלמיות מתכת. הוא מתאפיין במגן ביד אחת ונשק מונף בידו השנייה, מוצג לעיתים עם מוטיבים הקשורים בצבאים, וכן לעיתים נושא לאוטה.[9]

אבלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדות הקדומה ביותר לרשף נמצאה בארכיון אבלה מהמחצית השנייה של האלף ה־3 לפנה"ס. רשף היה במעמד גבוה בפנתאון האבלאי, ותפקד כאל מלחמה, אל השאול, וכן היה קשור לריפוי. כבר באבלה היה רשף מקביל לאל נרגל. מתוקף תפקידו כאל היוצר מחלות שמו שימש בקללות, אך מתוקף תפקידו כאל מגן ומרפא שמו הופיע גם כרכיב בשמות תאופוריים. ארכיון אבלה מתעד את רשף גם כאלוהות מקומית בערים שונות, כגון "רשף תוניפ". זיקות נוספות בין אבלה לרשף ניתן למצוא ברשף מקומי אחד, "רשף גֻנֻ", היה בזיקה לא ליישוב אלא למתחם בארמון המלכותי של אבלה; וכן באחד משערי העיר שנקרא על שם רשף, בשל קרבתו לאחד ממקדשי רשף בעיר. באבלה, רשף היה בן הזוג של האלה אדמּה (אנ'), שתפקדה כאלה האם וכאלת פריון.[4][2]

מסופוטמיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדויות לפולחן רשף באלף השלישי והשני לפנה"ס נמצאו גם באמר, תרקה, חֿנה ומָרי.[10] במילון אמורי–אכדי המתוארך לימי רים-סין הראשון או עמורפיא (חמורבי), מובא רשף (באמורית בתעתיק אכדי: ra-sa-pu-um, שחזור: rašap(um)‏) בטור המלים האמוריות כמקביל לנרגל, אל השאול, בטור המלים האכדיות.[2]

באחד ממכתבי אל־עמארנה שנשלחו מאלשיה מוזכרת מגפה בביטוי "יד dMAŠ.MAŠ בארצי". השומרוגרמות "dMAŠ.MAŠ" מציינות לרוב את נרגל, אך במקרה הזה הן מתייחסות ככל הנראה לרשף.[4][11]

מצרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצבה מצרית המציגה במרכז את האלה קדש עומדת על אריה, מימין נראה האל רשף, ומשמאל האל האל מין
שבר מצבה מצרית המוקדשת לרשף, המוצג בה אוחז במגן וחנית, מניף אלה, וחובש את כתר החצת (אנ')

כמו כמה אלים כנעניים אחרים, גם רשף נקלט בתקופת הברונזה המאוחרת לתוך הפנתאון המצרי. בתחילה הוא תפקד כאל מלחמה וכמקבילו של האל מנצ'ו (אנ'). אמנחותפ השני ראה בו האל המגן האישי שלו.[4][10] בימי פרעה חרמחב, לאחר מסע הניצחון שלו מגבל לכרכמיש, קצין האורוות סן־נפר העיד בכתובת הקדשה שנתן מנחות: למלך, לפתח "מדרום לחומתו" אדון החיים ושתי הארצות (מצרים העליונה והתחתונה), לעשתרת גבירת השמים, לענת בתו של פתח אדון האמת, לרשף אדון השמים, ולקדש גבירת כוכבי השמים; אלי הלבנט, עשתרת, ענת ורשף, מחזיקים ביכולות צבאיות, ובו־בזמן היו אלי כנען הנלחמים בצד המצרים, ושילובם של האלים – במיוחד עשתרת אלת הסוסים – נועדו להבטיח את השלטון הצבאי המצרי בכנען.[12] בתקופת השושלת ה־19 של מצרים נפוץ הפולחן של רשף במצרים גם בקרב המוני העם, לעיתים קרובות על מצבות לצד האלה השמית קדש והאל המצרי מין, וכן בתפקיד מרפא, נלחם במחלות ומגן מפני שדים. פולחנו של רשף במצרים המשיך גם באלף ה־1 לפנה"ס. האיקונוגרפיה של רשף במצרים כוללת עיטור ראש בצורת כתר דשרת (אנ'), כתר חצת (אנ') או ראש צבי, כלי נשק ומגן בידו, וסמלי ענח'.[4]

אוגרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגרית מופיע רשף כאל במעמד נמוך יחסית בפנתאון.[4] בפתח עלילת כרת, בין גורמים המתוארים למותם של צאצאי כרת, מוזכר ש"רשף אסף אותם".[13] בהמשך, "רשף זבל" (רשף השר, הנסיך) נמנה בין האלים הנמצאים באספה שמנסה לשכנע את אל לברך את כרת.[14] בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; לרשף מוקדש הקטע השישי מבין קטעים אלה, ומעונו הנזכר בלוח הוא "בבת", הנזכר גם במקום אחר כמקום המשויך לרשף.[15] בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), ובין האלים הרבים שנזכרו (רובם בזוגות) כאוספי ה"חמה" מוזכר רשף, הפעם יחד עם ירח.[16]

רשף מוזכר גם בכתבי אוגרית שאינם עלילתיים. רשימות אלים מאוגרית מראות שגם שם נחשב מקביל לנרגל.[4] בלוח אחד[17] נמצא לחש ותוכנו מתפרש כמינוי האל בעל להילחם נגד חציו של רשף.[18] בשני לוחות[19] מתואר טקס פולחני ובו מלך אוגרית מתייצב לפני רשף־חגב ומגיש לו מנחות.[18] בלוח פולחני אחר[20] נזכרים "רשפים" (ברבים) בבית המלך, דבר המצביע על כך שהוצבו כמה פסלים של רשף בארמון המלכותי.[18] רשף מופיע גם ברשימות קרבנות וטקסטים המתארים טקסים פולחניים, לעיתים עם אפיתטים כגון "רשף בבת", "רשף מהבן", "רשף מלך", "רשף אִדרף" ו"רשף אִנשת".[21] רשף אף מופיע בלוח המתאר תוצאות קריאה בכבד[22] (ובו רשף ככל הנראה מתואר כשומר שערי השאול[18]), בלוח בסגנון šumma izbu,[23] ובהמנון חורי.[24]

בלוח מנהלי אחד שעיקרו משלוחי יין שנמכרו למקדשים ולאנשים פרטיים,[25] מוזכר "[ב]ת רשף גן", כלומר מקדש האל רשף־גן שהתקיים בתחומי ממלכת אוגרית.[18] ברשימה מנהלית אחרת המפרטת מנות מזון לְחיות[26] מוזכרים סוסי רשף, וכן סוסי האלוהות מלך־עשתרת.[18] ברשימות מנהליות באוגריתית מופיע "רשף" כרכיב תאופורי בשמות פרטיים.[27] אף נמצא ריטון בצורת ראש אריה ועליו הקדשה[28] ל"רשף גן".[18]

רשף בתקופת הברזל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלף ה־1 לפנה"ס ירדה הפופולריות של רשף ביחס לתקופות קודמות. תפוצתו בקרב ההמונים ירדה משמעותית, והוא נעשה נדיר כרכיב תאופורי בשמות פרטיים; הוא נותר בעל תפוצה מעט יותר רחבה בפולחנים רשמיים.[18][29] מבחינה איקונוגרפית, הופעתם של רשף ובעל־סת (שהופיעו יחד לעיתים עוד בתקופת הברונזה המאוחרת) ביחד הפכה למוטיב נפוץ. רשף מלווה לרוב בצבי. המגן שאפיין את רשף בתקופת הברונזה פחות נפוץ בתקופת הברזל.[30]

בקרב הפיניקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפיניקיה עצמה נמצאה עדות אפשרית אחת לפולחן רשף: בכתובות בדעשתרת שנחקקו על ידי בדעשתרת מלך צידון, ככל הנראה במאה ה־5 לפנה"ס, מוזכר המושג "ארץ רשפם" – הכוונה היא ככל הנראה לאזור בעיר צידון שנקרא על שם מקדש רשף שעמד בו.[18] בנוסף, העיר אפולוניה שהוקמה בשרון בתקופה הפרסית נקראה על שם האל רשף, כפי שמשתקף בשמה כפי שהשתמר בערבית – ארסוף, וכן בשמה ההלניסטי "אפולוניה" על שם האל אפולון, מקבילו של רשף.[31]

הכתובת הדו־לשונית מאדיל, כתובת פיניקית־יוונית שהקדישה פסל לרשף (בפיניקית) או אפולון (ביוונית), ונמצאה במקדש רשף באדיל (אידליון) שבקפריסין

בכתובת אזתוד הדו־לשונית פיניקית־לווית מופיע שם האל עם אפיתט: "רשף צפרם" (רשף צפיריםהערך המילוני "צפיר" באתר ויקימילון), ומקביל לאל הלוּוִי רונזס.[32]

גם בקפריסין רשף נעבד בקרב הפיניקים, כפי שמתעדות כתובות מהאי: בכמה כתובות מאדיל (כתובות מקדש אדיל) שבהן הוא מוכר באפיתט "רשף מכל", המקביל ל־Ἀπόλλονι Ἀμύκλοι ביוונית;[33] בכתובות הדו־לשוניות מתמש, בשני אפיתטים: "רשף אליית", הוא a-pe-i-lo-ni to-i e-le-i-ta-i – אפולון מביצות העשב;[34] ו"רשף אלהיתס", הוא a-po-lo-ni to-i a-la-si-o-ta-i – אפולון האלשייתי;[35] ובכתובת מכתי שהוקדשה ל"רשף חץ" על ידי "בדא כהן רשף חץ".[36] הזיהוי (interpretatio graeca) בין רשף לאפולון בקפריסין הוא ככל הנראה תוצאה של האופי הדומה שלהם כאלים מבאי מחלות ומרפאים, ובהקשר זה ניתן לציין גם את הקשר בין אפולון לחצים כפי שמופיע בשיר הראשון של האיליאדה.[31][29]

כתובת נדר אחת מקרתחדשת[37] ושני כתובות פיניקיות מאבידוס שבמצרים[38] מזכירות אישים בשם "עבדרשף". בכתובת אחרת מקרתגו מוזכר אדם בשם "עבדארש[ף]",[39] ובכתובת נוספת מוזכר "בת ארש[ף]",[40] בשניהם השם רשף מובא עם אל"ף פרוסתטית; בדומה, גם כתובת על פסלון ברונזה מאיבשם[41] מקדישה מקדש ל"ארשף מלקרת".[42]

בקרתחדשת ובאוטיקה עמדו מקדשים לאפולון, וחלק מהחוקרים סבורים שהפיניקים עבדו שם את מקבילו רשף (חוקרים אחרים סבורים שהפיניקים עבדו במקדשים אלה את האל אשמון).[31]

בכתובות ארמיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתובת פנמו הראשון (אנ') מממלכת שמאל, מוזכר רשף בין אלי הממלכה שמעניקים את חוטר השלטון למלך פנמו; פנמו אף מדגיש את התמיכה שרשף העניק לו. בהמשך הכתובת מוזכר האל רשף בצורה "ארקרשף". רשף מוזכר בכתובת ארמית נוספת שנמצאה בתל צפר (אנ'), אך מצב שימורה הגרוע של הכתובת לא מאפשר לחלץ ממנה מידע נוסף על רשף.[18]

כתובת תדמורית (אנ') אחת משנת 6 לפנה"ס[43] כוללת הקדשה לאלים חרתא, נני ורשף.[18]

"רשף" במקרא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיבה "רשף" (דברים ל"ב, כ"ד, חבקוק ג', ה', איוב ה', ז', תהילים ע"ח, מ"ח), וכן "רשפים" (תהילים ע"ח, מ"ח, ובסמיכות תהילים ע"ו, ד' ושיר השירים ח', ו'), מופיעות במקרא כמה פעמים. המילה מקורה בשם האלוהות הכנענית רשף, אך הוראותיה המדויקות במקרא נתונות במחלוקת בין החוקרים. נראה שבחלק מהמקרים מדובר בשם עצם שמצביע על פורענות, בהתאם לתפקידו של האל רשף כמביא מחלות, ובחלק אחר מהמקרים רשף הוא ישות המשנית לאל יהוה.[44]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רשף בוויקישיתוף
  • Izak Cornelius, Reschef, WiBiLex (בגרמנית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ Gregorio del Olmo Lete, Joaquín Sanmartín, תרגום: Wilfred G.E. Watson, A Dictionary of the Ugaritic Language in the Alphabetic Tradition (2 vols), Third Revised Edition, Brill, 2015, עמ' 736
  2. 1 2 3 Andrew George, Manfred Krebernik, Two Remarkable Vocabularies: Amorite-Akkadian Bilinguals!, Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale 116, 2022, עמ' 115, 118 doi: 10.3917/assy.116.0113
  3. ↑ שמואל אפרים ליונשטאם, ערך "רשף", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 438–439 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
  4. 1 2 3 4 5 6 7 8 H. Niehr, "Resheph", in: Herbert Niehr, Paolo Xella (eds.), Encyclopaedic Dictionary of Phoenician Culture II.1, Peeters, 2021, p. 200
  5. ↑ Schroer, Silvia (2011). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 3: Die Spätbronzezeit. Academic Press Fribourg. p. 358.
  6. ↑ Schroer, Silvia (2011). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 3: Die Spätbronzezeit. Academic Press Fribourg. p. 356.;
    Ora Negbi, Canaanite Gods in Metal, Tel Aviv University, 1976, עמ' 30, 33
  7. ↑ Schroer, Silvia (2011). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 3: Die Spätbronzezeit. Academic Press Fribourg. p. 348.
  8. ↑ Schroer, Silvia (2008). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 2: Die Mittelbronzezeit. Academic Press Fribourg. p. 284.
  9. ↑ Schroer, Silvia (2011). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 3: Die Spätbronzezeit. Academic Press Fribourg. p. 54–55, 348–360.
  10. 1 2 P. Xella, "Resheph", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible (DDD), 2nd ed., Brill, 1999, p. 701
  11. ↑ Anson F. Rainey, The El-Amarna Correspondence, Brill, 2015, עמ' 18, 340–343, 1307, 1380 (קישור לספר באתר בריל)
  12. ↑ Rüdiger Schmitt, Astarte, Mistress of Horses, Lady of the Chariot: The Warrior Aspect of Astarte, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 221
  13. ↑ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 435
  14. ↑ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 479, 485
  15. ↑ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–690 – לוח UT 607
  16. ↑ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608
  17. ↑ KTU 1.82
  18. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 H. Niehr, "Resheph", in: Herbert Niehr, Paolo Xella (eds.), Encyclopaedic Dictionary of Phoenician Culture II.1, Peeters, 2021, p. 201
  19. ↑ KTU 1.90, 1.168
  20. ↑ KTU 1.91
  21. ↑ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 717, 722, 731–732
  22. ↑ KTU 1.78
  23. ↑ KTU 1.103
  24. ↑ KTU 1.108
  25. ↑ KTU 4.219
  26. ↑ KTU 4.790
  27. ↑ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 457
  28. ↑ KTU 6.62
  29. 1 2 P. Xella, "Resheph", in Karel van der Toorn, Bob Becking, and Pieter W. van der Horst (eds.), Dictionary of Deities and Demons in the Bible (DDD), 2nd ed., Brill, 1999, p. 702
  30. ↑ Schroer, Silvia (2018). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 4: Die Eisenzeit bis zum Beginn der achämenidischen Herrschaft. Schwabe Verlag. p. 70. (ניתן להוריד גם בקישור הזה)
  31. 1 2 3 H. Niehr, "Resheph", in: Herbert Niehr, Paolo Xella (eds.), Encyclopaedic Dictionary of Phoenician Culture II.1, Peeters, 2021, p. 202
  32. ↑ John David Hawkins, Corpus of Hieroglyphic Luwian inscriptions. Volume I: Inscriptions of the Iron Age, Part 1: Text, de Gruyter, 2000, chapter 1: Cilicia, p. 63
  33. ↑ למשל KAI 39 (הכתובת הדו־לשונית מאידליון)
  34. ↑ Markus Egetmeyer, Salamine–Provenance indéterminée, Le dialecte grec ancien de Chypre, כרך 2: Répertoire des inscriptions en syllabaire chypro-grec‏, De Gruyter, 2010, עמ' 813
  35. ↑ M. G. Amadasi Guzzo, J. A. Zamora, The Phoenician Name of Cyprus: New Evidence from Early Hellenistic Times, Journal of Semitic Studies 63, 2018, עמ' 82–83 doi: 10.1093/jss/fgx037
  36. ↑ KAI 32
  37. ↑ CIS I 2628
  38. ↑ KAI 49 S, Ao
  39. ↑ CIS I 393
  40. ↑ CIS I 251
  41. ↑ KAI 72
  42. ↑ Herbert Donner, Wolfgang Röllig, Kanaanäische und aramäische Inschriften, Band II: Kommentar, Otto Harrassowitz, 1964, עמ' 88
  43. ↑ PAT 2766
  44. ↑ שמואל אפרים ליונשטאם, ערך "רשף", בתוך: אנציקלופדיה מקראית ז' (קאת–שלשיה), מוסד ביאליק, 1976, עמ' 437–441 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
אלים במיתולוגיה הכנענית
מפחרת האלים אל (אל קונה ארץ) • אשרה • בעל־הדֻּ/הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי • סכן • צדק • מישור • שלמן • גד • רפאים בעל
אתרים מקודשים מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול
ספרוּת שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן (סנכוניאתון)
פולחן במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב
המיתולוגיה המצרית
הפנתאון המצרי אוסיריס • איסיס • אכר • אמון • אמונת • אנוביס • אפיס • ארבעת בני הורוס • אתום • אתון • בת • בס • בסתת • גב • הורוס (חר־פא־חֿרד) • ואצת • חעפי • חכא • ח'ונסו • ח'נום • ח'פרי • חתחור • מות • מונתו • מין • מאעת • מפדת • נו • נות • נחבת • נית • נפרתם • נפתיס • סתת • סבכ • סח'מת • ספדו • סת (סת־בעל) • עאפפ • ענקת • פאחת • פתח • קבוי • קוק • קדשת • רע (העין של רע) • רשף • שו • תא־ורת • תחות • תפנות • סרקת


אתרים מיתולוגיים בנבן
כתבים דתיים אמדואת • כתבי הפירמידות • כתבי ארונות קבורה • ספר האדמה • ספר המערות • ספר המתים (הפפירוס של אני) • ספר הנשימה • ספר השערים
פולחן מקדשים מצריים (מקדש לוקסור • כרנך • מקדשי אבו סימבל) • הפירמידות במצרים (הפירמידה הגדולה של גיזה) • הספינקס הגדול של גיזה • עמק המלכים • חג הסד
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רשף_(אל)&oldid=43182263"