רשקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רׇשקׇהסרבית: Рашка‏ - Raška בלטינית: Rascia) הייתה בימי הביניים מדינה סרבית שהתקיימה החל מהמחצית השנייה של המאה ה-11 ועד 1217 כשהפכה לממלכת סרביה של ימי הביניים. במהלך המאה ה-7 מאיחודם של מספר שבטים סרבים תחת הנהגה אחת התגבשה ישות מדינית סרבית. שהפכה במאה ה-12 לנסיכות הגדולה של סרביה (בסרבית: Velikožupanska Srbija) שהתפשטה אל האזורים הסמוכים - כולל שטח מונטנגרו של ימינו, הרצגובינה ודרום דלמטיה. מהשם רַשקה נגזר השם ראץ, כינוי לסרבי בפי ההונגרים והאוסטרים. בסביבות 1082 כיהן ווקאן, לימים ווקאן הראשון כמושל כללי של רשקה, מטעם מלך דוקליה, קונסטנטין בודין. בסביבות 1090 בימי המלחמות בין הסרבים לביזנטים ווקאן חיזק את מעמדו והפך לשליט אוטונומי של האזורים הסרביים הפנימיים ובסופו של דבר לנסיך גדול סרבי. ווקאן הקים את הנסיכות הגדולה של סרביה ואת שושלת ווקאנוביץ'.בעזרת קשרים דיפלומטיים עם ממלכת הונגריה יורשיו של ווקאן התליחו לשמור על האוטונומיה שלהם כשעד שנת 1180 הם ראו את עצמם בני חסות של האימפריה הביזנטית. הנסיך הגדול סטפאן נמאניה (1196-1166) השיג עצמאות מלאה ואיחד סביבו את הכל הארצות הסרביות. בנו, הנסיך הגדול סטפאן המוכתר הראשון קיבל בשנת 1217 הוכתר כמלך סרביה. אחיו של המלך, סאבה הקדוש היה ב-1219 לארכיבישוף או המיטרופוליט הראשון של הסרבים.[1][2][3]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ספרו של הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס "De Administrando Imperio" הסרבים התיישבו בבלקן תחת חסות הקיסר הביזנטי הרקליוס (641-610) וכשבראשותם עמדו שליטים מהשושלת בידועה כשושלת ולסטימירוביץ'. הסלאבים הגיעו לאזור עוד במאה השישית המוקדמת, אחרי שערכו פשיטות עמוך בתוך שטחי האימפריה הביזנטית.[4] הם התתיישבו באזור רשקה או "סרביה הפנימית" שכלל גם את חבל בוסניה של ימינו וגם את החופים (פומוריה) של טרבוניה, זהומליה ופגאניה ',[5] בעוד שדוקליה הימית, גם היא מיושבת בסרבים, נותרה בשליטה ביזנטית[6] כל החבלים הימיים גבלו צתונית עם "סרביה המוטבלת". באמצע המאה התשיעית בולגריה השכנה שעד אז שמרה על יחסי שלום, פלשה לסרביה אך הובסה במלחמה.[7] סרביה התנצרה בסביבות 870, אף על פי שמיסיונרים נוצרים פקדו אותה עוד מימי הקיסר הרקליוס. בעשורים הבאים, נקרעה ממלחמות ירושה, וסרביה הפכה לסלע מחלוקת בין הביזנטים לבולגרים.[8]עדויות כתובות אחרונות על השושולת ווקאנוביץ' מגיעים ב-950 עם מותו של הנסיך צ'סלב כשאחריו הממלכה התפוררה לחלוטין. הביזנטים הקימו ישות בשם "הקאטפנות של ראס" ובראשה מושל צבאי. היא התקיימ העד אחרי כיבוש בולגריה על ידי הביזנטים וקמה מחדש בסביבות 1118 בצורת "התמה של סירמיום", שלא התפשטה הרבה לתוך רשקה.

בינתיים קמה דוקליה כנסיכות סרבית עיקרית, שבהדרגה השתלטה על טרבוניה, זהומליה, בוסניה ורשקה.[9][10] .[11] בהתחלה בן חסות של האימפריה הביזנטית, סטפאן וואיסלב (1043-1034) קם וניכס לעצמו את שטחי הנסיכות הסרבית המוקדמת, וייסד את שושלת וואיסלבלייביץ'. בשנים 1080-1043 בימי מיכאיל וואיסלבלייביץ' (1081-1050) ובנו, קונסנטין בודין, (1101-1081) הגיעה דוקליה לשיאה. אחרי שמיכאילו עזב את המחנה הביזנטי ותמך במרד הסלאבים בבלקן (בראשות ג'ורג'ה וויטך) ושנתמך על ידי קונסטנטין בודין, האפיפיור קרא לו "מלך הסלאבים". מיכאילו השתלט על הסרביה הפנימית ומינה שם בני חסות. מדינתו הפכה למדינה הסרבית החזקה ביותר, דבר השתקף גם בתאריו: "נסיך סרביה", נסיך הסרבים"). יחד עם זאת עוצמתו הייתה קצרת ימים בגלל תבוסת בודין על ידי הביזנטים וכליאתו. בעוד שדוקליה הוכתה במלחמות אזרחים, קרובו ויריבו של מיכאילו, ווקאן הפך לעצמאי ברשקה והמשיך להיאבק בביזנטים.

שליטי רשקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ruler Reign
ווקאן 1091–1112
אורוש הראשון 1112–1145
אורוש השני 1145–1153
דסה 1153–1155
אורוש השני 1155–1162
בלוש 1162
דסה 1162–1166
טיהומיר 1166–1168
נמאניה 1168–1196
סטפן המוכתר הראשון 1196–1202
ווקאן 1202–1204
סטפן המוכתר הראשון 1204–1217

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיכות הגדולה של סרביה בימי נמאניה - 1184 - בצבע אדום
  • .(1967) [1949]. Constantine Porphyrogenitus: De Administrando Imperio (2nd revised ed.). ed.Gyula Moravcsik,, Washington D.C.: Dumbarton Oaks Center for Byzantine Studies. ISBN 9780884020219.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • John V. A. Fine Jr. - The Early Medieval Balkans: A Critical Survey from the Sixth to the Late Twelfth Century. Ann Arbor [1983] 1991 University of Michigan Press. ISBN 0-472-08149-7.
  • 2004 Sima Ćirković, The Serbs. Malden: Blackwell Publishing
  • Đorđe Janković - "The Slavs in the 6th Century North Illyricum" Гласник Српског археолошког друштва.2004 20:39-61
  • 1956 George Ostrogorsky,. History of the Byzantine State. Oxford: Basil Blackwell
  • Tibor Živković Forging unity: The South Slavs between East and West 550–1150. Belgrade: The Institute of History, Čigoja štampa 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רשקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Fine,1991
  2. ^ Ćirković, 2004
  3. ^ Živković, 2008
  4. ^ Janković 2004 עמ' 61-39
  5. ^ Moravcsik 1967 g עמ' 155,153
  6. ^ Fine 991 עמ' 53
  7. ^ Fine 1991 עמ' 110,108
  8. ^ Fine 1991 עמ' 141
  9. ^ Ostrogorsky 1956 עמ' 288
  10. ^ Fine 1991 עמ' 193,195
  11. ^ Živković2006 עמ' 57-50
P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.