רשתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור של חלקי העין האנושית. לבעלי חיים רבים עין שונה מהעין האנושית.

הרשתית היא שכבת תאים דקה באחורי גלגל העין של בעלי החוליות וכמה חסרי חוליות. זהו החלק בעין שממיר אור לאותות עצביים.

הרשתית מכילה תאים קולטי אור - קנים, מדוכים ותאי גנגליון קולטי אור שעליהם נופל האור שמרכזת עדשת העין. האותות העצביים הנוצרים מעובדים על ידי תאי עצב אחרים ברשתית, ותאי גנגליון ברשתית הופכים אותם לפוטנציאל פעולה. עצב הראייה הוא אוסף הסיבים העצביים של תאים אלה.

תפקיד הרשתית אינו מצומצם לגילוי אור בלבד - יש לה תפקיד חשוב גם בתפיסת הראייה. בתהליך התפתחות העובר מקורם של תאי הרשתית והעצב האופטי בגדילה מהמוח.

המבנה הייחודי של כלי הדם ברשתית משמש לזיהוי ביומטרי.

אנטומיה של הרשתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים מפושט מעט של שכבות הרשתית, המבוסס על תרשים של רמון אי קחל. הרשתית היא אוסף של שכבות עצביות. אור מרוכז על ידי עדשת העין ועובר דרך שכבות אלו (משמאל לימין) עד שהוא פוגע בתאים קולטי אור (השכבה הימנית ביותר). בכל תא קולט-אור מתחוללת תגובה פוטוכימית שבעקבותיה מתקדם אות חשמלי לתאים הדו-קטביים והאופקיים (שכבה צהובה במרכז). משם מתקדם האות לתאי האמקרין והגנגליון. האות מביא לשינוי דפוס הדחפים העצביים ששולחים תאי עצב אלה על הסיבים העצביים שלהם. דפוס זמני-מרחבי זה של אותות מרכיב את המידע שמועבר מהעין אל המוח

הרשתית של עין האדם בנויה מעשר שכבות שונות, שרשומות להלן בסדר הולך ומתקרב אל הקרנית:

  1. אפיתליום של פיגמנט הרשתית (RPE)
  2. שכבת פוטורצפטורים - קנים ומדוכים
  3. ממברנה מגבילה חיצונית - שכבה שמפרידה את שכבות הפיגמנט הפנימיות של הפוטורצפטורים מגרעיני התא שלהן.
  4. שכבה גרעינית חיצונית
  5. שכבת פלקסיפורם חיצונית - באזור המקולה. ידועה כשכבת הסיבים של הֵנלֵה.
  6. שכבה גרעינית פנימית
  7. שכבת פלקסיפורם פנימית
  8. שכבת תאי גנגליון - מכילה גרעיני תאי גנגליון וממנה יוצאים סיבי העצב האופטי.
  9. שכבת סיבי העצב
  10. ממברנה מגבילה פנימית - תאי מילר

מבנה רשתית האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסך הכול יש בעין כשישה מיליון מדוכים וכ-125 מיליון קנים. אלה מצופפים על גזרה של 72% משפת כדור שקוטרו 22 מ"מ, באדם בוגר. במרכז הרשתית נמצא העצב האופטי, המכונה "הכתם העיוור" (Blind spot) היות שאין בו תאים קולטי אור. זהו אזור אליפטי שצבעו לבן, בשטח כ-3 מ"מ רבועים. מצד הכתם העיוור, בכיוון הרקות נמצא הכתם (macula) שבמרכזו הגומה המרכזית. הגומה המרכזית מרוצפת בכוורת צפופה במיוחד של מדוכים קטנים ביותר, בסידור משושה המאפשר ניצולת מרבית של פני השטח ללא שטחים מתים. הצפיפות המשטחית של המדוכים בגומה המרכזית מגיעה לכ-140,000 מדוכים למילימטר רבוע. כך מושגת חדות ראייה מרבית בגומה המרכזית, על חשבון רגישות פחותה לאור קלוש.

הגומה המרכזית (אנגלית:Fovea) (לטינית:fovea centralis) היא חלק הממוקם במרכז אזור המקולה ברשתית שבחלק האחורי של העין. הגומה אחראית לראיה המרכזית בה משתמשים בני אדם לקריאה, צפיה בטלוויזיה וכל פעולה אחרת הדורשת אבחנה טובה בפרטים. סביב הגומה נמצאים אזורים הקרויים פאראפוביאה, ופריפוביאה. הפאראפוביאה היא אזור בצורת טבעת שבו שכבת תאי הגנגליון מורכבת מיותר מחמש שורות של תאים. הפריפוביאה היא האזור המקיף את הפאראפוביאה ובו אותה שכבה מורכבת רק משתיים עד ארבע שורות. באזורים אלו חדות הראייה פחותה מאשר בתוך הגומה ממש. מסביב לגומה מצוי אזור גדול יותר שבו חדות הראיה נמוכה.

לבני אדם ולפרימטים גומה מרכזית יחידה בעין, בניגוד למיני ציפורים מסוימים, כגון נץ שלהם גומה כפולה או לכלבים ולחתולים שאין להם גומה מרכזית אלא פס מרכזי של פוטורצפטורים. ברדיוס של שישה מ"מ מסביב לגומה המרכזית נמצא מרכז הרשתית. האזור שמרוחק יותר נקרא שולי הרשתית.

ככל שמתרחקים מן הגומה המרכזית לכיוון שולי הרשתית, צפיפות המדוכים יורדת ושכיחות הקנים עולה. בזווית של כעשרים מעלות ביחס לקו הראייה מגיעה צפיפות הקנים לשיא של כ-160,000 קנים למילימטר רבוע. היות ששיעור קטן יותר של תאי גנגליון מוקדשים לעיבוד המידע משולי הרשתית, רגישות העין לאור היא מרבית בהיסט קטן יותר: 8-16 מעלות ביחס לקו הראייה.[1] אסטרונומים המחפשים גרמי שמיים חיוורים משתדלים להביט מעט הצידה ממקומו המשוער, כדי להיעזר ברגישות המוגברת של העין לאור בזוויות אלה. שיטה זו נקראת ראייה מופנית (Averted vision).

המדוכים והקנים מתעצבבים לתאי עצב דו-קטביים (ביפולריים), שסיביהם העצביים שלוחים לעבר תאי עצב גנגליוניים. תא עצב דו-קטבי רשתיתי יוצר סינפסות עם תאי קנים או עם תאי מדוכים, אך לא עם שניהם יחד. הוא מקבל קלט עצבי גם מתאי עצב רוחביים (Horizontal cells) התורמים להשפעה ההדדית בין תאי עצב סמוכים וכך עשויים לשפר את רגישות העין או את חדות הדמות שנוצרת ברשתית העין. תאי אמקרין (Amacrine cell) מעורבים בהתכנסות האותות הבאים מתאי קנה סמוכים שנמצאים בהיקף הרשתית, ובכך, תורמים לרגישות הראיה. כ- 1.2 מיליון סיבים עצביים של תאי הגנגליון מתאגדים לעצב הראייה, הנושא את המידע שנקלט ועובד מכ-130 מיליון תאים קולטי אור. מכאן שהסוגים השונים של תאי העצב ברשתית נדרשים לדחוס ולסנן את הקלט האורי, לשם קידודו לדחפים עצביים הנשלחים בסיבים העצביים המרכיבים את עצב הראייה.

בחתך צד עוביה של הרשתית אינו עולה על חצי מ"מ. יש בה שלוש שכבות של תאי עצב ושתי שכבות של סינפסות. העצב האופטי מקשר את האקסונים של תאי הגנגליון אל המוח, ומכיל את כלי הדם שמגיעים אל הרשתית. כתוצר משנה של האבולוציה, תאי הגנגליון הם שכבה פנימית ברשתית בעוד שהתאים הרגישים לאור הם שכבה חיצונית (רחוקה יותר מעדשת העין). בגלל מבנה זה על האור לעבור דרך הרשתית לפני שהוא פוגע בקנים ובמדוכים, אך הוא אינו צריך לעבור דרך האפיתליום והשכבה הדמית (Choroid) שהם אטומים.

בין שכבת תאי הגנגליון לקנים ולמדוכים יש שתי שכבות ניורופיל - רשתות שבהן מתבצעים הקשרים הסינפסיים. בשכבת הניורופיל החיצונית מחוברים הקנים והמדוכים לתאים הביפולריים הפרושים במאונך ולתאים אופקיים שמתחברים לתאי הגנגליון.

פיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלות ותופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפרדות רשתית - הוא מצב בו רשתית העין נפרדת מקיר גלגל העין עקב קרע שנוצר בה. היפרדות רשתית מתרחשת כאשר הזגוגית נפרדת מחיבורה לרשתית. הזגוגית הנה ג'ל הממלא את חלל העין. הג'ל הזה נהייה נוזלי עם הגיל, ובסופו של דבר ניתק מהחיבור הצמוד שלו לרשתית. כיום, קיים ניתוח להחזרת הרשתית שהופרדה. לניתוח זה אין 100% הצלחה, וקיימים ניתוחים שכשלו וגרמו לעיוורון של המנותח.

קרע/חור ברשתית- הוא מצב בו קיים ברשתית העין חור, המגדיל את הסיכויים להיווצרות היפרדות הרשתית. סוג החור הנפוץ ביותר קיום נקרא "אופרקולום חופשי", בו החלק שנפרד בחור מרחף על פני זגוגית העין, ונקלט על ידי העין כמעין לכלוכים או זבובים שחורים מעופפים באוויר. כיום, קיימת שיטה להלחמת החור או הקרע, באמצעות מכשיר לייזר ההופך אנרגיית אור לאנרגיית חום, ובעזרת החום "מלחים" את החור או הקרע, ומונע כניסת ג'ל לעין המובילה להיפרדות רשתית.

הבדלים ברשתית של בעלי חוליות וחסרי חוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר השכבות ברשתית של בעלי חוליות הוא "הפוך", בכך שהתאים הרגישים לאור נמצאים בצד האחורי של הרשתית, והאור צריך לעבור דרך שכבת נוירונים לפני שהוא פוגע בפוטורצפטורים. לעומת זאת, רשתית של חסרי חוליות בנויה בסדר הפוך - הפוטורצפטורים הם בשכבה החיצונית של הרשתית, ומאחוריהם נמצאים הנוירונים המעבדים את האות. יתרונו של סידור זה הוא שהעצב האופטי המעביר את המידע אל המוח אינו גורם לאזור ריק מפוטורצפטורים, ולכן לבעלי חיים אלה אין כתם עיוור.


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • S. Ramón y Cajal, Histologie du Système Nerveux de l'Homme et des Vertébrés, Maloine, Paris, 1911.
  • M. Meister and M. J. B. II, The neural code of the retina, Neuron, vol. 22 p. 435-50, 1999.
  • R. W. Rodieck, Quantitative analysis of cat retinal ganglion cell response to visual stimuli, Vision Research, vol. 5 p. 583-601, 1965.
  • J. J. Atick and A. N. Redlich, What does the retina know about natural scenes?, Neural Computation, p. 196-210, 1992.
  • Schulz, H., Goetz, T., Kaschkoetoe, J., Weber B.H. (2004). The Retinome - defining a reference transcriptome of the adult mammalian retina/retinal pigment epithelium - RetinaCentral. BMC Genomics. 2004 Jul 29;5(1):50. Institute of Human Genetics, Biocenter, University of Wuerzburg, D-97074 Wuerzburg, Germany. hschulz@biozentrum.uni-wuerzburg.de

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]