רשת החינוך אנקורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רשת החינוך אנקורי
Ankori.svg
בית ספר אנקורי ברחוב טרומפלדור שבתל אביב
בית ספר אנקורי ברחוב טרומפלדור שבתל אביב
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 1948–הווה (כ־74 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
ענפי תעשייה חינוך פרטי עריכת הנתון בוויקינתונים
 
www.ankori.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רשת החינוך אנקורי היא רשת חינוך פרטית, בפיקוח ובהכרה של משרד החינוך, המפעילה בתי ספר תיכון אינטרניים ומכוני הכנה לבחינות הבגרות ולבחינות הפסיכומטרי, ברחבי ישראל.

הרשת הוקמה ב-1948 בתל אביב, על ידי חנוך אנקורי, כמרכז להשלמת בגרויות[1]. ב-1956 נפתח תיכון אנקורי, כתיכון אקסטרני בתל אביב. ב-1987 פתחה אנקורי בית הוצאה לאור לספרי לימוד. ב-1989 הוקמו בחיפה ובירושלים קמפוסים ללימודי קורסים לבגרות ולפסיכומטרי וב-1992 הוקם קמפוס ראשון לציון שכלל את התיכון הראשון של אנקורי מחוץ לתל אביב. ב-1996 הפך אנקורי מתיכון אקסטרני לתיכון אינטרני.

נכון לסוף 2012 פעלה רשת החינוך אנקורי בשמונה קמפוסים ובכעשר שלוחות לימוד נוספות. בנוסף למרכזי הלימוד פועלת ברשת החינוך אנקורי מחלקת מחקר העוסקת בפיתוח ספרים ועזרי לימוד עבור כלל בתי הספר בישראל. רשת החינוך אנקורי גם מפעילה מערך קורסי חוגים והשכלה עבור השב"ס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוגו הישן של אנקורי

הרשת הוקמה בשנת 1948 על ידי חנוך אנקורי, מורה למתמטיקה, אנגלית וצרפתית, בוגר המחזור השני של הגימנסיה העברית. בשנים הראשונות עבד אנקורי מסלון ביתו בקומת הקרקע ברחוב בן יהודה 175 בתל אביב. הלימודים התקיימו סביב שולחן ארוך ולמדו בו בין 8 ל-10 תלמידים במקביל.

בסוף שנות ה-50, בעקבות הביקוש הרב ללימודים אצלו, הקים אנקורי את תיכון אנקורי ופתח בבניין בו הוא גר[2] שלוש כיתות לימוד עם משרדים וחדר מורים. הוא גייס מספר מורים, מתוכם שלושה מתיכון חדש, והוסיף מקצועות לימוד נוספים לבגרות. בעקבות הביקוש הגבוה לימד בכיתות ב-3 משמרות[3]. בשעות הבוקר תיכוניסטים ובשעות הצהריים והערב קהל מבוגר יותר שעבד בבקרים והשלים בגרויות[4][5].

באמצע שנות ה-60 הציע אנקורי שיעורי תגבור באנגלית במהלך חופשת הקיץ[6] ושיעורי אנגלית בהתכתבות[7]. במרוצת שנות ה-60 הביקוש ללימודים בתיכון אנקורי עלה בהתמדה ולאחר נדודים בין קמפוסים בדרום העיר ובמרכזה, עברו בשנת 1971 התלמידים וההנהלה לקמפוס חדש ברחוב סירקין 3 בתל אביב, הוא בית אנקורי.

בשנת 1973 החליט אנקורי לפרוש ומכר את חלקו ברשת לאביבה ולאבי הבר. במשך ארבע שנים נוספות הם ניהלו את הרשת יחד עם שותף נוסף בשם גדעון לוין. החל משנת 1978, הפכה משפחת הבר לבעלים הבלעדיים של הרשת.

בשנת 1973 קנתה הרשת את "קולג' תיכון", שפעל בר"ג, והתלמידים עברו והשתלבו באנקורי בת"א. בהמשך קנתה את תיכון בוחן, את תיכון רון, את תיכון פיטמן ואת תיכון "תלם" בגבעתיים שנסגר. כאשר נסגר "מכון שחר", ואורה שיינרמן מבעלי "מכון שחר" הצהירה על פשיטת רגל, קלטה הרשת את כל התלמידים שהיו רשומים שם ונפגעו מהמהלך, והציעה להם קורסי בגרות ופסיכומטרי בכל רחבי הארץ, עבור דמי רישום בלבד.

בשנת 1979 מספר התלמידים בתיכון אנקורי בתל אביב הגיע לכ־1,500 תלמידים. והרשת פיצלה את התלמידים בין הקמפוס ברחוב סירקין 3[8], קמפוס ברחוב בן יהודה וקמפוס ברחוב טרומפלדור 30[9][10], במבנה שנבנה עבור ישיבת תל אביב, המשמש את הרשת עד היום.

בשנות ה-80 הפכה הרשת לאבן שואבת למורים עם כישורים מגוונים ופוטנציאל מנהיגות, בהם יואל גבע[11], לימים בעל מכון ללימודי פסיכומטרי, שם לוי, הבעלים של High Q, צבי סטפק, מורה להיסטוריה ולימים המייסד של מיטב בית השקעות, אורה שיינרמן שלימים הקימה את "מכון שחר" ומשה מיודובניק, מורה למדעי החברה שלימים הקים את "תיכון תל אביב".

בשנת 1990 הקימה אנקורי מערכות למידה הוצאה לאור לספרי ועזרי לימוד. הספר הראשון שיצא הוא ספר ללימוד תנ"ך לבגרות, שנכתב על ידי ויוי הרשטיין, אז מורה ברשת והיום[דרושה הבהרה] מנהלת קמפוס תל אביב יחד עם יעקב הבר. הספר שנקרא "בגרות בתנ"ך" הפך להצלחה ופתח את הדלת להוצאת ספרים נוספים.

באמצע שנות ה-90 אישר משרד החינוך לרשת להפוך לתיכון אינטרני, במעמד מוכר שאינו רשמי, ובתוך כך איפשר לפתוח כיתות י', י"א וי"ב. בשלב מאוחר יותר הגיע גם האישור לכיתה ט'. המהלך איפשר לתלמידי הרשת להבחן במבנה בית הספר, והעמיד את הרשת במעמד זהה למעמדם של התיכונים הציבוריים ולהציע אלטרנטיבה למערכת החינוך הציבורית במקומות נוספים.

בתחילת שנות ה-90 יצאה הרשת מגבולות תל אביב ופתחה קמפוסים נוספים לתיכון בראשון לציון (1992), רעננה (1994), חיפה (1994), אשדוד (1997), ירושלים (1997) ופתח תקווה (2001).

תיכון אנקורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיכון אנקורי הוא תיכון אינטרני פרטי לכיתות ט' עד י"ב הבנוי במתכונת Small School האמריקאים. זהו מודל של בתי ספר השומרים על מבנה ארגוני קטן, שלא עולה על 350 תלמידים בקמפוס, כדי למזער מנגנונים בירוקרטיים המאפיינים בתי ספר גדולים, וכדי לאפשר דיאלוג עמוק יותר בין מורים, הורים ותלמידים. בתי ספר קטנים ניחנים בגמישות תפעולית, ויכולים להתאים את עצמם לדרישות ומטרות אישיות של תלמידים ומורים. המגמות הנלמדות בבתי הספר התיכוניים של הרשת הן: קולנוע, מנהל עסקי, תעשייה וניהול, תושב"ע ופילוסופיה. הפעילות החברתית הערכית מתמקדת ביצירת מודעות ומעורבות חברתית ופוליטית ובהכנה לקראת השירות הצבאי. אחוז המתגייסים לשירות קרבי בקרב בוגרי בית הספר הוא מן הגבוהים, כמו כן אחוז היוצאים לשנת שירות ולמכינות קדם צבאיות גבוה ביחס לממוצע הארצי[דרוש מקור].

התיכונים של אנקורי הם על-אזוריים באופיים וקולטים תלמידים לאורך כל השנה מרדיוס גאוגרפי גדול. התיכונים של אנקורי נמצאים בצפון (הקריות), רעננה, פתח תקווה, ירושלים, ראשון לציון, אשדוד ותל אביב, ולהם מערך הסעות מיישובים מרוחקים יותר.

בגרות ופסיכומטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת החינוך אנקורי מפעילה מערך קורסים להכנה לבחינות הבגרות וכן קורס הכנה לבחינות הפסיכומטרי.

בתחילת שנות ה-80 הגיע ללמד ברשת שם לוי - בוגר תיכון אנקורי, שהביא עמו את הרעיון להציע לתלמידי הבגרות של הרשת גם קורסי פסיכומטרי. הוא קיבל אישור לקחת חופשה של שנה מהוראה בתיכון, על מנת לכתוב ספר ללימוד פסיכומטרי. בחלק של המתמטיקה נתקל לוי בקשיים וביקש את עזרתו של מורה אחר ברשת - יואל גבע. במקביל ליציאת הספר נפתחו ברשת כיתות ללימוד פסיכומטרי. בחודשים הראשונים לא הצליחו קורסי הפסיכומטרי ליצור רווח ויואל גבע איבד עניין בתחום הפסיכומטרי, וחזר ללמד מתמטיקה 3 יח"ל ברשת.

בשנות ה-80 הקימה הרשת בשיתוף שם לוי את בית הספר High Q ללימודי פסיכומטרי. הם יצאו במסע פרסום עם הצעה ייחודית "לא הצלחת לא שילמת". בית הספר זכה להצלחה מיידית והפך למוביל בתחום. בתחילת שנות ה-90 רכש שם לוי את חלקה של הרשת ב- High Q ויצא לדרך עצמאית[12].

בשנת 1994 פתחה הרשת מותג מתחרה תחת השם "אנקורי פסיכומטרי". ספרי וחומרי הלימוד הפסיכומטריים, שנכתבים על ידי המורים המדריכים ומחלקת המחקר של הרשת, נחשבים לספרי הפסיכומטרי הבודדים שמתעדכנים לאורך השנים בהתאם לשינויים בבחינה שעורך המרכז הארצי לבחינות והערכה[דרוש מקור].

אנקורי מערכות למידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקת המחקר והפיתוח של הרשת מוציאה מדי שנה למעלה מ-60 ספרי לימוד חדשים המותאמים למבנה תוכניות הלימוד של משרד החינוך, לחטיבת הביניים ולחטיבה העליונה ובהתאם לשינויים הנערכים בהן. סדרת ספרי ה"מיקוד" של אנקורי מהווים כ 50% משוק ספרי המיקוד בישראל.[דרוש מקור]

הספרים נכתבים ונערכים באופן שמקל ומפשט את חומר הלימוד, ומלווים בספרי הדרכה גם למורי בתי הספר. המחלקה אחראית גם על מעקב ולמידה של בחינות משנים עברו ואחראית על אלפי דפי לימוד לתרגול.

במקביל, מפתחת הרשת מערכות למידה את ספרי הפסיכומטרי של אנקורי. אנקורי פסיכומטרי הוא המכון היחיד שבחר להוציא את חומרי הלימוד שיצר למכירה בחנויות.

אנקורי בעידן הדיגיטלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברשת אנקורי מאמינים ששימוש מושכל בטכנולוגיה ייצר פלטפורמה שהיא גם לימודית וגם חברתית, המאפשרת לשמור על קשר רציף ומוגן בין תלמידים, מורים והורים. הרשת פיתחה והציגה בשנת 2012 מודל ראשוני בעולם למדיניות התנהלות ברשתות חברתיות בבתי ספר (SMP) המודל פותח על ידי הצוות הפדגוגי בשיתוף אנשי טכנולוגיה ובהנחיית ד"ר יובל קרניאל, מהחוג לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, ע"ד סער סיקלאי ועו"ד יורם ליכטנשטיין. מודל הפעילות הפך מושא למחקר בינלאומי בראשותו של פרופ' ברוך שוורץ מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

רשת החינוך אנקורי השקיעה מאמצים וכסף רב בפיתוח פלטפורמות דיגיטליות. לצד אתר החברה, עמודי הפייסבוק ונכנסים דיגיטליים נוספים, הקימה הרשת את "אנקוריוויל" - אפליקציה המאפשרת לתרגל וללמוד את אוצר המילים ולענות על שאלות פסיכומטריות, באמצעות חמישה משחקים מקוריים, ובדרגות קושי שונות. בנוסף, מבצעת האפליקציה מעקב אוטומטי אחר התקדמות הלמידה, ומייצרת משוב בזמן אמת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שעורים, מעריב, 5 בספטמבר 1956
    שעורים, דבר, 28 ביוני 1957
  2. ^ ההרשמה לתיכון אנקורי בעיצומה, מעריב, 31 ביולי 1964
  3. ^ "בקר וערב" - שעורים, דבר, 24 באפריל 1959
  4. ^ שעורים, מעריב, 16 ביוני 1961
  5. ^ מקצוע בחיים עם תעודת בגרות, דבר, 3 ביולי 1964
  6. ^ למוד בתיכון ללא כשלון, מעריב, 29 במאי 1964
    מ. נוביק, למוד בתיכון ללא כשלון, דבר, 11 ביוני 1965
  7. ^ בתי ספר, מעריב, 17 בדצמבר 1965
  8. ^ תלמידים ברחוב, מעריב, 24 בדצמבר 1982
  9. ^ תיכון אנקורי, מעריב, 24 באוגוסט 1984
  10. ^ נילי ארנועם, לנכשלי הבגרות יש תקווה, מעריב, 12 באוגוסט 1988
  11. ^ מה אומרים בחדר המורים?, מעריב, 15 ביוני 1979
  12. ^ שוקי שדה, יסמין גואט, הגילי מלניצקי, כך ריסק שם לוי את היי־קיו: "הלשנות, טרור, פחד - ומנגנון מהגיהנום", באתר TheMarker‏, 14 באפריל 2017