שאול אברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שאול אברון

שאול אֶברוֹן (1944 - 2 בנובמבר 2012) היה עיתונאי, סופר ומסעדן ישראלי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברון גדל בתל אביב, בן לרוקח שנולד בפולין ועלה מצרפת ואמא שנולדה ברוסיה ועלתה מבלגיה. בביתו ספג את ההערכה לאוכל ולחומרי גלם איכותיים.

אברון למד במסגרת בעתודה האקדמית, במסגרתה סיים תואר בכלכלה. בחלק משירותו הצבאי היה עורך כתב העת "מערכות שריון". את הקריירה העיתונאית שלו התחיל ב-1970 ככתב כלכלי בעיתון "מעריב". טומי לפיד, שהיה אחד מעורכי העיתון, הקים מוסף בשם "פנאי" והציע לאברון לכתוב על אוכל. שם פרסם בין השאר כתבות על אוכל לא כשר, דבר חדשני ולא מקובל באותם זמנים, במדור לו קרא לפיד "כך הם אוכלים".

בסוף שנות ה-70 פתח את מסעדת "הקיוסק" בנוה צדק, בתחילה היכן שהיה המרכז התיאטרוני בנווה צדק, חלק מהמלצריות היו שחקניות בתיאטרון, ואחר-כך עבר למקום שבו נמצאת היום מסעדת "בליני" בתחומי "מרכז סוזן דלל". המסעדה הקטנה, שהייתה למעשה חדר אחד עם תנור, כיור ודלפק, נחשבה חדשנית והציגה לראשונה בישראל את נתח הרוסטביף שהפך פופולרי במספר רב של מסעדות ומעדניות בהמשך. במסעדה עבד עם אברון בבישול וניהול המסעדה חיים כהן, שלימים התפרסם כאחד השפים הבכירים בארץ.

עם הקמת העיתון "חדשות" בשנת 1984 צירף אותו העורך הכלכלי, שלמה פרנקל, לעיתון. אברון היה עיתונאי שטח וסיקר בין השאר את משפט הרצח יערי-גרנות, ונשלח לברלין על-מנת לסקר את נפילת חומת ברלין. בתוך המדור הכלכלי הופיע מדי יום קטע בן 400 מילים שכינו "טלנובלה", מעין סיפור בלשי צהוב, ששילב רכילויות כלכליות, שמבוססות על המציאות.

במקביל להיותו כתב כלכלי ב"חדשות" היה אברון גם כתב אוכל ובעל טור קבוע בעתון, בעתון כתבה גם העיתונאית דליה פן לרנר, שפרסמה בעיקר מתכונים. כתיבתו של אברון הייתה חדשנית בזמנו והתאפיינה ביחס נהנתני ואירוטי למאכלים, הוא פרסם סיפורי אוכל וביקורת מסעדות. תחילת דרכו של ישראל אהרוני הייתה בטורו של אברון, בו הייתה לו פינה בשם "ביקורת ממתקים", הוא היה כותב בהומור על חטיפים חדשים שיצאו לשוק.

בשנת 1987 פרסם ביחד עם ישראל אהרוני את הספר "מבשלים בשר", שהיה המדריך המקיף הראשון בארץ לבחירה, טיפול ובישול של נתחי בשר שונים. בשנת 1989 פרסמו השניים את הספר "בישול איטלקי", שהתאפיין בתיאור כולל של המטבח האיטלקי, הרכבת המנות ומתכונים מסורתיים. הספר הווה פריצת דרך בשל הצילומים המרהיבים של הצלם נלי שפר ושילובם באופן אינטגרלי בספר.

ב-15 בדצמבר 1995 פתח יחד עם ציפורה אסף, חברתו עוד מימי בית-הספר העממי, את מסעדת "יועזר בר יין" ברחוב יועזר איש הבירה ביפו. המסעדה נפתחה בקונספט של בית יין והציעה לסועדיה מגוון רחב של יינות מן העולם, פרי התמחותו של אברון לאורך השנים. עם הזמן העשיר אברון את תפריט המזון וכלל מנות בשר שהתפרסמו בפשטותן ואיכותן. המסעדה המשיכה לפעול בבעלותם של אברון וצפורה אסף עד לפטירתו של אברון.

בשל חדשנותו לאורך השנים תואר שאול אברון בפי שפים ועיתונאי מזון רבים כפורץ דרך, מחנך ואושייה קולינרית. מסעדתו "יועזר בר יין" הפכה מקום מפגש לקהילת הבשלנים בישראל, שדאגו לפרגן לו ולעשייתו הקולינרית לאורך השנים בביקורות חיוביות. יחד עם זאת נמתחה בעבר ביקורת על אהדה לא לגמרי עניינית למסעדתו של אברון בידי ידידיו השפים והמבקרים.

שאול אברון נפטר ב-2 בנובמבר 2012 בבית חולים, לאחר שנפל בביתו ונחבל בראשו.

בפברואר 2013 נסגרה מסעדת "יועזר בר יין". [1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתן דונביץ', מקיוסק גזוז עד מסעדת שף - מאה שנות אוכל בתל אביב, הוצאת אחוזת בית, 2012; עמ' 251-250, 318, 395-392, 399-398, 403.
  • "יועזר בר יין", בתוך: חיליק גורפינקל, מסע קולינרי: מדריך מפה לטיולי אוכל, תל אביב, 2009, עמ' 171-170.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דפנה ארד, מסעדת "יועזר בר יין" נסגרה, באתר הארץ, 20 בפברואר 2013