שאול ברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שאול ברלינר)
שאול ברלין
לידה 1740
גלוגוב, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בנובמבר 1794 (בגיל 54 בערך)
לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 16 בנובמבר 1794 עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו בשמים ראש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי שאול ברלין בן הרב צבי הירש לוין (ת"ק, 1740כ"ג בחשוון תקנ"ה, 16 בנובמבר 1794) היה רב קהילה בגרמניה ומשכיל בסתר. חיבר כמה כתבי פולמוס במאבק בין המשכילים לרבנים, והוציא לאור את שו"ת "בשמים ראש", לדבריו קובץ שאלות ותשובות שכתב הרא"ש במאה ה-13 ולמעשה ככל הנראה זיוף שחיבר הוא עצמו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער הסאטירה "כתב יושר". ברלין ה'תקנ"ד

נולד בשנת 1740 בגלוגאו (בעת הולדתו באוסטריה, וכעבור זמן קצר בפרוסיה; כיום בפולין) למשפחת רבנים מיוחסת, צאצאי החכם צבי. אביו, צבי הירש לוין, היה רב העיר ברלין. כבר מילדותו נחשב לעילוי, ובגיל צעיר שודך לבתו של רב העיר ברסלאו, יצחק יוסף תאומים, שהיה גם עשיר גדול. בגיל 20 קיבל סמיכה לרבנות ובגיל 28 התמנה לרב קהילת פרנקפורט על נהר אודר.

בשלב זה החל כנראה להתקרב בסתר להשקפותיהם של אנשי תנועת ההשכלה, ופיתח השקפה ביקורתית נוקבת על התנהלותם של הרבנים באירופה. ב-1778 כתב הסכמה לביאורו של משה מנדלסון לתורה. ב-1784, בזמן הפולמוס על "דברי שלום ואמת" של נפתלי הרץ וייזל, חיבר בעילום שם להגנתו של וייזל את "כתב יושר"[1]סאטירה מושחזת וחריפה על החינוך הרבני, הפלפול התלמודי והיהדות הנאיבית הנוהגת במנהגים המבוססים על אמונות טפלות, לטענתו. בין הנושאים שביקר בספר היה המנהג להרעיש בפורים בבית הכנסת בעת אזכור שמו של המן, רעש שנגד את שאיפתו של ברלין לאווירה מכובדת בבית הכנסת. עקב מעמדו האישי והמשפחתי לא פרסם את "כתב יושר" והוא נותר בכתב יד עד לאחר מותו. באותה שנה שהה תקופה קצרה באיטליה, שם כתב ביקורת על אחד מספריו של החיד"א ובעיקר עסק בכתבי יד של חיבורים יהודיים. במסגרת זו הכין לדפוס את הספר "אור זרוע", אך לא השלים את המלאכה, כנראה משום שגבר בו הצורך לצאת בביקורת מוחשית יותר על העולם הרבני. עם זאת, כלפי חוץ הסתיר את תפיסותיו הביקורתיות והמשיך לנהוג כל חייו באורח החיים הרבני. בזמן לא ידוע התגרש מאשתו ועבר לברלין.

ב-1789 פרסם בשם העט "עובדיה בן ברוך מפולין" את הספר "מצפה יקתאל", שהוא כתב פולמוס חריף נגד הספר "תורת יקותיאל" של רב קהילות אה"ו (אלטונה, המבורג וואנדסבק), רפאל זיסקינד הכהן. "תורת יקותיאל" היה חיבור הלכתי שגרתי על הלכות שחיטה, וב"מצפה יקתאל" הצביע ברלין בלשון חריפה ובוטה על שגיאות קשות, העתקות מספרים אחרים והקלות הלכתיות לא לגיטימיות שנמצאו לדעתו בספר. רבני קהילות באירופה מיהרו להחרים את הספר[2] - שנדפס בבית הדפוס של המשכילים, "חינוך נערים" בברלין - ואת מחברו האלמוני. הם ביקשו גם מאביו של שאול ברלין, צבי הירש לוין, להחרים את המחבר, ואולם בשלב זה נתגלה לו שהמחבר הוא בנו, והוא התייצב לצד בנו וקרא לרבנים לבטל את החרם.

ספר בשמים ראש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שו"ת "בשמים ראש", ברלין תקנ"ג 1793
ערך מורחב – בשמים ראש

ב-1793, עוד בטרם הסתיים פולמוס "מצפה יקתאל", פרסם ברלין את שו"ת "בשׂמים ראש". לדבריו בהקדמת הספר, הספר הוא קובץ שאלות ותשובות של הרא"ש, שנערכו בידי חכם ספרדי לא-מוכר מדורו של רבי יוסף קארו ושמו רבי יצחק די-מולינא, והתגלגלו לבסוף לידיו. לצד תשובות הרא"ש והגהותיו של די-מולינא הוסיף פירוש משל עצמו בשם "כסא דהרסנא". כסא דהרסנא הוא שם תלמודי של מין מאכל העשוי מדגים. הוא הביע את תקוותו, כי באמצעות פרסום הספר תשכך השנאה שרחשו לו הרבנים ויושב לו מעמדו הרבני הקודם. הרבנים שקיבלו את הספר בחנו אותו בדקדקנות, ועד מהרה הגיעו למסקנה שהספר מזויף.

לצד דברי הלכה עמוקים ומקובלים, נמצאו בו מספר תשובות משונות והקלות מרחיקות לכת, למשל: היתר לנסוע בשבת למי שאין לו כסף ואינו רוצה לבקש צדקה; היתר להתאבל על מי שאיבד עצמו לדעת; היתר לשתות יין נסך בתנאים מסוימים; פטור למצטער מכל המצוות (על פי הפטור של מצטער מהסוכה) והיתר להתגלח בחול המועד. מלבד זאת דן אחד הסימנים באפשרות לשנות את ההלכה כנגד המסורת לפי שיקולים של לוגיקה ופילוסופיה.

הפולמוס נגד הספר הונהג בידי הרבנים הרב הגאון רבי מרדכי בנט,הרב הגאון רפאל זיסקינד הכהן והרב יעקב קצנלבוגן. שוב יצא אביו של שאול ברלין להגנתו וקבע כי הספר אותנטי ואינו מזויף, אולם בסופו של דבר נאלץ שאול ברלין לעזוב את ברלין. הוא נסע לאמסטרדם ומשם ללונדון, ושם מת לאחר כשנה בעוני ובבדידות. בצוואתו ביקש שלא לקרוא בכתבי היד שנשא איתו אלא לשלוח אותם לאביו בברלין, וכן לא להספידו ולקבור אותו בבגדיו.

הספר "בשמים ראש" נותר שנוי במחלוקת עד היום: הוא לא התקבל על הכלל ונותר חשוד בעיני רבים, ומאידך לא נפסל באופן גורף. אף על פי שהיו רבים שפסלו את כולו בטענת זיוף[3] או שראו את חלק מהתשובות שבו כמזויפות[4] והיו אף שהתנגדו לו בחריפות,[5] עשרות פוסקי הלכה ציטטו ממנו דברים כראיות במשא ומתן הלכתי.[6] והיו מהם שהכשירו אותו מפורשות.[7] אף על פי שהפוסקים מודעים היטב לבעייתיות של הספר, הנטייה המקובלת היא להתייחס לדברים "מצד האמור, ולא מצד מי שאמרם" (כניסוחו של הרב ש"י זוין), כלומר להתייחס לתוכנם בלבד בלי להעניק להם תוקף של דברי הרא"ש; וזאת מתוך הערכה של החריפות והבקיאות המתגלות בחומר ההלכתי שבספר.

אצל ההיסטוריונים וחוקרי הספרות התקבלה בדרך כלל הדעה שהספר הוא זיוף, אם כי יש דעות שונות בשאלה אם בעיקרו הספר מבוסס על חומר קדום ושאול ברלין הכניס בו רק שינויים מעטים, או שהספר כולו זויף על ידיו.

מלבד כתביו הנדפסים, הצהיר בנו אריה לייב כי יש ברשותו עוד כתבים של אביו הרב שאול ברלין: "כמה גווילין בגמרא עם פירוש תוספות" וכן "ספר פרק השג יד על כל הש"ס" ועוד שני ספרים על גפ"ת: "ספר די לחכימא וספר רסיסי לילה", וגם הגהות של אביו על ספר אור זרוע .[8]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנו אריה ליב - היה תלמידם של אביו וזקניו ושל רבי פנחס הורוויץ בעל ההפלאה. כתב הקדמה על ספר אור עיניים [חיבור העוסק ב"סדר מעשה בראשית, ממשלת הכוכבים והמאורות, האבות ועל הטוב הצפון לעם ישראל"]. בה הביע הערכה רבה לחכמי ישראל על פני חכמי אומות העולם, ובסוף הקדמה זו הביע את צערו ואת סבלו וכתב שמשנת תקנ"ד אין לו אישה. בשלב מסוים הוא המיר את דתו והתנצר, אולם לפני מיתתו התוודה על כל חטאיו.
  • בתו הענא - הייתה נשואה לאברהם הערץ מיעסניץ.[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה סמט, "ר' שאול ברלין וכתביו", בתוך קריית ספר מג
  • משה סמט, " 'בשמים ראש' של ר' שאול ברלין - ביבליוגרפיה, היסטוריוגרפיה ואידאולוגיה", בתוך קריית ספר מח
  • משה פלאי, הריפורמה הדתית של הרב החרדי שאול ברלין: פרק בתולדות מאבקה של ההשכלה העברית בגרמניה לחידוש פני היהדות, תדפיס מתוך: Hebrew Union College Annual (1971) XLII, ניו יורק
  • שמואל פיינר, מהפכת הנאורות: תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-18, ירושלים תשס"ב[דרושה הבהרה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שאול ברלין בוויקישיתוף
כתביו
על כתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתב יושר - באתר היברובוקס.
  2. ^ מודעה, המאסף, 15 באפריל 1789
  3. ^ כמו מתנגדיו הראשונים, רבי מרדכי בנט ורבי רפאל זיסקינד, וכן רבי פנחס אליהו הורביץ ביצירתו ספר הברית השלם, חלק א, כתב יושר, מאמר כ, דרך אמונה, מאמר כ, פרק כה.
  4. ^ רבי מרדכי בנט, שו"ת פרשת מרדכי, אורח חיים סימן ה.
  5. ^ ראו דעת רבי אברהם מסוכטושוב, בתוך פסקי תשובה (פיטרקובסקי), בהערה על סימן מה: "וכל איש שיש בו ריח יראת שמים לא יחזיק ספר בשמים ראש ולענה בתוך ביתו ... ולדעתי ראוי לשרפו ביוה"כ שחל להיות בשבת".
  6. ^ מהמפורסמים שבהם הוא רבי עקיבא איגר, שמזכירו בהגהותיו רבות לשולחן ערוך ובתשובותיו.
  7. ^ כמו רבי חיים יוסף דוד אזולאי, בספרו טוב עין, אות ט ואות יח; שם הגדולים, מערכת הבי"ת, אות קכז. והרב מתתיהו שטראשון שכתב בהערות לקריה נאמנה עמוד 48 "...ואחרי כל אלה יש להעיר כי אף אם נחליט שכל הספר מראשיתו עד אחריתו מעשי ידי ר שאול הנהו לא נוכל לדחותו... הנהו מלא תורה כרמון וריח בשמיו נודף כאפרסמון בלול בחריפות ובקיאות מחברו חותר ומעמיק בפלפול ישר בדברי השס ובדברי הראשונים והאחרונים כאחד ממיוחדי גאוני זמנו...
  8. ^ אריה לייב ברלין, הקדמה לספר אור עיניים, מהדורת ברסלוי, שנת תקס"ו 1806, עמוד 16.
  9. ^ עטרת צבי עמוד 46