שאול גינזבורג

שאול גינזבורג
Саул Гинзбург
	אין תמונה חופשית
לידה	1866; מינסק, האימפריה הרוסית
פטירה	16 בנובמבר 1940 (בגיל 74 בערך); ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	האימפריה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות
השכלה	הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת סנקט פטרבורג

שאול מויסייביץ' גינזבורג (ברוסית: Саул Моисеевич Гинзбург, או כהגייה העברית: Шаул; באנגלית: Saul M. Ginsburg;‏ כ"א בניסן (שביעי של פסח) תרכ"ו, אפריל 1866, מינסק – ט"ו בחשוון תש"א, 16 בנובמבר 1940, ניו יורק) היה היסטוריון חשוב וחלוצי של יהדות רוסיה לדורותיה, עורך, עיתונאי ומבקר ספרות, עסקן ציבורי ועורך דין יהודי-רוסי במפנה המאה ה-20. כתב, ואף ערך והוציא לאור מספר כתבי עת ברוסית, ביידיש ובעברית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינזבורג למד בגימנסיה, ובמקביל היה פעיל יהודי לאומי והנהיג במינסק יחד עם שמריהו לוין קבוצת תלמידים בהפצת רעיונות הלאומיות היהודית ברוסיה.^[1] בכנס שנערך במינסק לכבוד ועידת קטוביץ הוא נבחר להיות אחד הנואמים, כנציג הנוער.^[2]

בשנת 1890, בהיותו כבן 24, סיים גינזבורג תואר בעריכת דין באוניברסיטה הצארית של פטרבורג. בין השנים 1897– 1903 שימש כמזכיר חברת מפיצי השכלה ביהדות רוסיה, בפטרבורג. בארבע השנים החותמות את המאה ה-19 היה גינזבורג מופקד על מדור ביקורת הספרות בעיתון היהודי-המודרני "ווסחוד" שבשפה הרוסית. למרות השפה הרוסית של העיתון, בחר גיזנבורג להופיע שם בשם העט העברי שלו: "הקורא". ב"ווסחוד" פרסם גינזבורג בין השאר מסות או התרשמויות מיצירותיהם של פרץ סמולנסקין, אברהם מאפו, על "תעודה בישראל" של לווינזון (ריב"ל), על מיכאל לוונסון, על מוריס רוזנפלד ועל איגרות של יל"ג. במהלך חייו היה גינזבורג מעורב ביוזמה, בהוצאה לאור ובעריכה של מספר כתבי עת, ברוסית וביידיש, בהם היומון היידי "דער פֿרײַנד", וכתב בכתבי עת רבים ברוסית, ביידיש ובעברית במזרח אירופה, בהם "המגיד", "ווסחוד", כתב העת ההיסטורי "פֶּרֶזִ'יטוֹיֶה", בכתב העת העברי "העָבר" ובעיתונים הסובייטיים "ייברייסקיה מיסל" ("מחשבה יהודית") ו"ייברייסקיי וסטיק". מסות היסטוריות פרי עטו הופיעו גם בעיתונים הניו יורקיים "צוקונפֿט" ופֿאָרװערטס".^[3]

שלום עליכם הקדיש לו את הסיפור "שפוך חמתך", שפורסם ביומון "דער פֿרײַנד".

על אף שלא היה בקי במוזיקה, גינזבורג היה שותף לפסח מארק בהוצאה חלוצית של קובץ אנתולוגי-אתנוגרפי של שירי עם יהודיים ביידיש. בשנת 1898 הם פרסמו מודעות בשלושה כתבי עת יהודיים ברוסיה בקריאה לשלוח אליהם שירי עם עבור האוסף. בתגובה הם קיבלו שירי עם יהודיים מכל רחבי תחום המושב היהודי באימפריה רוסית, ופרסמו אותם בשנת 1901 בספר "Еврейские народные песни" (רוסית: "שירי עם יהודיים"). הספר זכה לתשבחות רבות והעניק מכובדות לשירי העם היהודיים.^[4]

את עיקר פרסומו והשפעתו לדורות קנה גינזבורג כהיסטוריון חשוב וכארכיונאי שקדן של יהדות מזרח אירופה לדורותיה. שורה ארוכה של מחקריו משמשים את חוקרי התחום עד ימינו, והם מהווים אוצר בלום לא רק בשל ניתוחיו וסקירותיו של גינזבורג, אלא בעיקר בשל היותם מקור מחקרי למאגרים נידחים ונשכחים של חומרים ראשוניים ותעודות מקוריות. גינזבורג גם היה חלוץ בטיפול בנושאים ספציפיים שכמעט ולא נדונו במחקריהם של אחרים עד לתקופתו, כמו סוגיית מאסרו של דוד לוריא.^[5] בין השאר נחשב לחוקר החשוב ביותר של גזרת הקנטוניסטים.^[6] לעברית ניתרגמו כמה ממחקריו החשובים ואלה נדפסו כקובץ מאמרים תחת הכותרת "כתבים היסטוריים".

בין השנים 1906–1913 לקח חלק בהוצאת הייברסקיה אנציקלופדיה".^[7] כחוקר תולדותיה של יהדות רוסיה, ניצל גינזבורג את ההזדמנות של המהפכה הפוליטית בשנת 1917 וקיבל מן השלטונות החדשים רשות לעיין במסמכים ותיקים משפטיים מארכיון הצאר המודח. גינזבורג פרסם וניתח כמה תעודות שמצא שם, למשל את הפרוטוקולים והמסמכים של משפט האחים שפירא, בעלי דפוס סלאוויטא (גזר דינם בוצע בשנת 1839).

בשנת 1930 עזב את ברית המועצות,^[8] חי לזמן קצר בפריז, וב-1933 היגר לניו יורק. גם שם המשיך בפרסומיו בעיתונות היהודית.

בארכיון ייווא בניו יורק שמורים מספר כתבי יד שלו ותכתובות.^[3] חלקים נוספים מארכיונו שמורים בספרייה הלאומית.^[9]

בנו מיכאל גינזבורג (Michel S. Ginsburg;‏ 1900–?) היה מומחה לרומא העתיקה, פרופסור ללימודים קלאסיים באוניברסיטת נברסקה-לינקולן (אנ').^[10]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירי עם יהודים ברוסיה, 1991.
כתבים היסטוריים: מחיי היהודים ברוסיה בממשלת הצארים, הוצאת דביר, 1944.

ביידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

יידיש פאלקסלידער אין רוסלאנד : פאטאסאט פון דער פעטערבירג- אויסגאבע 1901, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן .
היסטארישע ווערק, ניו יורק 1937.
משומדים אין צארישן רוסלאנד: פארשונגען און זכרונות וועגן יידישן לעבן אין אמאליקן רוסלאנד, ניו יורק 1946.
אמאליקע פעטערבורג : פארשונגען און זכרונות וועגן יידישן לעבן אין דער רעזידענץ-שטאט פון צארישן רוסלאנד, ניו יורק 1944.
אידישע ליידען אין צארישען רוסלאנד : (קאנטאניסטען, בלבולים, גזירות). מיט 14 אילוסטראציעס, ניו יורק 1938.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק ריבקינד (צוזאמענגעשטעלט), שאול גינזבורג: ביבליאָגראפיע 1892–1937, ניו יורק: שאול גינזבורג 70-יאהריגער יוביליי קאמיטעט, תרצ"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאול גינזבורג באתר WorldCat Identities
קנת ב' מוֹס, שאול גינזבורג, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
שאול גינזבורג, ייברסקיה אנציקלופדיה, בויקיטקסט (ברוסית)
שאול גינזבורג, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
זלמן רייזען, גינזבורג שאול, בספרו: לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע, מהדורה 2, כרך א, וילנה: ווילנער פערלאג פון ב. קלעצקין, תרפ"ט 1928, עמודות 567–572, בארכיון האינטרנט
שאול גינזבורג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
שאול גינזבורג (1866-1940), דף שער בספרייה הלאומית

ו. לאצקי-ברתולדי, שאול גינזבורג: (למלאות לו שבעים שנה), דבר, 8 ביולי 1936

Saul Ginsberg, Noted Yiddish Journalist, Dead at 74, JTA, November 19, 1940

שאול גינזבורג ז"ל, המשקיף, 24 בנובמבר 1940
י. ל. ברוך, שאול גינזבורג בתור סופר היסטורי, הארץ, 20 בדצמבר 1940

מפרי עטו:

מספריו של שאול גינזבורג בארכיון האינטרנט
יעקב בראפמן – צורר היהודים: (רשימה היסטורית), דואר היום, 12 במרץ 1935, המשך, 13 במרץ 1935
המשומד החסיד שהגן על הספרות היהודית, דואר היום, 8 במאי 1935, המשך
מן העבר הקרוב, הצופה, 10 באפריל 1942 (זיכרונות)
מן העבר הקרוב, הצופה, 17 ביולי 1942
עלילת סלאוויטה, הצופה, 26 בספטמבר 1947

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Shmarya Levin, Youth in Revolt, Taylor & Francis, 1939, p. 134
^ Shmarya Levin, Youth in Revolt, Taylor & Francis, 1939, p. 137
^ ¹ ² (Ginsburg, Saul, in: Fruma Mohrer and Marek Web (compiled and ed.), Guide to the YIVO Archives, New York: Yivo Institute for Jewish Research, 1998, pp. 101-102 (גרסה מקוונת, באתר ייווא.
^ Marsha Bryan Edelman, Discovering Jewish Music, Jewish Publication Society, 2003, pp. 72-73
^ חננאל מאק, תפילתו של רד"ל בבית כלאו, מכון ליפשיץ
^ Robert P. Geraci, Michael Khodarkovsky, Of religion and empire: missions, conversion, and tolerance in Tsarist Russia, Cornell University Press, 2001, p. 97
^ Marcel Cornis-Pope, John Neubauer, History of the literary cultures of East-Central Europe: junctures and disjunctures in the 19th and 20th centuries, John Benjamins Publishing Company, 2004, p. 198
^ בתפוצות | שאול גינזבורג יצא את רוסיה, דבר, טור 2, 15 באוגוסט 1930.
^ ארכיון שאול גינזבורג, בספרייה הלאומית
^ Michael Ginsburg, באתר קרן הזיכרון לג'ון סיימון גוגנהיים; די גלענצענדע קאריערע פון מיכאאיל סאולאוויטש גינזבורג, היינט, 23 בספטמבר 1931.

[1] Shmarya Levin, Youth in Revolt, Taylor & Francis, 1939, p. 134

[2] Shmarya Levin, Youth in Revolt, Taylor & Francis, 1939, p. 137

[ארכיון_ייווא-3] ¹ ² (Ginsburg, Saul, in: Fruma Mohrer and Marek Web (compiled and ed.), Guide to the YIVO Archives, New York: Yivo Institute for Jewish Research, 1998, pp. 101-102 (גרסה מקוונת, באתר ייווא.

[4] Marsha Bryan Edelman, Discovering Jewish Music, Jewish Publication Society, 2003, pp. 72-73

[5] חננאל מאק, תפילתו של רד"ל בבית כלאו, מכון ליפשיץ

[6] Robert P. Geraci, Michael Khodarkovsky, Of religion and empire: missions, conversion, and tolerance in Tsarist Russia, Cornell University Press, 2001, p. 97

[7] Marcel Cornis-Pope, John Neubauer, History of the literary cultures of East-Central Europe: junctures and disjunctures in the 19th and 20th centuries, John Benjamins Publishing Company, 2004, p. 198

[8] בתפוצות | שאול גינזבורג יצא את רוסיה, דבר, טור 2, 15 באוגוסט 1930.

[9] ארכיון שאול גינזבורג, בספרייה הלאומית

[10] Michael Ginsburg, באתר קרן הזיכרון לג'ון סיימון גוגנהיים; די גלענצענדע קאריערע פון מיכאאיל סאולאוויטש גינזבורג, היינט, 23 בספטמבר 1931.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]