שאול עבדאללה יוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

שאול עבדאללה יוסף (26 בדצמבר 1849, בגדאד - 10 באוגוסט 1906, הונג קונג) היה משכיל עברי, משורר וחוקר שירה יהודי-בגדאדי שחי ועסק במסחר בהונג קונג. חיבוריו בחקר השירה העברית בימי הביניים זיכו אותו בפרסום רב בקרב מלומדים בזמנו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבגדאד שבעיראק בשנת 1849 למשפחה מיוחסת. אביו היה אחיה של פרחה (פלורה) ששון, אשתו של דוד ששון, סוחר יהודי-בגדאדי עשיר שזכה להצלחה רבה בהודו. אמו הייתה בת למשפחת יהודה, משפחה יהודית-בגדאדית ידועה.

בילדותו קיבל חינוך מסורתי בבגדאד והשתלם היטב בעברית, ערבית ומעט בצרפתית ובאנגלית. בגיל 18 נסע למומבאי שבהודו, וכדי לשפר את ידיעותיו באנגלית למד בבית הספר שייסד דוד ששון בעיר. לאחר שהשלים את לימודיו החל לעבוד בחברת המסחר של דוד ששון ובניו. בשנת 1872 נשא לאישה את סופיה גבאי, בת למשפחת סוחרים עשירה. בשנת 1876 נסע למזרח סין בשליחות עסקית של חברת משפחת ששון. עם שובו להודו בשנת 1878 ניסה להקים עסק מסחר עצמאי, אך לא זכה להצלחה ובשנת 1882 החליט לסגור את העסק ולעבור עם אשתו להונג קונג. בעזרת בני משפחתה של אשתו הוא החל לעבוד כחלפן כספים וברוקר, וכך עשה פרנסתו בשארית ימיו.

במקביל לעיסוקיו המקצועיים, בהם לא מצא עניין רב, עסק בחקר שירת ימי הביניים של יהדות ספרד. שמו כחוקר התפרסם לאחר מאמרים שפרסם בכתבי עת עבריים כגון הצפירה, החבצלת, הלבנון והמבשר. יוסף עשה שימוש בידע הרב שלו בערבית ובשירה הערבית כדי לבאר את שיריהם העבריים של משוררי ספרד, ולא נרתע מלהשתמש בלשון ביקורת חריפה כלפי חוקרים בני זמנו שלדעתו גילו חוסר הבנה בפירושיהם לשירים. הוא עצמו חיבר שירה עברית וכן תרגם שירים מערבית. מלבד כתיבתו לעיתונים העבריים השונים, יוסף חיבר מספר ספרים: שניים מספריו פורסמו לאחר מותו על ידי שמואל קרויס, בהם הספר "גבעת שאול" ובו ביאור ופרשנות ל-138 שירי חול של ר' יהודה הלוי והספר "משבצת התרשיש" ובו ביאור ופרשנות לשיריו של ר' משה אבן עזרא. בנוסף הוא איתר כתב יד של דיוואן השירה של טודרוס בן יהודה אבולעפיה בן המאה ה-13, "גן המשלים והחידות", העתיק והכין אותו לפרסום. הדיוואן פורסם על ידי דוד ילין בשנת 1932. ספרים נוספים פרי עטו, ובהם פרשנות לספר תהילים וחיבור בשם "משא בערב" (על השפעת השירה הערבית על משוררי ימי הביניים), נשארו בכתב יד ולא ראו דפוס.

מלבד כתביו בעברית, יוסף היה תורם עיקרי לעיתונים בערבית יהודית שיצאו לאור בכלכותא, ובמיוחד לעיתון "פרח" ולאחריו לעיתון "מגיד מישרים" (1890-1901, בעריכת ר' שלמה תווינא). כמה ממאמריו בעיתונים אלו, בהם מאמר ביקורת חריף שפרסם על שיריו של החכם היהודי-בגדאדי ר' ששון ישראל, עוררו מחלוקת רבה ומאמרים רבים פורסמו בתגובה להם. במאמרו מנה יוסף למעלה מ-50 השגות על הדקדוק העברי והמליצות באחד משיריו של ר' ששון ישראל. בהשקפתו של יוסף השירה העברית בת זמנו, במערב ובמזרח, הייתה ירודה ולקויה ביחס לשירה העברית של משוררי ספרד בימי הביניים. הוא חיבר שיר המקונן על כך בשם "לשון המשוררים אבלה ונבלה", אך עורך עיתון "הצפירה" נחום סוקולוב לא ניאות לפרסמו.[1]

יוסף נפטר באופן פתאומי כתוצאה מזיהום בשנת 1906, בגיל 57, וכך נקטעו רבים ממפעליו המחקריים והספרותיים בראשיתם. דוד ילין חיבר ביוגרפיה אודותיו שיצאה לאור בשנת 1936.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לב חקק, ניצני היצירה העברית בבבל, מרכז מורשת יהדות בבל, 2003, עמ' 82-94.