לדלג לתוכן

סלוניקי

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שאלוניקי)
סלוניקי
Θεσσαλονίκη
סמל סלוניקי
סמל סלוניקי
סמל סלוניקי
מדינה / טריטוריה יווןיוון יוון
מחוז מרכז מקדוניה
ראש העיר קונסטנטינוס זרבאס
שפה רשמית יוונית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 316 לפני הספירה (העיר העתיקה) אוקטובר 1912 (העיר המודרנית)
על שם תסלוניקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 17.80 קמ"ר
גובה 0-250 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 309,617 (2021)
 ‑ במטרופולין 790,824 (2011)
קואורדינטות 40°38′00″N 22°57′00″E / 40.6333333333333°N 22.95°E / 40.6333333333333; 22.95
אזור זמן UTC +2
http://www.thessalonikicity.gr
אתר מורשת עולמית
המבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית בסלוניקי
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1988, לפי קריטריונים 1, 2, 4
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סָלוֹנִיקִי (ביוונית: ‏Θεσσαλονίκηⓘ‏Ⓘ‏, בטורקית: Selanik) היא העיר השנייה בגודלה ביוון ואחת מערי הנמל החשובות בה. היא ממוקמת במחוז מרכז מקדוניה ונקראת באופן לא רשמי "בירת מקדוניה היוונית". העיר מונה 317,778 תושבים נכון לשנת 2022, ומהווה מרכז תעשייתי ומסחרי. כלכלתה מתבססת בעיקר על הנמל, תעשיות נפט, פלדה, טקסטיל וכן תעשיות חקלאיות.

המבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית הוכרו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית. האיחוד האירופי בחר בסלוניקי להיות "בירת התרבות של אירופה" לשנת 1997.

עד השואה התקיימה בסלוניקי הקהילה היהודית הגדולה ביותר מקהילות יהדות יוון. רוב היהודים בה היו ממוצא ספרדי.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
המגדל הלבן, סמל העיר

סלוניקי נוסדה בשנת 316 לפנה"ס על ידי קסאנדרוס מלך מוקדון, שקבע בה את בירת הממלכה. בתחום העיר החדשה סלוניקי נכללה העיר תרמה שהוקמה בסוף המאה ה-7 לפנה"ס. סלוניקי נקראה על שם תסלוניקה (אנ'), אשתו של קסאנדרוס ואחותו של אלכסנדר הגדול. תסלוניקה קיבלה את שמה מאביה, פיליפוס השני, שחזר מניצחון על הפוֹקים בקרב בתסליה (אחד מקרבות מלחמת הקודש השלישית), לכן קרא לה בשם המורכב מהמילה תסליה והמילה "ניקה" (ניצחון). במהרה הייתה סלוניקי לנמל החשוב ביותר במוקדון.

בשנת 168 לפנה"ס, לאחר ניצחון הרפובליקה הרומית במלחמה המוקדונית השלישית פירקה רומא את ממלכת מוקדון לארבע יחידות מדיניות נפרדות שהיו מדינות גרורות של רומא. סלוניקי הייתה לבירת אחת מהן. ב-146 לפנה"ס לאחר המלחמה המוקדונית הרביעית, הפכה רומא את מקדוניה לפרובינקיה שסלוניקי הייתה בירתה. באותו זמן החלו הרומאים בסלילת ויה אגנטיה, הדרך הרומית הראשית מרומא למזרח. הדרך, שעברה בסלוניקי, הפכה אותה לצומת תחבורה ומסחר חשובה.

עדות ראשונה על קהילה יהודית בסלוניקי מופיעה בברית החדשה[1]: שם מסופר על ביקורו של פאולוס המיוחס לעשור השישי של המאה הראשונה.

באותה תקופה נוצרה קהילה נוצרית בסלוניקי. השליח פאולוס אף כתב שתי איגרות אל הסלוניקאים. מאותה תקופה התקיימה קהילה נוצרית בעיר.

בתחילת המאה הרביעית קבע הקיסר גלריוס את סלוניקי כמקום מושבו העיקרי ובנה בה מתחם קיסרי. בשנת 390 הורה הקיסר תאודוסיוס הגדול על טבח בתושבי העיר (לפי דיווח של בן התקופה נטבחו 7000 בני אדם) כעונש על רצח המפקד הרומי של העיר.

האחים הקדושים קירילוס ומתודיוס שלהם מיוחסת יצירת האלפבית הקירילי נולדו בסלוניקי בסוף המאה התשיעית.

בעקבות מסע הצלב הרביעי, בשנים 1204 עד 1224, הייתה סלוניקי לבירת ממלכת סלוניקי הלטינית. הממלכה הייתה גם פרובינציה כנסייתית קתולית וכנסיית האגיה סופיה קיבלה מעמד של קתדרלה, מעמד שנשאר לה גם לאחר חזרת העיר לנצרות האורתודוקסית.

בעקבות גירוש הלטינים על ידי נסיכות אפירוס ב-1224, החלה תקופת אי יציבות ארוכה שבה עברה סלוניקי מיד ליד. תקופה זו הסתיימה ב-1430 עם כיבוש העיר על ידי הסולטאן העות'מאני מוראט השני, תושבי סלוניקי לא הסכימו להיכנע לכוחות הסולטאן ולכן אחרי הכיבוש הרגו העות'מאנים חלק מהגברים ושיעבדו חלק גדול מהנותרים. העיר נשארה בשלטון עות'מאני קרוב ל-500 שנה, עד 1912. זו הייתה תקופת שגשוג, שגשוג לו תרמו רבות פליטים יהודים שהגיעו מכל רחבי אירופה הנוצרית ובעיקר היהודים שהגיעו מספרד אחרי 1492.

במפקד שנערך בשנת 1478 וסקר את האוכלוסייה משלמת המיסים, נמנו קרוב ל-60% יוונים אורתודוקסים ומעל 40% מוסלמים, ללא יהודים כלל. מפקד 1519, לעומת זאת, מצא רוב יהודי באוכלוסייה, פחות מרבע יוונים ופחות מרבע מוסלמים. מפקד 1613 מצא רוב יהודי של 64%, כ-24% מוסלמים ורק 12% נוצרים.[2]

בשנת 1876 התרחש רצח הקונסולים בסלוניקי שגרם למשבר ביחסים של האימפריה העות'מאנית עם אירופה. בתחילת המאה ה-20 הייתה סלוניקי אחד ממרכזי הטורקים הצעירים ובשנים 1907–1908 אף ישב בה המטה הראשי של התנועה. שבין חבריו היה גם אטאטורק, מנהיגה לעתיד של טורקיה, שהיה יליד העיר.

השלטון העות'מאני בסלוניקי הסתיים בסוף 1912, עם הכיבוש היווני במהלך מלחמת הבלקן הראשונה. בעת השתלטות היוונים על העיר הייתה אוכלוסייתה מחולקת בצורה פחות או יותר שווה בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. היהודים שלטו על כלכלת העיר, היו רוב האוכלוסייה במרכז העיר ואף היו רוב בין עובדי הנמל כולל הסוורים. לפיכך בשבת הנמל היה מושבת והסחר במרכז העיר היה מושבת אף הוא.

בשנת 1917 החריבה שרפה גדולה חלקים גדולים מהעיר. לאחר מלחמת יוון–טורקיה, בוצעו חילופי אוכלוסין בין המדינות. הטורקים המוסלמים בסלוניקי עזבו ובמקומם באו פליטים יוונים רבים שהעיקו על כלכלת העיר. במלחמת העולם השנייה הושמדה קהילת יהודי סלוניקי. העיר שהייתה רב-לאומית ודתית הפכה לעיר נוצרית בעיקרה.

כלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלוניקי היא עיר הנמל הראשית ביוון ומרכז מסחרי ותעשייתי. בעיר מייצרים בעיקר: שמן, פלדה, מוצרים פטרו-כימיים, טקסטיל, מכונות, קמח, מלט, תרופות ומשקאות אלכוהוליים. בנוסף, העיר משמשת כמרכז הובלה ראשי לכל דרום-מזרח אירופה. אחוז ניכר מן העובדים בעיר מועסקים בעסקים קטנים ובינוניים ובמגזר השירותים. בשנת 1972 הוקמו בעיר מפעלי תעשיית הרכב היוונית.

בשנת 1988 החלו שידורים של הערוץ המקומי של תאגיד השידור היווני. ערוץ זה עד היום מתמקד בכיסוי נושאים שקשורים עם צפון יוון.

גאוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

סלוניקי ממוקמת כ-303 קילומטרים[3] צפונית לאתונה. היא העיר השנייה בגודלה של יוון, וכן אחד הנמלים העיקריים של יוון מאחר שהוא משרת את המסחר בין האזור הים-תיכוני לאזור הבלקן.[3] לעיר יש גם נמל תעופה, נמל התעופה הבין-לאומי סלוניקי מקדוניה. האזור העירוני של העיר משתרע על פני 30 קילומטרים רבועים, מאוריוקסטרו בצפון ועד תרמי בדרום, לכיוון חצי האי כלקידיקי. בצפון העיר מצוי יער שייך סו (אנ'), על גבעת קדרינוס. סלוניקי שוכנת על חוף המפרץ התרמאי, בקצה הצפון-מזרחי של הים האגאי. היא גובלת בהר צ'ורטיאטיס מדרום-מזרח. בצד המערבי של העיר זורמים 4 נחלים נשפכים למפרץ התרמאי :Loudias, Aliakmonas,Axios Gallikos. קרבתה לרכסי הרים מרשימים, גבעות וקווי שבר, במיוחד לכיוון דרום-מזרח, הפכה את העיר למועדת לפעילות גאולוגית. רעידות אדמה משמעותיות נרשמו בה בשנים 1759, 1902, 1978 ו-1995.[4] העיר העתיקה, אנו פולי, בנויה על גבעת קדרינוס. העיר החדשה מגיעה עד הנמל, עם טיילת מרוצפת לאורך החוף.[3]

שכונת אנו פולי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת אנו פולי (Ano Poli) היא האזור העתיק ביותר של סלוניקי. משמעות השם היא "העיר העליונה".[3] היא שוכנת על גבעת קדרינוס המיוערת וזו השכונה היחידה שלא נפגעה בשריפה הגדולה, בשנת 1917[5]. מאנו פולי נשקף נוף העיר והמפרץ התרמאי. מעבר למפרץ ניתן לראות את הר אולימפוס, הנמצא במרחק 150 קילומטרים. בתוך השכונה נשמרו המאפיינים הישנים של סמטאות צרות ומרוצפות, בתים בעלי גינות, חזיתות צבעוניות ומרפסות עץ. הבתים בעלי 2–3 קומות, בעלי אלמנטים אדריכליים מקדונים ועות'מאנים.[5] בימינו (2025) השכונה מאוכלסת בעיקר על ידי אמנים, אך אחרי אירועי 1922 פליטים יווניים רבים התיישבו בה .[5]

ראשית ההתיישבות במקום זה הייתה לפני כ-2300 שנה, אך התקופות המשמעותיות ביותר היו התקופה הביזנטית והתקופה העות'מנית.

באנו פולי ניתן לראות קטע של 4 קילומטרים של החומה בעלת המגדלים המלבניים[5], אשר הוקמה בתקופה הביזנטית, בערך בשנת 390 לספירה, ולתוכה הוטמעו חלקים מחומה קודמת, מהמאה השלישית. גובה החומה 8.3-10.5 מטרים. בשנת 1355, בתקופת שלטון הקיסרית אנה פלאיולוגינה (אנ'), נפתח שער בחלק הצפוני של החומה והוא נקרא על שמה.[6] בתוך החומה ניתן לראות שילוב מקטעים אשר מקורם במבנים רומאיים של האגורה. הם כנראה שימשו לתיקונים לאחר רעידות האדמה, בשנים 620-630.[6] במחצית הראשונה של המאה ה-15 החומה חוזקה, כנגד האיום העות'מאני.[6] אולם העות'מאנים כבשו את סלוניקי, בשנת 1430. הם בנו את מגדל טריגוניו, המגדל המרשים ביותר בחומה.[7] הוא שימש כמגדל שמירה וכמקום אחסון.

בשנת 1988 החומה הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, בשל היותה מייצגת את האדריכלות הביזנטית.[8]

במרומי השכונה בנויה מצודת אפטפיריגיון (אנ'), בת כ-1000 שנה. היא נבנתה בתקופה הביזנטית ושוקמה על ידי השלטונות העות'מאנים, אחרי כיבוש העיר. המצודה הייתה מקום מושבו של השליט הצבאי של העיר וגם של 300 מחייליו. במאה ה-19 המצודה הוסבה לבית כלא לאסירים פוליטיים. במאה ה-20 הוחזקו במצודה/כלא אסירים פוליטיים בתקופת השלטון הנאצי, במלחמת האזרחים ובתקופת משטר הקולונלים. הכלא פונה סופית ב-1989[9] ואז התחיל השיקום המבני והמחקר הארכאולוגי במקום. האתר פתוח למבקרים.

אתרים בעיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנסיית האגיוס דמטריוס

בין האתרים החשובים בעיר:

היהודים בסלוניקי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יהדות סלוניקי
רחוב ברובע היהודי לשעבר בסלוניקי
אנדרטה בסלוניקי לזכר כ-50,000 יהודי העיר שנרצחו בשואה

בסלוניקי, שנקראה בפי היהודים שׂאלוניקי או שׂלוניקא, התקיימה במשך מאות שנים קהילה יהודית גדולה. לאחר גירוש ספרד הגיעו אל סלוניקי עשרות אלפי יהודים, שהשתקעו בה והפכו אותה למרכז היהודי ספרדי המפואר והגדול ביותר. בימי שבת העיר שבתה כמעט כולה, כולל הנמל, בשל הרוב היהודי.[10] במאה ה-19 וה-20 פיתחו היהודים את התעשייה והבנקאות במקום.

באפריל 1941 נכבשה סלוניקי על ידי גרמניה הנאצית. שישים וחמישה אלף היהודים שבה עברו השפלות והתעללויות. בפברואר 1942 החלו המשלוחים היהודיים לאושוויץ. בנוסף, נשלחו למחנה ברגן-בלזן יהודים בעלי אזרחות ספרדית או פורטוגזית, וכן יהודים שהנאצים החשיבו כ"מיוחסים".

מהקהילה הגדולה המפוארת והמבוססת כמעט שלא נותר שריד. 96% מיהודי קהילת סלוניקי באותה עת, כחמישים אלף קרבנות, שמתוכם רבים היו ילדים, נספו בשואה. הקהילה שנותרה היא קהילה קטנה ומזדקנת. עיריית סלוניקי קבעה את יום ה-27 בינואר כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה. בנוסף, בכיכר מרכזית בעיר הוצבה אנדרטה לזכר 50,000 הקרבנות.

ערים תאומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מארק מאזווֵר, סלוניקי - עיר של רוחות, תרגמה כרמית גיא, הוצאת עם עובד, 2007.
  • ויקטוריה היסלופ - חוטים מקשרים, הוצאת ידיעות ספרים, 2012
  • ערך: דוד רקנאטי - זיכרון שלוניקי - גדולתה וחורבנה של ירושלים דבלקן (שני כרכים).
  • שי סרוגו, הפועלים היהודים בנמל סלוניקי: בין העולם העות'מאני לעולמה של מדינת הלאום היוונית (1869-1936), מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים, תשע"ד

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימסע מדריך למטייל בוויקימסע: סלוניקי
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סלוניקי

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מעשי השליחים, פרק 17
  2. ^ האימפריה העות'מאנית: היסטוריה וסוגיות נבחרות, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, יחידה 2 (כתב: אייל ג'יניאו), עמ' 155–156.
  3. ^ 1 2 3 4 צוות האתר, Geography of Thessaloniki, Greece, Greeka
  4. ^ National Geophysical Data Center
  5. ^ 1 2 3 4 City walks: ANO POLI (OLD TOWN), blog.thessaloniki.travel
  6. ^ 1 2 3 Byzantine Walls of Thessalonik, thessalonikitourism
  7. ^ Trigoniou Tower in the city’s Byzantine walls, Thessaloniki Tourism
  8. ^ 1. "Paleochristian and Byzantine monuments of Thessaloniki". UNESCO World Heritage Convention. United Nations Educational, Scientific, and Cultural Organization. Archived from the original on 5 January 2021. Retrieved 5 November 2022.
  9. ^ Tsanana, E., The Eptapyrgion, the citadel of Thessaloniki, 9th Ephorate of Byzantine Antiquities, Athens, 2001
  10. ^ שי סרוגו, הפועלים היהודים בנמל סלוניקי: בין העולם העות'מאני לעולמה של מדינת הלאום היוונית (1869 - 1936), מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, יד בן צבי והאוניברסיטה העברית, תשע"ד, עמ' מבוא
תצלום פנורמי של העיר
תצלום פנורמי של העיר


דגל יוון
דגל יוון
סמל אונסק"ו
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית ביוון
האקרופוליס באתונה • האתר הארכאולוגי בוורגינה • האתר הארכאולוגי בדלפי • האתר הארכאולוגי במיסטרס • האתר הארכאולוגי באולימפיה • האתרים הארכאולוגיים במיקנה ובטירינס • דלוס • המרכז ההיסטורי, מנזר יוחנן הקדוש ומערת האפוקליפסה בפטמוס (מנזר יוחנן הקדוש התאולוג ומערת האפוקליפסה) • עיר ימי הביניים ברודוס • העיר העתיקה בקורפו • המבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית בסלוניקי • הפיתגוריון וההראיון בסאמוס • מקדש אסקלפיוס באפידאורוס • מקדש אפולו אפיקוריוס בבאסאי • המנזרים של דפני, הוסיוס לוקאס ונאה מוני בכיוס • מטאורה • הר אתוס • האתר הארכאולוגי בפיליפי • הנוף התרבותי של זגורי • המרכזים הארמוניים המינואיים
הערים הגדולות של יוון
מפקד האוכלוסין 2011[אוכלוסין 1]
דירוג שם מחוז אוכלוסייה
אתונה
אתונה
סלוניקי
סלוניקי
1 אתונה אטיקה 3,168,846 פטרס
פטרס
הרקליון
הרקליון
2 סלוניקי מרכז מקדוניה 806,635
3 פטרס מערב יוון 195,265
4 הרקליון כרתים 157,452
5 לאריסה תסליה 144,651
6 וולוס תסליה 130,094
7 אכרנס אטיקה 100,723
8 חאניה כרתים 88,525
9 יואנינה אפירוס 85,803
10 כלקיס מרכז יוון 74,564
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סלוניקי&oldid=42127590"