שאן קליפורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאן קליפורד
Sian Clifford
אין תמונה חופשית
לידה 20 במרץ 1985 (בת 35)
לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 2006 - הווה (כ־14 שנים)
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, שחקנית קולנוע, שחקנית תיאטרון, שחקנית טלוויזיה, מפיקת קולנוע, מפיקת טלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שאן קליפורדאנגלית: Sian Clifford; נולדה ב-20 במרץ 1982) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה אנגלייה. היא שיחקה בתפקיד קלייר, אחותה הבכורה של הדמות הראשית בסדרת הדרמה-קומית "פליבג" של ה-BBC משנת 2016,[1] ובתפקיד מרתה קרולי בעיבוד של ITV ואמזון סטודיו לרומן "יריד ההבלים" משנת 2018.[2] על הופעתה בסדרה "פליבג" הייתה קליפורד מועמדת לפרס אמי לבידור בפריים טיים בקטגוריית שחקנית המשנה המצטיינת בסדרה קומית, והייתה מועמדת לפרס בחירת מבקרי הטלוויזיה לשחקנית המשנה הטובה ביותר.[3][4]

בתיאטרון הופיעה קליפורד במחזה "Consent" בתיאטרון הרולד פינטר,[5][6] במחזה "Pains of Youth" בתיאטרון המלכותי הלאומי, וב-"The Road to Mecca" בתיאטרון ארקולה.[7]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפורד גלדה ברובע אילינג שבלונדון.[8] יש לה אחות בשם נטלי, שהיא בעלת גלריה בניו יורק.[9] היא תמיד ידעה שברצונה להיות שחקנית, ובנעוריה השתתפה בתיאטרון לנוער. לפני שהתקבלה לאקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה (RADA) עבדה קליפורד כיועצת כתיבה במשך שלוש שנים.[8] ב-RADA פגשה את פיבי וולר-ברידג', שמאוחר יותר יצרה וכיכבה בסדרה "פליבג", והשתיים התיידו. ב-2006 סיימה קליפורד תואר BA במשחק באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה.[10][11]

בעשר השנים הראשונות בקריירה המקצועית שלה הפכה קליפוד לשחקנית פורה באוף וסט אנד. היא שיחקה בתיאטרון Theatre503 בהפקות של "Without Laughing",‏ "Contraction", ו-"Listening Out".[12] במרץ 2007 שיחקה במחזה "Not the End of the World" בתיאטרון בריסטול אולד ויק.[13] הופעתה הבולטת הראשונה הייתה בתפקיד משנה בהפקה של הברביקן "Burial at Thebes" שהוצג לראשונה בספטמבר 2007.[14][15]

בקיץ 2008 שיחקה קליפורד במחזה "The Pendulum" בתיאטרון ג'רמין סטריט שהוצג בחודש יוני.[16] אחר כך השתתפה בפסטיבל השנתי Latitude Festival במחזה "Public Displays of Affection".[17] בקיץ שאחר כך הופיעה קליפורד בשלוש הפקות תיאטרון. ביוני שיחקה בתפקיד קטן באופרה קאמרית בשם "Parthenogenesis" בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן.[18] היא כיכבה במחזה "The Road to Mecca" בתיאטרון ארקולה,[19][20] והשתתפה בסיבוב הופעות של המחזה "Is Everyone Okay?", יחד עם פיבי וולר-ברידג'.[21]

בספטמבר 2010 כיכבה קליפורד ביצירה של תיאטרון ניסויי בשם "Pieces of Vincent" בתיאטרון ארקולה.[22] בהמשך סתיו 2010, שיחקה בתפקיד משנה במחזה "Pains of Youth" בתיאטרון המלכותי הלאומי.[23] בסוף אותה שנה שיחקה קליפורד בהפקה של "היפה והחיה", שוב בתיאטרון המלכותי הלאומי. ההפקה הוצגה בעונת חג המולד וזכתה להצלחה בביקורת.[24][25]

במהלך הקריירה שלה, השתתפה קליפורד בסדנאות ובהקראות בהפקות של תיאטראות אוף וסט אנד.[26] לעיתים קרובות שיתפה פעולה עם להקות התיאטרון DryWrite ו-Nabakov, ועם במאי התיאטרון ויקי ג'ונס, לינזי טרנר, אנדרו סטגול, והשחקנית תסריטאית פיבי וולר-ברידג'.[26]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפורד היא צמחונית ומתרגלת מדיטציה באופן יומיומי. ב-2016 השיקה פלטפורמה של בריאות ומדיטציה בשם "Still Space".[27][28]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
2012 Dark Matters: Twisted But True אידה תומאס סדרה תיעודית
בפרק "Agent Orange, Ben Franklin: Freud Slayer, Price of Beauty"[29]
2013 רציחות במידסומר Midsomer Murders השוטרת מילטון בפרק "Schooled in Murder"
2014 פאדי Paddy מג סרט קצר
2016–2019 פליבג Fleabag קלייר סדרת טלוויזיה
2017 Fry-Up רוזי סרט קצר
2018 Dodgy Dave סטפני סרט קצר
2018 יריד ההבלים Vanity Fair מרתה קרולי מיני-סדרה
2018 White Lies אמא סרט קצר
2020 A Serial Killer's Guide to Life סינתיה
2020 Quiz דיאנה אינגרם מיני-סדרה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gee, Catherine (24 בספטמבר 2016). "Fleabag's sex scenes are the filthiest on TV. But the heartbreak makes it revolutionary". The Telegraph. ISSN 0307-1235. בדיקה אחרונה ב-22 באוקטובר 2018. 
  2. ^ "Meet the cast of Vanity Fair". Radio Times. בדיקה אחרונה ב-22 באוקטובר 2018. 
  3. ^ "71st Emmy Awards Nominees and Winners". Television Academy. בדיקה אחרונה ב-11 בדצמבר 2019. 
  4. ^ "Critics’ Choice Awards". Critics' Choice Association. בדיקה אחרונה ב-11 בדצמבר 2019. 
  5. ^ Berrington, Katie. "How #MeToo Has Impacted This Summer's Most Topical Play". בדיקה אחרונה ב-22 באוקטובר 2018. 
  6. ^ Spencer, Charles (30 באוקטובר 2009). "Pains of Youth at the National Theatre, review". ISSN 0307-1235. בדיקה אחרונה ב-22 באוקטובר 2018. 
  7. ^ Gardner, Lyn (29 ביוני 2010). "The Road to Mecca | Theatre review". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-22 באוקטובר 2018. 
  8. ^ 1 2 "Fleabag actress Sian Clifford on why this season packs a punch". Evening Standard (באנגלית). 8 במרץ 2019. בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  9. ^ "Contact | Space Gallery St Barth". spacegallerystbarth.com. בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  10. ^ Broster, Alice (12 במרץ 2019). "Who Is Sian Clifford? The 'Fleabag' Actress Has Conquered Stage & Screen, All While Running Her Own Website". Bustle. בדיקה אחרונה ב-11 ביוני 2019. 
  11. ^ Fabrique. "Sian Clifford — RADA". www.rada.ac.uk (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  12. ^ "Credits". Monica Bertei British Actress and Voice-Over Artist (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  13. ^ Mahoney, Elisabeth (21 במרץ 2007). "Theatre review: Not the End of the World / Old Vic, Bristol". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  14. ^ "Theatre review: The Burial at Thebes at Nottingham Playhouse". British Theatre Guide (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  15. ^ Billington, Michael (20 בספטמבר 2007). "Theatre review: The Burial at Thebes / Pit, Barbican, London". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  16. ^ Billington, Michael (9 ביוני 2008). "Theatre review: The Pendulum / Jermyn Street Theatre, London". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  17. ^ "Latitude 2008". nabokov (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  18. ^ "Parthenogenesis at Linbury Studio Theatre - Opera". בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  19. ^ Cavendish, Dominic (29 ביוני 2010). "The Road to Mecca, Arcola theatre, London, review" (באנגלית). ISSN 0307-1235. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  20. ^ Gardner, Lyn (29 ביוני 2010). "The Road to Mecca | Theatre review". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  21. ^ "Is Everyone Okay?". Daily Info. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  22. ^ Billington, Michael (7 בספטמבר 2010). "Pieces of Vincent | Theatre review". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  23. ^ Callan, Paul (31 באוקטובר 2009). "Pains Of Youth: National Theatre, London". Express.co.uk (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  24. ^ Spencer, Charles (2 בדצמבר 2010). "Beauty and the Beast, National Theatre, review" (באנגלית). ISSN 0307-1235. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  25. ^ "Beauty and the Beast, National Theatre | reviews, news & interviews | The Arts Desk". theartsdesk.com. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  26. ^ 1 2 "Sian Clifford CV". United Agents. 2019. בדיקה אחרונה ב-9 באוקטובר 2019. 
  27. ^ "My Fashion Life: Sian Clifford AW19". www.matchesfashion.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  28. ^ "Still Space" (באנגלית). Still Space. בדיקה אחרונה ב-8 באוקטובר 2019. 
  29. ^ Laura Rosenfeld (15 בספטמבר 2016). "The 'Fleabag' Cast Is Just One Reason To Watch This Buzzy New Comedy". Bustle. בדיקה אחרונה ב-26 בדצמבר 2019.