שאנל מילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאנל מילר
Chanel Miller
לידה 12 ביוני 1992 (בת 31)
ארצות הבריתארצות הברית פאלו אלטו, קליפורניה
שם לידה שאנל אליזבת מילר
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום סיני, אמריקאים לבנים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת ואמנית
מקום לימודים אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה
שפות היצירה אנגלית
סוגה ספר זיכרונות
זרם ספרותי אמנות עכשווית עריכת הנתון בוויקינתונים
chanel-miller.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שאנל אליזבת מילר (נולדה ב-12 ביוני 1992) היא סופרת ואמנית אמריקאית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאנל מילר נולדה בשנת 1992[1][2] בפאלו אלטו, קליפורניה,[3] הבכורה לשתי בנות לאם סינית ואב אמריקאי. אמה היגרה מסין כדי להיות סופרת ואביה הוא פסיכולוג בדימוס.[4][5][6] מילר סיימה את לימודיה העל יסודיים בשנת 2010.[7][8] היא למדה בכללה לאמנויות באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, ממנו סיימה תואר בספרות בשנת 2014.[2][9]

בערב ה-17 בינואר 2015, מילר ליוותה את אחותה למסיבת אחווה באוניברסיטת סטנפורד. מאוחר יותר באותו לילה, שני סטודנטים לתואר שני בסטנפורד מצאו את מילר שוכבת על הקרקע מאחורי פח אשפה כשמעליה סטודנט נוסף מסטנפורד, ברוק טרנר בן ה-19.[10] מילר הייתה מחוסרת הכרה,[11] רמת האלכוהול בדמה הוערכה בכ-0.22% בזמן התקיפה.[12][13] כשטרנר ניסה לברוח, הוא נתפס והוחזק על ידי שני הסטודנטים לתארים מתקדמים כשהם חיכו להגעת המשטרה.[14] טרנר נעצר והוגש נגדו כתב אישום בחמישה אישומים של תקיפה מינית, בהם לא הודה.[15] בשנת 2016 הוא הורשע בשלושה מהאישומים הללו ונידון לשישה חודשי מאסר, מה שעורר זעם ציבורי בשל הקלות בגזר הדין.[16] השופט במשפט, אהרון פרסקי, הודח שנתיים לאחר מכן.[17]

הצהרת הקורבן באורך 7,137 מילים של מילר - שכונתה במסמכי בית המשפט ובדיווחים בתקשורת בתור "אמילי דו" - פורסמה על ידי "BuzzFeed" ב-3 ביוני 2016, יום לאחר גזר דינו של טרנר,[11] ופורסמה מחדש בכלי חדשות מרכזיים אחרים כמו "הניו יורק טיימס".[18] הצהרתה של מילר נקראה 11 מיליון פעמים בארבעה ימים לאחר פרסומה, והפכה לוויראלית.[19]

ב-9 באוגוסט 2019, תוכנית הטלוויזיה "60 דקות" פרסמה ראיון עם מילר - שהחליטה לפרסם את שמה.[20] היא תיארה את סיפורה ואת ההשלכות של היותה אנונימית, ופגשה את שני הסטודנטים שעצרו את טרנר.[21] ספר הזיכרונות של מילר בשם "Know My Name: A Memoir" פורסם ב-4 בספטמבר 2019 והפך לרב מכר.[22][23][24][25] הספר זכה בפרס חוג מבקרי הספרים הלאומי 2019 לאוטוביוגרפיות[26] ונבחר לאחד מעשרת הספרים המובילים של השנה על ידי ה"וושינגטון פוסט".[27] "הניו יורק טיימס" בחר גם בספר לרשימת "100 הספרים הבולטים של שנת 2019".[28] פרס דייטון לספרות שלום בחר בספר כספר העיוני הטוב ביותר לשנת 2020.[29]

לאחר התקיפה שלה, מילר החלה ללמוד קורסי אמנות לפי המלצת הפסיכולוג שלה.[30] בקיץ 2015, מילר למדה בשיעור הדפס בבית הספר לעיצוב ברוד איילנד בפרובידנס, רוד איילנד.[30]

בשנת 2020, ציור קיר שציירה מילר הופיע במוזיאון לאמנות אסייתית בסן פרנסיסקו.[30] ציור הקיר הגבוה מציג שלוש דיורמות של דמות מצוירת, ואת המשפטים "הייתי", "אני", ו"אני אהיה".[31] המוזיאון היה סגור לציבור עקב מגפת הקורונה, אם כי ציור הקיר נראה דרך החלונות הפונים לרחוב הייד.[31]

הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור התקיפה של מילר והתיק המשפטי "הציתו דיון כלל-ארצי על תקיפות מיניות בקמפוסים של אוניברסיטאות ומכללות וכיצד לא נשמעים לקורבנות",[32][33] ו"הפכו לחלק מהוויכוחים האינטנסיביים סביב אונס, סקסיזם והתנהגות מינית בלתי הולמת בשנים האחרונות", כולל תנועת Me Too.[34]

ב-1 בנובמבר 2016, מגזין "גלמור" הכתיר את מילר, אז ידועה רק בתור אמילי דו, כאשת השנה על כך ש"שינתה את השיחה על תקיפה מינית לנצח", תוך ציון שהצהרת ההשפעה שלה נקראה יותר מ-11 מיליון פעמים.[35] מילר השתתפה בטקס הענקת הפרס בעילום שם.[36] היא קיבלה את הפרס על הבמה בנובמבר 2019 לאחר פרסום ספרה. היא נשאה שיר בטקס שבו דיברה לרווחתם של נפגעי תקיפה מינית.[37] היא הופיעה ברשימת טיים 100 נקסט של מגזין טיים.[38] בשנת 2019, אוניברסיטת סטנפורד התקינה שלט בקמפוס להנצחת התקיפה.[39]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Miller, Chanel (2019). Know My Name. p. 10.
  2. ^ 1 2 Whitaker, Bill (22 בספטמבר 2019). ""Know My Name": Author and sexual assault survivor Chanel Miller's full "60 Minutes" interview". 60 Minutes. ארכיון מ-1 באוקטובר 2019. נבדק ב-2 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Kadvany, Elena (23 בספטמבר 2019). "'Rape is not a punishment for getting drunk.' Chanel Miller speaks out during her first interview about being sexually assaulted by Brock Turner". Palo Alto Online (באנגלית). ארכיון מ-8 בנובמבר 2019. נבדק ב-8 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Sobieraj Westfall, Sandra; Hanlon, Greg (23 בספטמבר 2019). "Why Brock Turner's Sex Assault Victim Decided to Come Forward". People. ארכיון מ-4 באוקטובר 2019. נבדק ב-3 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Weiner, Jennifer (24 בספטמבר 2019). "'Know My Name,' a Sexual Assault Survivor Tells the World". The New York Times. ארכיון מ-28 בספטמבר 2019. נבדק ב-2 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Silman, Anna (23 בספטמבר 2019). "Chanel Miller's Story Needed to Be Told in Her Own Words". The Cut. ארכיון מ-24 בספטמבר 2019. נבדק ב-2 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Nguyen, Madison; Yang, Joshua (4 באוקטובר 2019). "Alumna releases memoir after sexual assault case". The Oracle. Gunn High School. ארכיון מ-2 במרץ 2021. נבדק ב-27 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Kadvany, Elena (4 בספטמבר 2019). "Anonymous no longer, Emily Doe reclaims identity in new memoir about Brock Turner sexual assault and its aftermath". Palo Alto Weekly. ארכיון מ-29 באוקטובר 2021. נבדק ב-27 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "CCS Attendee Chanel Miller Announces Forthcoming Memoir, Know My Name". UC Santa Barbara College of Creative Studies. 11 בספטמבר 2019. ארכיון מ-4 באוקטובר 2019. נבדק ב-3 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Xu, Victor (2 ביוני 2016). "Brock Turner sentenced to six months in county jail, three years probation". The Stanford Daily. Stanford, California: The Stanford Daily Publishing Corporation. ארכיון מ-10 במאי 2019. נבדק ב-20 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 Baker, Katie J.M. (3 ביוני 2016). "Here's The Powerful Letter The Stanford Victim Read To Her Attacker". BuzzFeed. New York City: Buzzfeed Media Group. ארכיון מ-6 בספטמבר 2019. נבדק ב-6 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Stanford rape case: Inside the court documents". CNN. 10 ביוני 2016. ארכיון מ-2 באוגוסט 2021. נבדק ב-2 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Brock Turner trial continues in second week of testimony". 22 במרץ 2016. ארכיון מ-22 במרץ 2016. נבדק ב-2 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Herhold, Scott (21 במרץ 2016). "Herhold: Thanking two Stanford students who subdued campus sex assault suspect". San Jose, California: MediaNews Group. ארכיון מ-30 באוגוסט 2016. נבדק ב-20 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Kaplan, Tracey (2 בפברואר 2015). "Former Stanford swimmer pleads not guilty to rape charges". The Mercury News. San Jose, California: MediaNews Group. ארכיון מ-12 באוגוסט 2016. נבדק ב-20 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ Stack, Liam (6 ביוני 2016). "Light Sentence for Brock Turner in Stanford Rape Case Draws Outrage". The New York Times. New York City. ארכיון מ-14 ביוני 2018. נבדק ב-20 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Egelko, Bob (6 ביוני 2018). "Judge Aaron Persky, who ruled in sex assault case, recalled in Santa Clara County". San Francisco Chronicle. San Francisco, California. ארכיון מ-24 באוקטובר 2019. נבדק ב-20 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "Court Statement of Stanford Rape Victim". The New York Times. New York City. 8 ביוני 2016. ארכיון מ-6 בספטמבר 2019. נבדק ב-6 בספטמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ "Stanford sexual assault: Chanel Miller reveals her identity". BBC. 4 בספטמבר 2019. ארכיון מ-3 בדצמבר 2019. נבדק ב-11 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ נרי ג'ונסון, ‏"קוראים לי שאנל מילר": הנאנסת מסטנפורד חושפת את זהותה, באתר ‏מאקו‏, 5 בספטמבר 2019
  21. ^ Whitaker, Bill. "'Know My Name': Author and sexual assault survivor Chanel Miller's full "60 Minutes" interview". www.cbsnews.com (באנגלית). ארכיון מ-9 בינואר 2021. נבדק ב-6 בינואר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ de León, Concepción (22 בספטמבר 2019). "'It Will Always Be a Part of My Life': Chanel Miller Is Ready to Talk". New York City. ארכיון מ-17 בנובמבר 2019. נבדק ב-18 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Wyatt, Neal (3 באוקטובר 2019), "New Bestsellers, Oct. 3, 2019 - Book Pulse", Library Journal, New York City: Media Source Inc., אורכב מ-המקור ב-28 באוקטובר 2019, נבדק ב-28 באוקטובר 2019, Know My Name: A Memoir by Chanel Miller (Viking: Penguin) reclaims her story at No. 5 on the NYT Hardcover Nonfiction Best Sellers list and No. 14 on the USA Today Best-Selling Books list. {{citation}}: (עזרה)
  24. ^ "Hardcover Nonfiction Books - Best Sellers - Oct 13. 2019", The New York Times, 13 באוקטובר 2019, אורכב מ-המקור ב-6 באוקטובר 2019, נבדק ב-28 באוקטובר 2019, New This Week - Know My Name - by Chanel Miller - Viking - A sexual assault victim reclaims her identity and challenges our culture and criminal justice system as they relate to this issue. {{citation}}: (עזרה)
  25. ^ "Best-Selling Books Week Ended September 28". The Wall Street Journal. New York City: Dow Jones & Company. 3 באוקטובר 2019. ארכיון מ-28 באוקטובר 2019. נבדק ב-28 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Beth Parker (12 במרץ 2020). "Announcing the 2019 Award Winners". bookcritics.org. ארכיון מ-22 במרץ 2020. נבדק ב-13 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Best Books of 2019". The Washington Post. 21 בנובמבר 2019. ארכיון מ-22 בנובמבר 2019. נבדק ב-26 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "100 Notable Books of 2019". The New York Times. 25 בנובמבר 2019. ארכיון מ-30 בנובמבר 2019. נבדק ב-29 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ "2020 Awards – Dayton Literary Peace Prize". Dayton Literary Peace Prize (באנגלית). ארכיון מ-13 בנובמבר 2020. נבדק ב-6 בינואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ 1 2 3 Finkel, Jori (2020-08-05). "Chanel Miller's Secret Source of Strength". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. ארכיון מ-6 בפברואר 2021. נבדק ב-2021-01-26. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ 1 2 Plummer, Todd (17 באוגוסט 2020). "Chanel Miller on her art debut: I never thought I'd have so much space to be seen". Los Angeles Times. ארכיון מ-20 באוגוסט 2020. נבדק ב-20 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Cleary, Tom. "Chanel Miller: Stanford Rape Survivor Wants You to Know Her Name". Heavy. ארכיון מ-4 בספטמבר 2019. נבדק ב-6 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Quinn, Annalisa (23 בספטמבר 2019). "Chanel Miller Says 'Know My Name,' As She Reflects On Her Assault By Brock Turner". NPR.org (באנגלית). ארכיון מ-23 בספטמבר 2019. נבדק ב-23 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ de León, Concepción (4 בספטמבר 2019). "You Know Emily Doe's Story. Now Learn Her Name". The New York Times. ארכיון מ-6 בספטמבר 2019. נבדק ב-6 בספטמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ "Glamour Women of the Year: Stanford Sexual Assault Case Survivor Emily Doe Speaks Out". glamour.com. Glamour Magazine. בנובמבר 2016. ארכיון מ-2 בנובמבר 2016. נבדק ב-3 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Shammas, Brittany (12 בנובמבר 2019). "Once an unnamed sexual assault victim, Chanel Miller accepts Woman of the Year award — this time, herself". The Washington Post. ארכיון מ-14 בנובמבר 2019. נבדק ב-18 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ "The Best Moments From Glamour's 2019 Women of the Year Awards". glamour.com. 11 בנובמבר 2019. ארכיון מ-1 במרץ 2020. נבדק ב-20 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "Chanel Miller on Time magazine's 100 next list". www.whio.com (באנגלית). 14 בנובמבר 2019. ארכיון מ-15 בנובמבר 2019. נבדק ב-2019-11-29. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Facing public pressure, Stanford decides to install plaque with Chanel Miller's words (אורכב 03.08.2021 בארכיון Wayback Machine) 2019