שאקון
שאקון (בספרדית chacona; באיטלקית ciaccona) הוא צורה מוזיקלית מקובלת בתקופת הבארוק מהסוג של וריאציות על נושא ראשי החוזר על עצמו בעיבודים שונים. במקרה של שאקון הנושא הוא בדרך כלל סדרה של הרמוניות מעל מוטיב בס קצר החוזר על עצמו. הבס יורד פעמים רבות מצליל הטוניקה אל צליל הדומיננטה של סולם היצירה, בעוד סדרת ההרמוניות שמעל הבס עוקבת אחרי מעגל הקווינטות. השאקון דומה מאוד בצורתו לפסקליה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השאקון הופיע במקור במהלך המאה ה-16 בתרבות הספרדית, יש המשערים מהעולם החדש באמריקה, כצורה של ריקוד המלווה בתנועות "גסות" וטקסטים היתוליים[1]. הריקוד התפשט במהרה באירופה והיה אהוב הן על אליטות החצר והן על כלל האוכלוסייה. "Un sarao de la chacona"[2] של המלחין הספרדי חואן אראנייס[3] הוא אחד השאקונים המוקדמים המוכרים. עד ראשית המאה ה-18 הפך כבר השאקון ליצירה איטית במשקל משולש לכלי מוזיקה.
לאחר תקופת הבארוק דעך השימוש בצורת השאקון, אף על פי ש-32 הוריאציות בדו מינור של בטהובן מראות שלפחות השפעת הסגנון לא פסקה לגמרי. במאה ה-20 חלה תחייה לשאקון עם כמה עשרות יצירות.
בין השאקון לפסקליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין כיום הסכמה ברורה בין תאורטיקנים של המוזיקה על ההבדלים בין השאקון לפסקליה. חלקם רואים בשאקון סדרת וריאציות המבוססת על מוטיב חוזר של מהלך הרמוני כשבפסקליה המוטיב החוזר מבוסס על מלודיה בתפקיד הבס[4], בעוד חוקרים אחרים מגדירים את השאקון והפסקליה בצורה הפוכה בדיוק[5]. נראה שההבדל בין הצורות מעולם לא היה ברור לגמרי והניסיונות להגיע להגדרות מדויקות הם חסרי בסיס איתן[6].
נראה בכל זאת שהמלחין האיטלקי בן המאה ה-16 ג'ירולאמו פרסקובלדי ניסה להתייחס לשתי הצורות בצורה שונה מעט ולרוב (אך לא תמיד) הלחין את השאקון בסולם מז'ורי עם שתי קבוצות במשקל משולש מורכב לכל וריאציה, עם יותר תנופה קדימה מאשר בפסקליה שלרוב הייתה בעלת ארבע קבוצות במשקל משולש פשוט לכל וריאציה[7].
דוגמאות לשאקונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
דוגמאות בולטות של שאקונים הן "Zefiro torna" של קלאודיו מונטוורדי ו-"Es steh Gott auf" של היינריך שיץ[8]. אחד השאקונים הידועים ביותר הוא הפרק האחרון מתוך הפרטיטה מספר 2 לכנור מספר 1004 ברשימת יצירותיו של באך (BWV). לפרק 256 תיבות עם מוטיב עצוב של 4 תיבות החוזר על עצמו במגוון רב ביותר של צורות ביטוי מוזיקליות במודוסים מז'ורים ומינורים כאחד. ראו איור ובצוע להלן.
שאקונים נוספים:
- דיטריך בוקסטהודה 1638–1707: פרלוד, פוגה, ושאקון בדו מז'ור אופוס (מס' 137), שאקון בדו מינור (מס' 159), שאקון במי מינור (מס' 160) - כולם לעוגב.
- מארק-אנטואן שרפנטייה 1643–1704: שאקונים מתוך האופרות "האומנויות הפורחות", "דוד ויהונתן", ו"מדיאה".
- ארכאנג'לו קורלי 1653–1713: שאקון בסול מז'ור בסונטה אופוס 12 - מס 2.
- ג'ירולאמו פרסקובלדי 1583–1643: ארבעה שאקונים לצ'מבלו מתוך "Toccate d’intavolatura di cimbalo et organo, partite di diverse arie"
- ז'אן-בטיסט לולי 1632–1687: שאקון מתוך האופרות פאתון, רולנד, ואסיס וגלאטיאה.
- קלאודיו מונטוורדי 1567–1643: "Zefiro torna" - שאקון לשני טנורים וכלים מתוך "Scherzi musicali cioè arie et madrigali".
- יוהאן פכלבל 1653–1706: שני שאקונים לעוגב מתוך "Hexachordum Apollinis", ועוד 4 לעוגב.
- הנרי פרסל 1659–1695: שאקון מתוך האופרות הנביאה, המלך ארתור, הראוי הבריטי, ומלכת הפיות.
- יוהאן סבסטיאן באך 1685–1750: שאקון מתוך פרטיטה מס' 2 לכינור
- לואיג'י בוקריני 1743–1805: שאקון המסמל את הגיהנום מתוך הסיום לסימפוניה אופוס 12, מס' 4.
- פרנסואה קופרן 1668–1733: שאקון "La Favorite" מתוך "Pièces de clavecin" ספר I.
- כריסטוף ויליבלד גלוק 1714–1787: שאקון מתוך האופרה אורפאוס ואורידיקי, איפיגניה באולידה, וארמידה.
- גאורג פרידריך הנדל 1685–1759: שאקון בסול עם 21 וריאציות לצ'מבלו, שאקון בסול עם 62 וריאציות לעוגב.
- ז'אן-פיליפ ראמו 1683–1764: שאקונים מתוך האופרות Les Indes galantes, Les fêtes d'Hébé, וPlatée.
- גאורג פיליפ טלמן 1681–1767: שאקון הליליפוטים מתוך "מסעות גוליבר".
- אנטוניו ויוואלדי 1741-1678: שאקון בפרק 3 של קונצ'רטו בסול מינור לחליל, אבוב, כינור, בסון, וכלי מיתר.
- יוהאנס ברהמס 1897-1833: [[]] פרק הסיום של סימפוניה מס' 4 במי מינור, אופוס 98.
- בלה בארטוק 1945-1881: פרק 1 של הסונטה לכינור סולו.
- בנג'מין בריטן 1976-1913: שאקון מתוך רביעית כלי מיתר מס' 2 בדו, ומתוך סוויטה לצ'לו מס' 2.
- מרסל דיפרה 1971-1886: שאקון בפרק 1 מתוך Triptyque אופוס 51.
- גוסטב הולסט 1934-1874: שאקון מתוך סויטה מס' 1 במי מינור לתזמורת צבאית.
- פיליפ גלאס Echorus ל-2 כינורות, פרק 3 מתוך סימפוניה מס' 3, פרק 2 מתוך קונצ'רטו לכינור מס' 1.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שאקון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
שאקון, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Alexander Silbiger, "Chaconne," The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie and J. Tyrrell (London: Macmillan, 2001).
- ^ "Un sarao de la chacona" translates as A chacona soirée and is also known as "Chacona: A la vida bona". Lyrics with English translation here: Juan Arañés, ‘¡A la vida bona!’, chacona a4 from Libro segundo de tonos y villancicos (Rome: Giovanni Battista Robletti, 1624).
- ^ Chacona, Lamento, therestisnoise.com,
- ^ Percy Goetschius, The Larger Forms of Musical Composition: An Exhaustive Explanation of the Variations, Rondos, and Sonata Designs, for the General Student of Musical Analysis, and for the Special Student of Structural Composition ([New York]: G. Schirmer, 1915), 29 and 40.
- ^ Lucas, Clarence Lucas, 1908. The Story of Musical Form (The Music Story Series, edited by Frederick J. Crowest. London: The Walter Scott Publishing Co., Ltd.; New York: Charles Scribner’s Sons, 1908), 203.
- ^ Manfred Bukofzer, Music in the Baroque Era (New York: Norton, 1947), 42.
- ^ Alexander Silbiger, "Chaconne" The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. S. Sadie and J. Tyrrell (London: Macmillan, 2001).
- ^ Gerald Drebes: "Schütz, Monteverdi und die 'Vollkommenheit der Musik' – 'Es steh Gott auf' aus den Symphoniae sacrae II (1647)". In: Schütz-Jahrbuch, volume 14, 1992, pp. 25–55.
