שארל-ארתור גונז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שארל-ארתור גונז
Charles-Arthur Gonse
שארל-ארתור גונז
שארל-ארתור גונז
לידה 19 בספטמבר 1838
פריז, ממלכת הצרפתים צרפתצרפת
פטירה 18 בדצמבר 1917 (בגיל 79)
קורמיי-אן-פריזי, הרפובליקה הצרפתית השלישית צרפתצרפת
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Armoiries république française.svg צבא צרפת
תקופת הפעילות 18561903 (כ־47 שנים)
דרגה Army-FRA-OF-07.svg ז'נרל דה דיוויזיה
תפקידים בשירות
סגן ההרמטכ"ל
פעולות ומבצעים
מלחמת צרפת–פרוסיה
עיטורים
לגיון הכבוד (מפקד) מפקד בלגיון הכבוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שארל-ארתור גונזצרפתית: Charles-Arthur Gonse;‏ 19 בספטמבר 183818 בדצמבר 1917) היה ז'נרל דה דיוויזיה בצבא צרפת אשר שימש כסגן הרמטכ"ל, אולם התפרסם בעיקר בשל חלקו בפרשת דרייפוס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה צבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גונז נולד בפריז ב-19 בספטמבר 1838. אביו היה ז'אן פליקס עמנואל גונז ואמו הייתה לואיז סטפני קורטין. הוא היה נכדו של הרופא שארל קורטין ונינו של האדריכל אטיין-צ'רובין לקונטה. אחיו היה מבקר האמנות לואי גונז.

ב-1856 נרשם גונז ללימודים באקדמיה הצבאית סן-סיר, ולאחר מכן למד בבית ספר לקצינים. ב-1861 הוא נכנס לצבא צרפת כלוטננט שני. בין 18681870 הוא הוצב באלג'יריה. ב-1870 הוא חזר לצרפת בעקבות פרוץ מלחמת צרפת–פרוסיה. הוא הוצב במטה הקורפוס ה-13 ולאחר מכן חזר לפריז ולחם כנגד הפרוסים במהלך המצור על פריז. בשנת 1880 הועבר גונז לכוחות הארטילריה ובשנת 1885 הפך ללוטננט קולונל. הוא מונה בשנת 1887 לראש מטה הקורפוס ה-19. ב-1888 הוא קודם לדרגת קולונל וצורף למטה הכללי כמפקד המשרד הרביעי (האחראי על הובלה ומסילות הברזל). כמו כן הוא שימש כמורה בבית הספר הצבאי. ב-1893 הוא הועלה לדרגת ז'נרל דה בריגדה ומונה לסגן הרמטכ"ל תחת הגנרל ראול לה מוטון דה בואדפר.

פרשת דרייפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרשת דרייפוס

לכל אורך פרשת דרייפוס, היה גונז מראשי הלוחמים למען האשמתו של אלפרד דרייפוס בריגול, והוא נחשב לאחד האשמים העיקריים בפרשה. כאשר ז'ורז' פיקאר הוכיח לו שדרייפוס חף מפשע והציג בפניו את הראיות לכך שהאשם האמיתי הוא פרדיננד אסטרהאזי, גונז, בעצה אחת עם בואדפר ושר המלחמה ביו הורה לפיקאר להתעלם מהממצאים. פיקאר זעם, והטריד את השלושה שוב ושוב בדרישה לפתוח בחקירה כנגד אסטרהאזי. לפי עדותו של פיקאר ב-15 בספטמבר יצא גונז מגדרו וצעק: "וכי מה אכפת לך אם היהודי הזה יישאר באי השדים?" פיקאר נדהם והשיב: "אבל הרי הוא חף מפשע?!" גונז השיב ש"אין זה חשוב" והוסיף: "אם לא תאמר מאומה, איש לא ידע". פיקאר יצא מהפגישה המום וזועם והצהיר כי הוא אינו מתכוון לקחת עמו את הסוד אל הקבר. לימים הכחיש גונז את תוכן השיחה, אך לא את רוחה.[1]

פיקאר הורחק מצרפת והוצב בתפקיד נידח וחסר חשיבות בתוניסיה. גונז, בואדפר וביו יחד עם אובר-ז'וזף אנרי וארמאן די פאטי דה קלאם חברו יחד כדי להבטיח שדרייפוס ישאר באי השדים והחקירה כנגד אסטרהאזי לא תתחדש. הם לא היססו לזייף לשם כך מסמכים ולנקוט בצעדים פליליים אחרים, ולפיכך נודעו בכינוי "הקנוניה". במאמרו המפורסם "אני מאשים...!" האשים אמיל זולא את גונז "בשותפות לפשע... מתוך קנאות קלריקלית". גונז העיד מאוחר יותר במשפט שנערך כנגד זולא, וכן במשפט החוזר שנערך לדרייפוס.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם חשיפת ממדיה האמתיים של השערורייה, הורחק גונז בהדרגה מתפקידיו. ב-1903 הוא הוצב בכוחות המילואים. הוא נפטר ב-18 בדצמבר 1917.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שארל-ארתור גונז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברדן, עמ' 228.