שארל-דניס בורבאקי
 | |
| לידה |
22 באפריל 1816 פו, ממלכת צרפת   |
|---|---|
| פטירה |
22 בספטמבר 1897 (בגיל 81) באיון, הרפובליקה הצרפתית השלישית  |
| מקום קבורה |
Saint Étienne Cemetery |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
|
| השתייכות |
צבא צרפת |
| תקופת הפעילות |
מ-1834 |
| דרגה |
גנרל דיוויזיה |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת צרפת-פרוסיה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
שארל דניס סאוטר בורבאקי (בצרפתית: Charles Denis Sauter Bourbaki; 22 באפריל 1816 – 22 בספטמבר 1897) היה גנרל צרפתי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בורבאקי נולד ב-22 באפריל 1816 בפו, והיה בנו של הקולונל היווני קונסטנטין דניס בורבקי, שנפטר במלחמת העצמאות היוונית בשנת 1827. הוא התחנך במכללה הלאומית הצבאית, ולאחר מכן בסנט סייר, ובשנת 1836 הצטרף לזואבות, והוסמך כלוטננט בהגיון הזר בשנת 1838 ולשליש של לואי פיליפ. בשנת 1842 הועלה לדרגת קפיטן בזואבים, ובשנת 1849 נשלח לאלג'יריה. בשנת 1850 הועלה לדרגת לוטננט קולונל, ובשנת 1851 הועלה לדרגת קולונל. בשנת 1854 הועלה לדרגת ז'נרל דה בריגדה, ובמלחמת קרים פיקד על חלק מהכוחות האלג'יריים; ואף התפרסם בקרבות אלמה אינקרמן וסבסטופול. בשנת 1857 הועלה לדרגת ז'נרל דה דיוויזיה, ובשנת 1859 מונה למפקד בליון. הצלחתו במלחמה באיטליה הייתה שנייה רק לזו של מקמהון, ובשנת 1862 הוא הוצע כמועמד לכס המלכות היווני הפנוי, אך דחה את הכבוד שהוענק לו.
מלחמת צרפת–פרוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1870 הפקיד אותו הקיסר נפוליאון השלישי על פיקוד המשמר הקיסרי, והוא מילא חלק חשוב בסבב הלחימה במץ. אולם התנהלותו בקרב גרבלוט הייתה מוטלת בספק, לאחר שהפרוסים היו מותשים מהלחימה והנפגעים הכבדים, הצרפתים היו מוכנים לפתוח התקפת נגד, אך מפני שבורבאקי סירב להטיל את המשמר הקיסרי הצרפתי לקרב מכיוון שהוא ראה בכך תבוסה, ובשל כך הסתיים הקרב בניצחון פרוסי.
אירוע מוזר של המצור על מץ, במהלך מלחמת צרפת–פרוסיה, קשור בשמו של בורבאקי. אדם שכינה את עצמו רג'נייר, בסביבות 21 בספטמבר, הופיע בהאסטינגס, כדי להשיג ריאיון עם הקיסרית אז'ני, ולא הצליח להשיג זאת, אולם הוא הצליח להשיג מהנסיך הקיסרי הצעיר תמונה חתומה עם הודעה לקיסר נפוליאון. תחת אישורו של ביסמרק, הוא התייצב בפני המרשל פרנסואה אשיל בזן, ואמר לו בסמכותה של הקיסרית כי השלום עומד להיחתם ושמרשל קאנובר או הגנרל בורבאקי צריכים לנסוע להסטינגס. בורבאקי נסע מיד לאנגליה, רק כדי לגלות מהקיסרית בהאסטינגס שעבדו עליו, וברגע שהצליח להסתדר הוא חזר לצרפת.
הוא הציע את שירותיו לגמבטה וקיבל את פיקוד צבא הצפון, אך ב-10 בנובמבר הועבר לצבא הלואר. בפיקוד על צבא המזרח המאומן והלא מאובזר בחופזה, עשה בורבאקי את הניסיון להסיר את המצור על בלפור, שאחרי ניצחונו בווילרסקסל הסתיים בתבוסת הצרפתים בקרב שלושת הימים בקרב ליסאין. כוחות גרמנים אחרים תחת מנטאופל סגרו כעת על בורבאקי, ובסופו של דבר הוא נע אל גבול שווייץ עם שארית כוחותיו. כוחותיו היו במצב הנואש ביותר, בגלל חוסר מזון; ומתוך 150,000 לוחמים שהיו תחתיו בתחילת הקרב, רק 87,000 חיילים עם 12,000 סוסים ברחו לשטח שווייץ. הם חצו את הגבול המערבי של שווייץ בלס ורייר, סיינט-קרואה, וולורבה ובוואלה דה ז'וקס בתחילת פברואר 1871. הם פורקו מנשקם ועוכבו במשך שישה שבועות לפני שהוחזרו במרץ.[1] במקום להיכנע להשפלת כניעה אפשרית, בורבאקי האציל את סמכויותיו לגנרל קלינשאן ב-26 בינואר 1871 וניסה להתאבד באותו לילה. הוא ירה באקדח במצחו שלו, אבל הכדור איכשהו "השתטח כנגד לוח ברזל יצוק" [2] וחייו ניצלו. קלינשאן נשא את בורבאקי לשווייץ, שם התאושש דיו כדי לחזור לצרפת.
אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 1871 הוא שוב לקח את הפיקוד על ליון ובהמשך הפך למושל צבאי. בשנת 1881, בגלל דעותיו הפוליטיות, הוא הוצב פרש מהצבא. בשנת 1885 הוא היה מועמד לסנאט, אך לא נבחר, וב-22 בספטמבר 1897 הוא מת בבאיון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שארל-דניס בורבאקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)