שארל הראשון, דוכס בורגונדיה
 | |||||||
| לידה |
10 בנובמבר 1433 דיז'ון, צרפת  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
5 בינואר 1477 (בגיל 43) נאנסי, דוכסות לורן | ||||||
| מדינה |
ממלכת צרפת | ||||||
| מקום קבורה |
כנסיית גבירתנו | ||||||
| בן או בת זוג |
Catherine of France, Countess of Charolais (1440–?) איזבל מבורבון (30 באוקטובר 1454–?) מרגרט מבורגונדיה (3 ביולי 1468–?) | ||||||
| שושלת בית ולואה | |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
|
אביר במסדר גיזת הזהב | |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
שארל הראשון "הנמהר" (בצרפתית: Charles le Téméraire; 10 בנובמבר 1433 - 5 בינואר 1477) היה דוכס בורגונדיה מ-1467 עד מותו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שארל נולד ב-10 בנובמבר 1433, לפיליפ השלישי, דוכס בורגונדיה ולאיזבל מפורטוגל. שארל התחנך בחצר הדוכסות, הצטיין בלימודיו אך אהב בעיקר תרגילי מלחמה. ב-19 במאי 1440 השיא אותו אביו לקתרין, בתו של שארל השביעי, מלך צרפת, שנפטרה ב-1446. ב-30 באוקטובר 1454 נישא לאיזבל מבית בורבון שילדה לו את מארי מבורגונדיה. איזבל מבורבון נפטרה ב-1465, וב-3 ביולי 1468 הוא נשא לאישה את מרגרט מיורק. ב-1465 מסר אביו לידיו את ניהול ענייני דוכסות בורגונדיה. בשנת 1467 נפטר אביו ושארל ירש את הדוכסות.
מטרתו של שארל הייתה ליצור ממלכה עצמאית שתשתרע בין צרפת לבין גרמניה. למטרה זו תכנן לספח את דוכסות לורן שחצצה בין נחלותיו בצרפת לבין אלה שבארצות השפלה. לשם הגשמת תוכניותיו הטיל מסים כבדים על נתיניו והקים צבא שהיה הגדול ביותר באירופה של תקופתו. ב-1466 פרץ מרד נגד שארל בערים לייז' ודינאן (כיום בדרום מזרח בלגיה). מרד זה דוכא עד מהרה באכזריות נוראה. ב-1468 אילץ שארל את לואי האחד עשר, מלך צרפת להכיר בריבונותו על ערי הנהר סום שבצפון צרפת, ובהן אמיין ואבוויל, אחרי שהחזיק בו כאסיר במבצר העיר פרון. אך ב-1469 האשים המלך את שארל בבגידה, וב-1471 חזר ותפס ערים אחדות לאורך הנהר סום. בתגובה, שארל פלש עם צבאו לצרפת ועשה טבח באוכלוסייה, אך התקפתו על העיר בובֶה נכשלה והוא נאלץ לסגת כלעומת שבא.
ב-1474 הוצא להורג בתלייה פטר פון האגנבאך, שנתמנה על ידי שארל למושל חבל אלזס (שמצפון לשווייץ), לאחר שעורר את זעמה של האוכלוסייה בהתנהגותו האלימה. הקונפדרציה השווייצרית הישנה שחששה לביטחונה, וקיבלה עידוד בצורת זהב מלואי האחד עשר, תמכה בערים החופשיות של חבל אלזס במאבקן נגד שארל. רנה השני, דוכס לורן, שחשש מסיפוח נחלתו לבורגונדיה, הצטרף גם הוא לאויביו. שארל ניסה ללא הצלחה לגייס את אדוארד הרביעי, מלך אנגליה כנגד לואי האחד עשר. ב-30 בנובמבר 1475 כבש שארל את העיר נאנסי, בירת דוכסות לורן. אך במרץ 1476 נחל מפלה מידי השווייצרים ואיבד שלל רב במערכה. הוא הקים מחדש צבא של 30,000 איש, אך ביוני של אותה שנה נוצח שוב בידי השווייצרים, שנעזרו בכוחותיו של רנה השני דוכס לורן. ב-6 באוקטובר 1476 נפלה נאנסי ורנה השני נכנס לעיר הבירה. שארל עשה מאמץ אחרון לכבוש את נאנסי בקרב על נאנסי, אך ב-5 בינואר 1477 נהרג ליד חומות העיר. בכך הגיעה לקיצה דוכסות בורגונדיה, שהתקיימה 589 שנה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Putnam, Ruth (1908). Charles the Bold : last Duke of Burgundy, 1433-1477. New York: G.P.Putnam's Sons
- Vaughan, Richard (1973). Charles the Bold: The last Valois Duke of Burgundy, London: Longman Group
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על מלחמתו של שארל דוכס בורגונדיה בשווייצרים ומותו בקרב נאנסי בבלוג ההיסטוריה הישראלי
- שארל הראשון, דוכס בורגונדיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- שארל הראשון, דוכס בורגונדיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)