שבאית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבאית היא שפה שמית דרום-ערבית שדוברה על ידי הסבאים (הקשורים, לפי המסורת, למלכת שבא) באזור תימן היום עד המאה ה-8 לספירה. הכתובות הקדומות ביותר בשפה זו מתוארכות למאה ה-5 לפנה"ס.
האלפבית השבאי היה כתב עיצורי (בדומה לעברית) בעל 29 סימנים, אשר נכתב מימין לשמאל או לעתים בצורת חריש השור (כתיבה מימין לשמאל ומשמאל לימין לסירוגין בכל שורה). ממנו התפתח מאוחר יותר כתב געז הנוהג באתיופיה. להלן מוצגת טבלה המשווה את הכתב השבאי לכתב הגעז שהתפתח ממנו, וכן לכתב העברי הקדום, יחד עם תעתיק עברי ותעתיק IPA להבהרת ההגיה:
| ה | ל | ח | מ | ק | ו | שׁ | ר | ב | ת | שׂ | כ | נ | ח' | ס | פ | א | ע | ז' | ג | ד | ע' | ט | ז | ד' | י | ת' | צ | ט' | ||
| כתב שבאי |  |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
|
| כתב עברי קדום |  |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
||||||||
| כתב געז | ሀ | ለ | ሐ | መ | ቀ | ወ | ሠ | ረ | በ | ተ | ከ | ነ | ኀ | ሰ | ፈ | አ | ዐ | ፀ | ገ | ደ | ጠ | ዘ | የ | ጸ | ||||||
| תעתיק IPA | h | l | ħ | m | kʼ | w | ɬ | r | b | t | s | k | n | x | s̪ | f | ʔ | ʕ | ɬʼ | g | d | ɣ | tʼ | z | ð | j | θ | tˢʼ | θʼ |
