שבא סלהוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבא סלהוב
אין תמונה חופשית
לידה 1963 (בת 58 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שבא סלהוב (נולדה ב-31 בדצמבר 1963) היא משוררת, מסאית, סופרת ומבקרת אמנות ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלהוב נולדה במשפחה דתית בקריית עקרון להורים שעלו מלוב. למדה בפנימיה של בית הספר התיכון על שם מיי בויאר בירושלים, אך עזבה לפני סיום הלימודים והשלימה את לימודיה בתיכון רון בתל אביב[1].

שירתה בצה"ל ככתבת בשבועון "במחנה". לאחר השירות הצבאי הייתה כתבת במקומון 'תל אביב' ואחר כך כתבת תרבות בעיתון "חדשות". בשנת 1986 החלה ללמוד במחלקה לקולנוע של בית הספר "בית צבי", אחר כך למדה לתואר שני בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב. במקביל החלה לכתוב מאמרים לקטלוגים של תערוכת וספרי אמנות[1].

בשנת 1990, בעקבות התאבדותו של ידיד, החל לכתוב סדרה של סיפורים קצרים, שיצאו לאור בספר "עונת המשוגעים". ספר השירים הראשון שלה, "עיר ונשיה", נכתב בעקבות ביקור בעיר ונציה ויצאה לאור בשנת 2003[1]. על הספר זכתה לפרס עמיחי לשירה (תשס"ד)[2].

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 דליה קרפלמחוץ לנתיב האובדן, באתר הארץ, 29 באפריל 2003
  2. ^ מרב יודילוביץ', הזוכים בפרס יהודה עמיחי: רוני סומק ושבא סלהוב, באתר ynet, 20 באפריל 2004
  3. ^ לילך לחמן, אל אם ארץ טבועה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2004
  4. ^ ביקורות:
    ארז שוייצר, קדיש למלאך שגורש, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2011
    אלי הירש, שבא סלהוב, תורת החיתוכים, ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות, 2 בדצמבר 2011
  5. ^ ביקורות:
    שאול סתר, שבא סלהוב מנסחת כתב מאבק, באתר הארץ, 27 באפריל 2017
    לילך לחמן, לקרוא את מה שלא נכתב, באתר הארץ, 29 במאי 2017
    מלוא מובן האופק: על הספר לשבא סלהוב "מסות על אמנות ויהדות" מתי שמואלוף ב"עיתון 77", 13 במרץ 2018