שבויי מלחמה גרמנים בברית המועצות
כשלושה מיליון חיילים גרמנים נפלו בשבי הצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה, רובם במהלך ההתקדמות המהירה של הצבא הסובייטי בשנה האחרונה של המלחמה. שבויי המלחמה הועסקו כעובדי כפייה בכלכלת המלחמה הסובייטית, וכן בשיקום שאחרי המלחמה. עד 1950 כבר שוחררו כמעט כל השבויים. ב-1956 חזר לגרמניה השבוי האחרון ששרד.[1] על פי הרישומים הסובייטיים, 381,067 משבויי הוורמאכט מתו במחנות הנקוו"ד (356,700 גרמנים ו-24,365 בני לאומים אחרים ששירתו בוורמאכט).[2][3] היסטוריונים גרמנים אחדים טענו כי המספר האמיתי עומד על כמיליון.[4]
שבויי המלחמה הגרמנים בברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודשים הראשונים של הפלישה הגרמנית לברית המועצות, רק מעט חיילים גרמנים נשבו בידי הסובייטים. לאחר הקרב על מוסקבה ונסיגתם של הכוחות הגרמניים, עלה מספרם של שבויי המלחמה הגרמנים במחנות השבויים של ברית המועצות ל-120,000 בתחילת 1942.[5] עם כניעת הארמייה השישית בקרב סטלינגרד, נפלו 91,000 משרידי הקרב בשבי הסובייטי, ומספרם הכולל של השבויים הגרמנים בברית המועצות עלה בראשית 1943 ל-170,000. עקב מחלות, רעב והיעדר טיפול רפואי במהלך הכיתור, כמו גם תת-תזונה ויחס בלתי הולם מצד הסובייטים, מתו רבים משבויי סטלינגרד בחודשים שלאחר נפילתם בשבי. על פי ההערכות, רק 6,000 מהם חזרו לביתם לאחר המלחמה.[6] ככל שהמצב הכלכלי בברית המועצות השתפר בשנים שלאחר מכן, אחוז התמותה בקרב השבויים החל לרדת. בו בזמן, הפכו השבויים לכוח עבודה עבור הכלכלה הסובייטית. בעקבות מבצע בגרטיון והנסיגה מאוקראינה, מספר שבויי המלחמה הגרמנים כמעט הוכפל במחצית השנייה של 1944. בינואר 1945 התקדם הצבא האדום אל נהר האודר ואל הבלקנים, ומספרם של שבויי המלחמה הגרמנים זינק בשנית - עד כדי 2,000,000 באפריל 1945.
בסך הכול, 2.8 מיליון גרמנים הוחזקו כשבויים על ידי ברית המועצות בסיום המלחמה, על פי הרישומים הסובייטיים. רבים מהם שוחררו עד סוף 1946. עם הקמתה של מדינה גרמנית קומוניסטית באזור הכיבוש הסובייטי בגרמניה - הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית - באוקטובר 1949, שוחררו למולדתם כל השבויים, למעט 85,000 שנותרו בשבי, רובם מורשעים בפשעי מלחמה. רבים מאלה נידונו לתקופות מאסר ממושכות עם עבודת פרך, בדרך כלל 25 שנים. רק ב-1956 שוחררו האחרונים מבין אותם עצירים, בעקבות ביקורו של קנצלר גרמניה המערבית, קונראד אדנאואר, במוסקבה.[7][8]
ההיסטוריון הבריטי ריצ'רד אוברי מעריך כי 356,000 מתוך 2,880,000 שבויי מלחמה גרמנים מתו במחנות עבודה סובייטיים.[9]
על פי אדוארד פטרסון, ארצות הברית החליטה להסגיר מאות אלפי שבויים גרמנים לברית המועצות במאי 1945, כ"מחווה של ידידות".[10] יחידות גרמניות רבות העדיפו כניעה לאמריקאים על פני כניעה לכוחות אחרים מקרב בעלות הברית, במיוחד לצבא האדום.[11] עדויות מהלחימה באזורי סקסוניה ובוהמיה, מראות כי כוחות אמריקאיים סירבו לקבל כניעתם של חיילים גרמנים, ותחת זאת מסרו אותם לידי ברית המועצות.[12]
על פי דיווח של הניו יורק טיימס, אלפי שבויים הועברו לשלטונות הסובייטיים ממחנות שבויים במערב. כך למשל, ידוע כי 6,000 קצינים גרמנים נשלחו מן המערב אל מחנה הריכוז זקסנהאוזן, שבאותו זמן היה אחד מן המחנות המיוחדים של הנקוו"ד, וידוע כי הועברו ממנו למחנות שבויים.[13] במסמכים סובייטיים רשמיים שפורסמו ב-1990 מפורטים 6,680 אסירים במחנות הנקוו"ד בגרמניה בשנים 1945–1949, שהועברו למחנות שבויים סובייטיים.[14]
אומדני מספר השבויים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממשלת גרמניה המערבית הקימה ועדה כדי לחקור מה עלה בגורלם של השבויים הגרמנים במלחמה. מהדו"ח של ועדה זו, שפורסם בשנת 1974, עולה כי 3,060,000[15] אנשי צבא גרמנים נלקחו בשבי על ידי ברית המועצות, וכי 1,094,250 מתוכם מתו בשבי (549,360 מ-1941 עד אפריל 1945, 542,911 ממאי 1945 עד יוני 1950, ו-1,979 מיולי 1950 עד 1955).[16] על פי ההיסטוריון הגרמני רודיגר אוברמן, כ-3,000,000 שבויים גרמנים נלקחו על ידי ברית המועצות, ו"לכל היותר" מיליון מהם, מתו בשבי. בהתבסס על מחקריו, אוברמן סבור כי בנוסף למותם של 363,000 שבויי מלחמה גרמנים, המאושר במפורש ברישומים הגרמניים הממלכתיים, סביר לחלוטין כי 700,000 אנשי צבא גרמנים שהוכרזו כנעדרים, מתו למעשה בשבי הסובייטי.[17]
| שנה | רבעון | מספר השבויים |
|---|---|---|
| 1941 | 4 | 26,000 |
| 1942 | 1 | 120,000 |
| 1942 | 2 | 120,000 |
| 1942 | 3 | 110,000 |
| 1942 | 4 | 100,000 |
| 1943 | 1 | 170,000 |
| 1943 | 2 | 160,000 |
| 1943 | 3 | 190,000 |
| 1943 | 4 | 200,000 |
| 1944 | 1 | 240,000 |
| 1944 | 2 | 370,000 |
| 1944 | 3 | 560,000 |
| 1944 | 4 | 560,000 |
| 1945 | 1 | 1,100,000 |
| 1945 | 2 | 2,000,000 |
| 1945 | 3 | 1,900,000 |
| 1945 | 4 | 1,400,000 |
| 1946 | 4 | 1,100,00 |
| 1947 | 4 | 840,000 |
| 1948 | 4 | 500,000 |
| 1949 | 4 | 85,000 |
| 1950 | 4 | 29,000 |
מקור הנתונים: רודיגר אוברמן, Soldaten hinter Stacheldraht. Deutsche Kriegsgefangene des Zweiten Weltkriege עמוד 246.
על פי ההיסטוריון הרוסי גריגורי קרושב, מנתוני הנקוו"ד עולה כי 2,733,739 שבויי מלחמה גרמנים נלקחו על ידי ברית המועצות, ו-381,067 מתו בשבי.[18] הסטטיסטיקה הסובייטית לגבי שבויי מלחמה, אינה כוללת אזרחים גרמנים שנלקחו לעבודות כפייה בברית המועצות.
עם זאת, ההיסטוריון האוסטרי סטפן קרנר טוען כי ממסמכים סובייטיים עולה כי 2.6 מיליון שבויים נלקחו על ידי הסובייטים, כולל 400,000 אזרחים.[19]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Rüdiger Overmans, Soldaten hinter Stacheldraht. Deutsche Kriegsgefangene des Zweiten Weltkriege. Ullstein., 2000 Page 277 ISBN 3-549-07121-3
- ^ G. I. Krivosheev. Soviet Casualties and Combat Losses. Greenhill 1997 ISBN 1-85367-280-7Pages 276-278.
- ^ In his revised Russian language edition of Soviet Casualties and Combat Losses Krivosheev put the number of German military POW at 2,733,739 and dead at 381,067 G. I. Krivosheev Rossiia i SSSR v voinakh XX veka: Poteri vooruzhennykh sil ; statisticheskoe issledovanie OLMA-Press, 2001 ISBN 5-224-01515-4Table 198
- ^ Rüdiger Overmans. Deutsche militärische Verluste im Zweiten Weltkrieg. Oldenbourg 2000. ISBN 3-486-56531-1Page 286-289
- ^ Rüdiger Overmans, Soldaten hinter Stacheldraht. Deutsche Kriegsgefangene des Zweiten Weltkriege. Ullstein., 2000 Page 272 ISBN 3-549-07121-3
- ^ The Great Patriotic War: 55 years on The BBC put the number of POW captured at Stalingrad at 91,000 of whom 6,000 survived
- ^ Rüdiger Overmans: Soldaten hinter Stacheldraht. Deutsche Kriegsgefangene des Zweiten Weltkriegs. Ullstein, München 2002, ISBN 3-548-36328-8, p.258
- ^ Andreas Hilger: Deutsche Kriegsgefangene in der Sowjetunion 1941-1956. Kriegsgefangenschaft, Lageralltag und Erinnerung. Klartext Verlag, Essen 2000, ISBN 3-88474-857-2, p. 137 (Tabelle 3 and Tabelle 10)
- ^ Richard Overy The Dictators: Hitler's Germany and Stalin's Russia (2004), ISBN 0-7139-9309-X
- ^ Edward N. Peterson: The American Occupation of Germany, pp 116, "Some hundreds of thousands who had fled to the Americans to avoid being taken prisoner by the Russians were turned over in May to the Red Army in a gesture of friendship."
- ^ Niall Ferguson: Prisoner Taking and Prisoner Killing in the Age of Total War: Towards a Political Economy of Military Defeat War in History, 2004, 11 (2) 148–192 pg. 189
- ^ Heinz Nawratil Die deutschen Nachkriegsverluste unter Vertriebenen, Gefangenen und Verschleppter: mit einer Übersicht über die europäischen Nachkriegsverluste. Munich and Berlin, 1988, pp. 36f.
- ^ Desmond Butler (December 17, 2001). "Ex-Death Camp Tells Story Of Nazi and Soviet Horrors". New York Times.
- ^ Michael Klonovsky ; Jan von Flocken Stalins Lager in Deutschland : 1945 - 1950 ; Dokumentation, Zeugenberichte. ISBN 9783550074882P. 18
- ^ Erich Maschke, Zur Geschichte der deutschen Kriegsgefangenen des Zweiten Weltkrieges Bielefeld, E. und W. Gieseking, 1962-1974 Vol 15 p. 207
- ^ Erich Maschke, Zur Geschichte der deutschen Kriegsgefangenen des Zweiten Weltkrieges Bielefeld, E. und W. Gieseking, 1962-1974 Vol 15 p. 224
- ^ Rüdiger Overmans. Deutsche militärische Verluste im Zweiten Weltkrieg. Oldenbourg 2000. ISBN 3-486-56531-1Page 286-289
- ^ In his revised Russian language edition of Soviet Casualties and Combat LossesKrivosheev put the number of German military POW at 2,733,739 and dead at 381,067 G. I. Krivosheev Rossiia i SSSR v voinakh XX veka: Poteri vooruzhennykh sil ; statisticheskoe issledovanie OLMA-Press, 2001 ISBN 5-224-01515-4Table 198
- ^ Stefan Karner. 2015. Der "französische Spionagering" in Rostock und die sowjetische Staatssicherheitsakte zu Wilhelm Joachim Gauck. In: Andreas Kötzing ed. Vergleich als Herausforderung. Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht, p.171.