שבועת יוסף ליעקב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שבועת יוסף ליעקב הוא אירוע מקראי המופיע בפרשת ויחי בספר בראשית[1], המתאר את השבועה שיוסף נשבע ליעקב שיקבור אותו בארץ ישראל.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-17 שנה לאחר שיעקב ירד למצרים, בגיל 147, יעקב מרגיש שהוא מתקרב לסוף חייו ועומד למות. הוא קורא לבנו יוסף ומבקש ממנו להישבע לו שלאחר מותו יוסף יקבור אותו במערת המכפלה ולא במצרים. יוסף אומר שהוא יעשה כדבריו, יעקב מפציר בו להישבע ויוסף נשבע.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.

ויקרא לבנו ליוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבראשית רבה מסביר שיעקב פנה דווקא ליוסף כי היה המשנה למלך והייתה בידו היכולת[2].

חסד ואמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסד שעושים עם המת (קבורה) הוא חסד אמיתי כיוון שאינו מצפה לתמורה[2].

אל נא תקברני במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מתי חוץ לארץ קמים בתחיית המתים בארץ ישראל ולפני זה הם צריכים לעבור גלגול מחילות (כלומר הם מתגלגלים בקברים עד ארץ ישראל)[2].
  • כדי שמצרים לא יהפכו אותו לעבודה זרה[2] (יעקב גרם לרעב במצרים להפסיק, וכששהה במצרים היה בה שפע).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.