שבט מצדה - צופי ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שבט צופים בהנהגת צופי ירושלים הפועל מאז 1937, ושעיקר חניכיו הם תלמידי הגימנסיה העברית רחביה לדורותיהם. השבט פועל בבית נועה טן-פי בעמק המצלבה, וחגג לאחרונה שמונים להיווסדו.

צופים בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבט הצופים הראשון בארץ, "משוטטי בכרמל" נוסד בחיפה כבר ב-1916, וסמוך לאחר מכן נוסדה הסתדרות הצופים העבריים, שהתימרה לאגד את הפעילות הצופית בארץ. בירושלים החלה הפעילות הצופית ב-1919, אז נוסדו במקביל כמה "גדודי צופים" בחסות בתי הספר למל, תחכמוני ובית המדרש למורים, והגדול שבהם היה "גדוד טרומפלדור" שנוסד ליד הגימנסיה העברית ב-1921.

בשנת 1925 הוקם בירושלים "לגיון הצופים" שהתפלג מהסתדרות הצופים, וגישתו הייתה חינוכית יותר. במקביל המשיכה להתקיים "קהילת צופי מתתיהו", שהייתה משויכת לגימנסיה ופעלה בחצר בי"ס למל, ועוד שבט קטן - נטר.

יסוד השבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1937 החליטה לשכת הנוער של מחלקת החינוך במוסדות הלאומיים על הקמת 3 שבטים חדשים בירושלים: האחד בחסות הגימנסיה העברית ברחביה ("מסדה"), השני בחסות בית הספר התיכון בית הכרם ("מודיעין"), ושבט אחד ללא חסות - לתלמידי בתי הספר האחרים ("יודפת"). שבט יודפת תוכנן לתת מענה לנוער הלא מאורגן - שלא למד באחד מבתי הספר התיכוניים, ולימים התאחד עם שרידי שבט נטר וקהילת צופי מתתיהו לשבט "קהילה", שגם הוא לא האריך ימים.

מועצת המורים של הגימנסיה החליטה לתמוך בהקמת השבט והטילה על המורה דוד שִטְרָאִי לעמוד בראש השבט. מרכז השבט היה דוד הכהן.

הַמִּפְקָד הראשון של השבט נערך ביום ז' בתשרי תרצ"ח (12.9.1937, יומיים לפני יום כיפור) בחצר הגימנסיה העברית. השבט הורכב מעדת עופרים שבראשה עמד דוד הכהן, ומארבעה גדודי צופים ובהם חניכים מגיל 10 ומעלה. כבר בשנת הפעילות השנייה מנה השבט 228 חניכים.

התפתחותו של השבט קשורה קשר הדוק עם התפתחות הגימנסיה העברית. השבט פעל שנים רבות בחצר הגימנסיה, מוריה הקימו את השבט, ותלמידיה היוו רוב בין חניכי ומדריכי השבט. בחצר הגימנסיה נבנה צריף, אשר שימש את השבט לפעילותו עד שנת 1964.

השבט נולד לתוך המערבולת של המאורעות, מלחמת העולם וגיבוש היישוב המאורגן. הפעילות בשבט כללה צופיות, פעולות עיוניות, שירים וריקודים, בשילוב מעקב אחרי התקדמות המלחמה, ויכוחים על חלוציות והגשמה ופעילות עם הארגונים - הרוב עם ההגנה, ומיעוט עם הפורשים.

אחרי קום המדינה התגבשו הצופים סביב שני עקרונות: חינוך להגשמה עצמית, פיתוח עצמאות אישית ועזרה לזולת, או - הפיכה לאזרחים טובים יותר ומועילים בחברה, והגשמה בהתיישבות. לא הייתה הכנה מוצהרת להגשמה בהתיישבות, אבל החל מהשישית החלה החשיפה לקיבוצים, בעיקר במחנות עבודה וקשרים עם קיבוץ, שליימים תהפוך ליציאה להכשרה, לגרעין נחל ולהתיישבות.

הפיתוח האישי היה בעיקר במסורת רוברט באדן פאוול: לימוד שדאות והתמודדות עם תנאי שדה, ופיתוח קשרים בין אישיים במהלך הפעילות החברתית האינטנסיבית בין חברי התנועה.

הצופים שמרו על עצמאות אל-מפלגתית, אך אבל בשל ההכוונה להתיישבות והחשיפה לקיבוצים, נחשפו חברי התנועה יותר לרעיונות תנועת העבודה. המטרה התנועתית הייתה פיתוח עצמאות אישית, דגש על מחנות עבודה ועבודה בקיבוצים, הפיכה לאזרחים טובים יותר עם אינטראקציה בין-אישית חיובית. הייתה הקפדה על ניתוק מהמפלגה, אבל התקיימו קשרים ערכיים עם סוציאליזם והקיבוץ. מרכיב האידאולוגיה המפלגתית היה נוכח שלא במוצהר. היה היבט מסוים של הכנה טרום-צבאית: ניווט, טופוגרפיה, שדאות וקפא"פ, אבל ברוח הצופיות.

הגדודים בשבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל שכבת גיל בשבט צופים נקראת גדוד. שמות הגדודים בשבט הם מחזוריים, כך שכאשר גדוד כתות י"ב מסיים את פעילותו ומתגייס, עובר שם הגדוד לגדוד כיתות ה' שמתחיל את הפעילות בצופים בשנה העוקבת. שמות הגדודים המקוריים בשבט היו: עין גדי, תבור, הגליל, הנגב, היער, הגלבוע, הכרמל, העמק. לקראת תום מלחמת העולם השנייה הוחלף שמו של גדוד הגליל לגדוד מעפילים; לאחר מלחמת העצמאות הוחלף שמו של גדוד תבור לגדוד יזהר, על שם בוגר השבט, גיבור ישראל, יזהר ערמוני שנפל בקרב במצודת ישע; לאחר מלחמת ששת הימים הוחלף שמו של גדוד הנגב לגדוד יגאל, על שם בוגר השבט יגאל וילק שנפל בה. שמות הגדודים היום: עין גדי, יזהר, מעפילים, יגאל, היער, הגלבוע, הכרמל והעמק.

הקמת שבטים חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד קום המדינה היו בירושלים ארבעה שבטים: מצדה, מודיעין, קהילה ומשואות (שבט מעדת הצופים (הצופים הדתיים) שנוסד ב-1945). לאחר התבססותם, עלה הצורך לייסד שבטים חדשים - הן בשכונות מבוססות שבהן היה פוטנציאל להקמת שבטי צופים, והן בשכונות מצוקה כעזרה לקליטת עלייה, לימוד עברית ופעילות בשכבות מוחלשות. שבט מצדה היה בין הראשונים להתגייס למשימות אלה.

חניכי השבט ומדריכיו הקימו ביוזמתם שבטי צופים עצמאיים בשכונות ירושלים, תוך שהם מספקים את הבסיס ההדרכתי והארגוני לתחילת הפעילות, תוך חתירה להפעלה עצמית. כך נוסדו השבטים: בית הכרם, היובל (בקריית היובל), עודד (במוסררה) רכסים (בעיר גנים) לפיד (בהקטמונים), העומר (ברמות אשכול), אריאל (ברמות), יונתן (במבשרת ציון) וכפיר (בנווה יעקב), כולם ביוזמת מדריכים ומרכזים של השבט שקיבלו על עצמם יצירת תשתית לפעילות צופית בשכונות. רוב השבטים האלה פועלים עד היום.

בית נועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתו פעל שבט מצדה בצריף עץ בחצר הגימנסיה. רק כ-30 שנה לאחר מכן הוקם הבניין בעמק המצלבה על-שמה של נועה טן-פי, חניכה בשבט.

נועה טן-פי נפטרה ממחלת הטטנוס במהלך כנס הג'מבורי של הצופים בשנת 1958, בהיותה בת 12. בימי האבל פנה שר החינוך זלמן ארן - אל אביה של נועה, המשורר יהושע טן-פי, בהצעה להקים בית צופים לשבט "מצדה" על שמה של נועה, שאותה הכיר מילדות.

עיריית ירושלים הקצתה מגרש בעמק המצלבה, ליד בית פיליפס לצופים שהוקם אז כמשכן להנהגת צופי ירושלים. האדריכל דוד רזניק תכנן הבית והועד להקמת בית הצופים החל בגיוס כספים מתרומות כולל הקצבה של מפעל הפיס. לאחר גלגולים ומשברים שפקדו את מהלך הבניה, הוקם בית נועה.

בשל הצורך לפנות את הצריף בגימנסיה, עבר השבט ב-1965 באופן זמני לבית פיליפס, ועם השלמת הבניה נחנך בית נועה ביום רביעי 4.1.68 בנוכחות שר החינוך והתרבות וראש עירית ירושלים - טדי קולק.

חנוכת בית פיליפס לצופים -1961

השבט גדל באופן ניכר בסוף שנות השישים וכלל למעלה מ-1,000 חניכים ומדריכים. רוב חברי השבט היו תלמידי הגימנסיה ואליהם היתוספו חברים מבתי הספר אוסישקין, לוריא וגאולים.

לשבט היה באופן מסורתי ראש שבט בוגר – שהיה לרוב אחד ההורים, מרכז שבט - שהיה לרוב קומונר נחלאי, מרכז צעיר מן השכבה הבוגרת, רשג"דים מכיתה י"א, מדריכים מכיתה י' ומחסנאים מכיתה ט'. הפעילות התקיימה בימים רביעי ושבת אחרי הצהרים, ויום שישי היה יום פעילות אחזקה וניקיון אחרי הצהרים ו"ערב שישי" לשכבות הבוגרות.

הפעילות כללה באופן מסורתי מפקד פתיחה, שירה קבוצתית, חלק עיוני (שכלל דיון בתחום מעורר חשיבה, היסטורי, עקרוני או חברתי, כמו גם חידונים, הקראת סיפורים בעלי מוסר השכל ועוד), פעילות צופית, משחקים ומפקד סיום. ערבי שבת אורגנו לרוב על ידי החניכים, וכללו תוכנית הפעלה קבוצתית - לעיתים היתולית, וריקודי עם (בסוף שנות השישים הוכרעה המחלוקת רבת השנים והותר לרקוד באופן מבוקר ריקודים סלוניים גם בבית נועה). פעילויות רבות הוקדשו לשדאות, ידיעת הארץ, צופיות מעשית, טיולים, הקמת מתקנים, מפקדי אש ומסעות ברחבי הארץ.

פעילות השבט היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבט מונה כיום כ-380 חניכים, המגיעים מבתי הספר היסודיים זלמן ארן, גאולים, פולה בן-גוריון, הניסויי, קשת ותלפ"ז, ומכתה ז' (חטיבה ותיכון) בעיקר מהגימנסיה. השבט מחולק לשכבה צעירה (כיתות ד-ו) שכבה אתגרית (ז-ח), כיתות ט' כגדוד עצמאי העובר פעילות הכנה להדרכה, ושכבה בוגרת (י-יב).

בראש השבט עומדים חמישה מרכזים - צעירה, אתגרית, מרכז שכב"ג האחראי על השכבה הבוגרת, מרכז מפעלים האחראי על האירועים והבניות בהם, ומרכז קהילה האחראי על הקשר עם הקהילה. מתחת למרכזי הצעירה והאתגרית נמצאים הרשג"דים, ומתחתם המדריכים. תחת פיקוד מרכז המפעלים נמצאים שלושה "ראשים" - ראש בנין, ראש גינה וראש מחסן (מחסנאי) האחראים כל אחד על תחומו. מעל המרכזים הצעירים וראשי התחומים עומד מרכז השבט הבוגר.

מחזור הפעילות השנתי מתנהל באופן מסורתי מחזורי: השנה מתחילה בגיוסי חניכים מבתי הספר היסודיים, ובפעילות שגרתית בימי שלישי ושישי. כמה שבועות לאחר תחילת הפעילות, מתקיים "קרנבל פתיחה" - מעין לונה-פארק של מתקנים צופיים בחצר, המפגין בפני החניכים שילוב של בנייה צופית עם כיף.

בתחילת השנה מתקיימים שני אירועים: טיול פתיחת שנה בסביבות סוכות לאזור ירושלים (יומיים, יום אחד לכתות ד), ומפקד פתיחת שנה רשמי עם כתובות אש.

בחנוכה מתקיים טיול חנוכה של 4 ימים לשכבות הבוגרות לאזור הנגב.

בפורים השבט מקים פורימון, מעין לונה-פארק של מתקנים צופיים בעמק המצלבה, המיועד גם לקהילה - משפחות וילדים מהאזור.

טיולי פסח: כיתות ד'-ו' יוצאות לאזור הצפון; כיתות ז' למצדה; כיתות ח' לטיול הבטחה מהמירון לכנרת, שבסופו טקס הבטחה על חוף הכנרת. כיתות ט' לטיול "אתגר": פעילות ניווטים והשתלמויות שונות במסגרת קורס ההדרכה.

בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל השבט מקיים את טקס יום הזיכרון הנחשב לטקס הפרטי הגדול והמרשים ביותר בירושלים, ובו משתתפים כ-1,500 אורחים. לפני הטקס מניחים חניכי כיתות ח' זרים על קברי הנופלים בוגרי השבט בהר הרצל. הטקס עצמו מורכב ממסכת של קטעי קריאה ושירה, המשולב בהקראת שמות כל הנופלים בוגרי השבט והדלקת משואה לכל נופל, ובכתובות אש המודלקות במשך הטקס. בסיום הטקס האורחים מבקרים בשתי תערוכות המוקמות על ידי החניכים, האחת בבנין והשנייה בחצר, בנושאים שונים בכל שנה.

בחופש הגדול מתקיים מחנה הקיץ (המחנ"ק): שלושה - ארבעה ימים ביער לפעילויות שונות. חניכי השכבה הבוגרת מגיעים כמה ימים קודם ומקימים את המחנה: מבנים בהתאם לנושא שנבחר. השינה היא תחת כיפת השמיים, ללא אוהלים.

בנוסף לאלה מתקיימות פעילויות נוספות במשך השנה:

  • יום דרגה: יום שדה מרוכז לכל השבט בו החניכים עוברים לדרגה הבאה. כל שכבה עוברת פעילות בהתאם לדרגה ובסיום מקבלים עניבה חדשה או סמלים הקשורים לדרגה (עופרים).
  • יום אוצר השבט לזכר חניך השבט שנפל, ירון בר דור, מתקיים פעם בשנה סמוך לאזכרתו וסמוך ליום ירושלים: משחק "חפש את המטמון" בירושלים שנועד להכיר טוב יותר את העיר שירון מאוד אהב.
  • סמינרים לשכב"ג - למטרות גיבוש והעמקת הידע בנושאים צופיים וחינוכיים.
  • טעם השבט: החניכים מביאים מאכלים "עדתיים" או "אתניים" לפי חלוקה מראש והאוכל נמכר במחירים סמליים לחניכים במשך הפעילות.
  • יום הזית: קטיף זיתים מאורגן בעמק המצלבה באמצע אוקטובר, והכנת זיתים או שמן בבית הבד.