שביבית עדינה
 שביבית עדינה | |
|---|---|
זכר
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי-רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | שפיראים |
| תת־סדרה: | שפריריות |
| משפחה: | שביביתיים |
| סוג: | שביבית |
| מין: | שביבית עדינה |
| שם מדעי | |
 Lestes virensCharpentier, 1825 | |
 | |
שְׁבִיבִית עֲדִינָה[2] (שם מדעי: Lestes virens) היא מין של שפרירית ממשפחת השביביתיים, הנפוצה על פני רוב אירופה ומערב ומרכז אסיה. בישראל היא נפוצה למדי בצפון הארץ ובמרכזה.[3][4]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]מידות: אורך כולל 30–39 מ"מ (מתוכם הבטן 25–32 מ"מ), אורך הכנף האחורית 19–23 מ"מ.[5]
לשביבית העדינה מראה קלאסי לשביביות, עם גוף בגוון ירוק מתכתי וכנפיים המוחזקות הרחק מגופה בזמן מנוחה. היא קטנה בממוצע לקרובותיה. בדומה לשביבית דו-גונית, החלק האחורי של הראש צהוב בהיר במנוגד לחלק העליון, מאפיין המייחד אותן משאר השביביות והרשפיות. לזכר מאפיין ייחודי: יש אבקתיות (Pruinescence) כחולה המוגבלת למקטעי הבטן S9–S10 בלבד. הפטרוסטיגמות חומות עם שוליים לבנבנים. פסי-הכתף (antehumeral stripes) דקים (עבים אצל שביבית דו-גונית). עם הגיל החלקים הירוקים מחלידים לגוון ברונזה, והצבע הכחול מתפתח גם בבסיס הכנפיים ובחלקים התחתונים.[5][6]
ישנם שני תת-מינים מוכרים (אם כי ההפרדה לא התקבלה אצל כל המחברים): אצל L. v. virens פס-הכתף הצהוב אינו שבור ומגיע כמעט עד בסיס הכנף הקדמית, בעוד שב-L. v. vestalis הקו הצהוב מצטמצם ושבור ואינו מגיע לכנף הקדמית.[7]
אקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונת התעופה היא בדרך כלל מיוני עד אוקטובר, אך היא עשויה להתחיל כבר באפריל בדרום אזור התפוצה שלה.[3]
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפוצת המין משתרעת על פני רוב אירופה (נעדר מהאיים הבריטיים), ובכיסים מקומיים בצפון אפריקה, הלבנט, הקווקז, ומרכז אסיה. מאז שנות ה-90 המין מרחיב בהתמדה את תפוצתו צפונה באירופה, כנראה בעקבות התחממות האקלים.[3]
תת-המין L. v. virens נמצא בדרום האזור בספרד, דרום צרפת, סרדיניה וצפון אפריקה. L. v. vestalis נמצא בצפון צרפת, איטליה וברחבי מרכז אירופה.[3]
בית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]השביבית העדינה חובבת מגוון בתי גידול של מים עומדים ורדודים, במיוחד כאלה המתוחמים בצמחייה עשירה, שלוליות חורף, ביצות עשב וביצות מליחות, וגם ביצות כבול חומציות. גופי המים ממוקמים לעיתים קרובות בסביבה מיוערת ומוגנת מפני רוח. הן מעדיפות חשיפה ישירה לשמש. המין נפוץ ביותר בשפלות ואזורים נמוכים, אם כי הוא נצפה בגובה של עד 1,400 מטר בדרום אזור תפוצתו.[3]
רבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הן מקיימות מחזור רבייה אחד בשנה. לאחר ההזדווגות הנקבה מטילה את ביציה מעל המים על גבעולי צמחים, והביצים עוברות תקופה של התפתחות מהירה ולאחר מכן נכנסות למצב של דיאפאוזה. הביצים חורפות ולאחר מכן הנימפות מגיחות באביב. הנימפות מתפתחות מהר מאוד (2–3 חודשים), ההתפתחות המהירה מאפשרת למין לנצל שלוליות עונתיות.[8]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
זכר מהתת-מין L. v. vestalis
זכר בוגר, ניתן להבחין בדגם הייחודי של הפטרוסטיגמות ובגוון הכחלחל של קצה הבטן ואחורי החזה
נקבה
נקבה טריה לאחר הגחה
נקבה מזדקנת בצבע ברונזה
החלק האחורי של הראש בצבע צהוב בהיר
השוואה בין פרטים צעירים: זכר (משמאל) ונקבה (מימין)
תקריב, ניתן להבחין בפסי הכתף (antehumeral stripes) הצרים
תקריב אל קצה הבטן של הזכר המכוסה באבקתיות כחלחלה. לזכר התופתנים בצורת צבת מעוגלת
תקריב של הפטרוסטיגמות החומות עם השוליים הבהירים בצדדים
זוג מזדקן בהזדווגות
שביבית עדינה טריה לאחר הגחה לצד הנשל שלה, בבריכת דורה
.jpg)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שביבית עדינה, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
שביבית עדינה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
שביבית עדינה, באתר GBIF (באנגלית)
שביבית עדינה, באתר iNaturalist (באנגלית)
- שביבית עדינה במילון בעלי חיים: שפיראים (תשע"ה), 2015, באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ שביבית עדינה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ↑ בלכר, מיכאל, שמות עבריים לחרקים למען חינוך סביבתי ושמירת הטבע: שפיריות ושפריריות כמקרה בוחן, מחקרי הנגב, ים המלח והערבה 7 (3), 2015, עמ' 58–65
- 1 2 3 4 5 Jean-Pierre Boudot, Vincent J. Kalkman, Atlas of the european dragonflies and damselflies, S.l.: KNNV publishing, 2015, עמ' 62–63, ISBN 978-90-5011-480-6
- ↑ Boudot, Jean-Pierre & Borisov, Sergei & De Knijf, Geert & van Grunsven, Roy & Schröter, Asmus & Kalkman, Vincent., Atlas of the dragonflies and damselflies of West and Central Asia, Brachytron Supplements 22, 2021, עמ' 42, 234
- 1 2 Dijkstra, K.-D.B., A. Schröter & R. Lewington, Field guide to the Dragonflies of Britain and Europe: including western Turkey and north-western Afrika, Second edition, London Oxford New York New Delhi Sydney: Bloomsbury Wildlife, 2020, Bloomsbury nature guides, עמ' 75–76, ISBN 978-1-4729-4399-6
- ↑ David Smallshire, Andy Swash, Europe's dragonflies: a field guide to the damselflies and dragonflies, Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 2020, Wild guides, עמ' 24–25, ISBN 978-0-691-16895-1
- ↑ Askew, R. R. (2004). The Dragonflies of Europe. (revised ed.) Harley Books. pp 58–66. מסת"ב 0-946589-75-5
- ↑ Kalkman, V.J., Lestes virens, The IUCN Red List of Threatened Species 2014, 2013-01-13 doi: 10.2305/iucn.uk.2014-1.rlts.t165492a19166030.en