שביל ישראל לאופניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוגו השביל
תוואי השביל המתוכנן

שביל ישראל לאופניים הוא מיזם לאומי שמטרתו ליצור שביל רכיבה רציף לאופני הרים שיחצה את הארץ לאורכה ויחבר בין החרמון בקצה האחד לבין אילת בקצה השני.

תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליך התכנון של השביל החל ב-2006. את הקמת השביל מובילה רשות הטבע והגנים בסיוע משרד התיירות והחברה הממשלתית לתיירות, משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה והקרן הקיימת לישראל.

סביב פעילות שביל ישראל לאופניים הולכת ומתגבשת קהילת מתנדבים שתורמים מזמנם ומרצם לסלילת מקטעיו.

אחד היעדים של השביל הוא עידוד תיירות אופניים מחוץ לארץ ומתוכה. לכן, נעשה תהליך התכנון תוך הקפדה על מעבר ב"מיטב שיש לארץ להציע".

השביל עובר בין אתרי מורשת רבים, בהם האתרים הקדושים לשלוש הדתות, נתיבי שיירות עתיקים ותופעות טבע ייחודיות. מקטעי השביל תוכננו כך שהרכיבה בכל אחד מהם תארך עד יום (6–8 שעות) ותסתיים במקום שבו ניתן למצוא שירותי לינה ומים.

ביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ליולי 2020, הוכשרו כ-400 ק"מ מתוך תוואי מתוכנן של 1,200 ק"מ והם מחברים את ערד אל מישור עמיעז ואת מדרשת שדה בוקר אל אילת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]



Flag of Israel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.