שביל GR20 בקורסיקה

שביל GR20 בקורסיקה
מידע כללי
אורך	179 ק"מ
מיקום
ערים ראשיות	קורסיקה
קואורדינטות	42°07′38″N 9°07′58″E / 42.1271325°N 9.1327569°E
	www.pnr.corsica

שביל GR20 הוא שביל הליכה הארוך ביותר בקורסיקה. אורכו מאה ושמונים קילומטר ונחשב כאחד הטרקים הקשים בעולם. השביל חוצה את קורסיקה לאורך רכס ההרים המרכזי שלה מים אל ים (Mare a Mare), מאופיין בעליות וירידות חדות בחלקן יש שרשראות מתכת לעזרה.

היסטוריה

בשנות ה-70 של המאה ה-20 התחילו לסמן את תוואי השביל, והוא נקרא דרך ההרים (Fra li Monti). הרעיון לסמן את השביל היה של אדריכל וחובב טבע ז’אן לואיזו (Jean Loiseau), שפרסם בשנות ה-50 של המאה ה-20 ספר מסלולים ושבילים רבים בהרי קורסיקה שלאחר מכן היו בהמשך חלק משביל GR20. מטרתו של ז’אן לואיזו הייתה לשמר את התרבות ההררית המסורתית של קורסיקה. השביל עובר באזורים שיש להם משמעות היסטורית, כפרים ששמרו על המבנה המסורתי בהרים, מסורות שבטיות, נדידת עדרים עונתית ופסטיבלים מסורתיים בני מאות שנים עדיין מתקיימים שם. במשך הזמן ה־GR20 נהיה סמל קורסיקה.

מסלול השביל

כמעט לכל אורכו השביל עובר על קו הרכס הקורסיקאי. הנוף ההררי בקורסיקה עשוי בעיקר מסלע גרניט קשה שנשבר בזוויות חדות. השביל מתפתל בשיפועים לא קלים להליכה בין סלעים ומעברי הרים חשופים לרוח ולקור. בחלקים מהדרך יש שרשראות מתכת שהותקנו לעזרת המטיילים. השביל מסומן לכל אורכו בפס אדום ופס לבן.^[1] לאורך הדרך יש שמונה-עשר מקומות המאפשרים להקים אוהלים ובקתות Refuge, כמקומות לינה.

התחלה: מקלנזנה (Calenzana) עד רפיוג'י די או פיודו (Refuge d’Ortu di u Piobbu)

מרחק: כ־10 ק"מ.

השביל מתחיל ליד העיירה קלנזנה שנמצאת למרגלות רכס הררי שנקרא Massif du Monte Cinto, שהוא חלק מההר הגבוה ביותר בקורסיקה, בגובה 1,937 מטר. לרכס עולים בעליה חדה עד הבקתה רפיוג'י די או פיודו מהצד המערבי רואים את הים ומהצד המזרחי את רכסי הגרניט.

מקטע: מרפיוג'י די או פיודו (Refuge de Carrozzu) עד רפיוג'י דה קרוזו (Ortu di u Piobbu)

מרחק: כ־8 ק"מ.

השביל עובר בתוך נוף של צוקי גרניט ורכסים משוננים, שני מעברי הרים גבוהים בגובה 1,945 מטר, ועליות וירידות תלולות. במעבר הרים בוקה אינומינטה (Bocca Innominata) יש תצפיות פנורמיות אל הנופים למטה. משם השביל יורד ירידה חדה אל רפיוג'י דה קרוזו.

מקטע: מקרוזו (Carrozzu) עד האוט אסקו (Haut Asco)

מרחק: כ־7 ק"מ.

השביל עובר על גשר תלוי שנקרא "גשר הספסימטה" (Spasimata Slabs), מעל נהר האסקו (Rivière d’Asco), שאליו מגיעים זרמי נחלים מההרים. מהגשר יש עלייה חדה אל מעבר הרים בוקה די א מורוולה (Bocca di a Muvrella) לגובה של 1,422 מטר. זהו אחד מהקטעים הקשים, אזור הררי תלול וההליכה מסתמכת על סימוני אבנים.

מקטע: מהאוט אסקו (Haut Asco) עד רפיוג'י ד טיגהייטו (Refuge de Tighiettu)

מרחק: כ־8 ק"מ.

השביל עובר בתוך עמק Asco וככל שעולים הנוף נהיה חשוף וסלעי, ויש בו שיפועים חדים ובולדרים, גושי סלע ענקיים. השביל מטפס אל הנקודה הגבוהה ביותר במסלול פונטה דה אבוליס (Pointe des Éboulis), מעבר הרים בגובה של 1,670 מטר, ונקודת תצפית על רכס ההרים הגבוה ביותר בקורסיקה.

מקטע: מרפיוג'י דה טיגהייטו (Tighiettu) עד קסטל ד ורגיו (Castel de Vergio)

מרחק: כ־12 ק"מ.

השביל יורד מהסלעים החשופים אל מרחבים פתוחים, יערות ועמקים רחבים. עובר דרך יערות אורן גבוהים באזור ולדו ניילו (Valdu Niellu). זהו יער בן מאות שנים ובו עצי אורן עתיקים (Laricio), כהים ובגובה של 50 מטר. השביל עובר בתוך עמקים ירוקים, ליד נחלים ומפלים קטנים. ב"קסטל ד ורגיו" יש מספר בקתות, קמפינג, מיני-מרקט, נקודת מים וקליטה סלולרית.

מקטע: מקסטל דה ורגיו (Castel de Vergio) עד רפיוג'י דהמנגאו (Refuge de Manganu)

מרחק: כ־18 ק"מ.

השביל עולה בעלייה מתונה למעבר הרים בוקה א-רטה (Bocca a Reta), שם יש תצפית על כל האזור, בקתות רועים קורסיקאיות מסורתיות, ולידן חיות משק רועות בחופשיות.

השביל עולה עוד אל רמה גבוהה יותר ועובר ליד אגם נינו (Lac de Nino) האגם השני בגודלו בקורסיקה, בגובה של 1,700 מטר, מוקף ביצות ירוקות ונחלים קטנים.

מקטע: ממנגאו (Manganu) אל רפיוג'י דה פטרה פיאנה (Refuge de Petra Piana)

מרחק: 8 קילומטר.

השביל ממשיך לעלות לגובה באזור סלעי וחשוף ללא צמחייה, עובר בתוך רכסים גבוהים, צוקים חדים ומעברים צרים. מגיע למעבר הרים בשם בוקה עלא פורטה Bocca alle Porte. זהו מעבר הרים צר בגובה של 2,220 מ', על קו הרכס. משני צדדיו של מעבר ההרים יש צוקים תלולים וביניהם שני אגמים קרחוניים שמקורם בקרחון קדום והם קפואים שמונה חודשים בשנה והם נראים מלמעלה כמו קערות בצבע טורקיז. האגם הקפוא הראשון שלידו עולה השביל הוא אגם מלו (Lac de Melo), וכדי לעבור את הקטעים תלולים צריך להשתמש בסולמות ושרשראות מתכת. השביל ממשיך לעלות ומגיע אל האגם קפיטלו (Lac de Capitello), שנמצא גבוה יותר.

מקטע: מרפיוג'י דה פטרה פיאנה (Petra Piana) אל ויזבונה (Vizzavona Anglia)

מרחק: 21 קילומטר.

השביל בקטע הזה ארוך וקשה. השביל עובר על קו רכס צר וגבוה, עובר במעברי הרים צרים, וירידות חדות וחלקות. השביל יורד בירידה ארוכה וחלקה של שעתיים המחייבת לפעמים הליכה על ארבע. השביל עובר בתוך יער אורנים ועצי אשור, עובר ליד מפלונים ובריכות טבעיות (Cascade des Anglai), שש מאות מטר לאורך נחל אגנונה (Agnone). המקום קיבל את התואר: גן עדן במים (Randonnées aquatiques), אזור מהיפים בקורסיקה. המים בצבע טורקיז ליד סלעי גרניט מלוטשים. ויזבונה הוא כפר הררי שנמצא למרגלות ההר מונטה דה אורו בגובה של 2,386 מטר. בנקודת האמצע של השביל.

מקטע: מויזבונה (Vizzavona) אל רפיוג'י ד אסינאו / א-מטלזה (Refuge d’Asinau / A Matalza)

מרחק: 54 קילומטר.

השביל עובר על קו רכס גבוה, במסלול הררי קשה בין מדרונות חלקים, צמחייה דלילה, סלעי גרניט חדים, קטעים קצרים וחשופים לרוח קרה. “הליכה על עמוד השדרה של האי” נקרא האזור. המסלול חד-גוני. בדרך היה קטע ישן של המסלול שהוסט, והוא מוביל למעבר הרים פונטה ביאנקה (Ponta Bianka) לנקודת תצפית בגובה של 1,954 מטר.

מקטע: מרפיוג'י דה אסינאו (Asinau) / א מטלזה אל באוולה (Bavella)

מרחק 8 ק"מ.

בדרך לבאוולה השביל עובר ליד ליד רכס הרים שנקרא מחטי באוולה, אלה צוקי גרניט גבוהים וחדים, בצבע אדום בהיר. העלייה אליהם קשה ומחייבת שימוש בשרשראות. לאחר מכן השביל ממשיך במסלול הנקרא "שביל מרפסת" (Sentier en balcon), שביל שטוח וישר ללא עליות וירידות, אבל לפעמים צר מאוד ומתחתיו קניון עמוק.

סוף השביל: מבוולה (Bavella) עד קונקה (Conca)

מרחק: 28 ק"מ.

השביל עובר כעשרים קילומטר בתוך יערות האורנים ולאחר כן ירידה קלה, מופיעים קו החוף ונופים פתוחים לים עד קונקה. זהו כפר קטן על גבעה ומתחתיו מפרץ קטן עם סירות.