שבלול החרמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןשבלול החרמון
Helix-pachya-0003.jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
סכנת הכחדה (EN)[1]
מיון מדעיעריכה
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: רכיכות
מחלקה: חלזונות
תת־מחלקה: שבלולים
סדרה: שבלולי יבשה
תת־סדרה: שבלולי יבשה
משפחה: קדמומיים
סוג: Helix
מין: שבלול החרמון
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Helix pachya
‏בורגינייה, 1860

שבלול החרמון (שם מדעי: Helix pachya, בעבר Helix texta) הוא חילזון ממשפחת הקדמומיים וסדרת שבלולי יבשה בעל ריאות החי ביבשה. שבלול החרמון הוא מין אנדמי לארץ ישראל ונמצא רק במורדות החרמון, בעיקר בשמורת נחל חרמון. בעבר המין שבלול החרמון הוגדר תחת המין Helix texta אך אחרי בחינה מחודשת התברר שמדובר באותו מין כמו Helix pachya ולכן הוא סווג מחדש בשם זה, שכן המין Helix pachya הוגדר קודם.[2]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבלול החרמון הוא הגדול שבשבלולי ישראל.[3] הקונכייה גדולה יחסית, גובהה נע בין 40 ל-50 מ"מ וקוטרה 35–45 מ"מ, כך שצורתה די כדורית. יש בה מעל 4.5 ועד 5.5 פיתולים. צבעה גוני צהוב, חום בהיר, חאקי וקרם. הטבור מוסתר לחלוטין על ידי שפת העמודית.[4]

מראהו של שבלול החרמון דומה באופן כללי לשבלול השדה. צבע הגוף של שבלול החרמון הוא חום-צהבהב-קרם בהיר. הרגל רחבה בעלת שוליים בולטים. בראשו של שבלול החרמון זוג משושים ארוכים ועליהם העיניים, שעיקר תפקודן הוא להבחין בין אור לחושך. המשושים הקידמיים קצרים יותר ונקראים "בחנינים" ובהם איברים הרגישים לריח, מישוש וטעם. שני זוגות המשושים אלה מהווים את איברי החושים של השבלול. פה השבלול נפתח בלסתות שבאמצעותן הוא אוסף את המזון, בפיו ישנה מגרדת (משננת radula), איבר בעל מספר רב של שיניים קטנות, שבאמצעותה הוא טוחן וחותך את המזון לפני העברתו למערכת העיכול.

אורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבלול החרמון הוא שוכן קרקע ומצוי על מרבד השלכת. הוא ניזון בעיקר מחומרים צמחיים מתים, בעיקר צמחים ירודים, רקב צמחי, פטריות, עובש וחומרים אורגניים על האדמה, אך גם מצמחים ירוקים כגון עלים או נבטים שמתחילים לנבוט בסוף הסתיו.[5]

שבלול החרמון פעיל בסתיו, בחודשיים שאחרי היורה (גשם). הן בשיא החורף והן בקיץ נמצא שבלול החרמון בתרדמת קיץ ומבצע קיוט (הפסקת פעילות וצמצום משמעותי של חילוף חומרים פנימי) כאשר הוא מתחפר בתוך האדמה, נסוג כולו אל תוך הקונכייה וסוגר אותה בחתם גירני.[5]

שבלול החרמון מתקדם באמצעות כיווץ והרפייה של שרירי הרגל, כאשר הוא מחליק על גבי ריר אותו הוא מפריש מהסולייה. הריר נועד להגן על רגל השבלול מחפצים חדים, להקל עליו את ה"החלקה" בעת תנועתו ואף להידבק למשטחים חלקים או אנכיים. שבלול החרמון ממעט לנדוד, מרחק הנדידה הממוצע שלו הוא 10 מטר, ורק בודדים נודדים למרחק כפול מזה.[5]

זוג שבלולי חרמון מזדווגים
שמורת נחל חרמון בה יש אוכלוסייה משמעותית של שבלולי החרמון

בסתיו הוא אוכל, מזדווג ומתרבה. שבלול החרמון הוא הרמפרודיט, כלומר: בעל מערכת רבייה הן של זכר והן של נקבה, כך שבסיום ההזדווגות שני השבלולים מופרים ומטילים ביצים. אחרי ההזדווגות הוא חופר גומה בתוך האדמה ובה מטיל את הביצים, כ-60 בממוצע לתטולה, ואחר כך מכסה אותה. משקל ביצה הוא 70 מיליגרם וקוטרה 4.5 מ"מ.[5] הצעירים בוקעים כעבור 3 שבועות, ובשנתם הראשונה הם בעיקר אוכלים. בימים הם מסתתרים מתחת למרבד השלכת ובלילות מטפסים על הצמחייה הירוקה וניזונים ממנה (לפרטים הבוגרים קשה לטפס על הצמחים בשל קונכייתם הכבדה ומבנה הרגל שלהם). כחודשיים אחריו היורה, וכאשר החורף מתחיל להיות קר יותר, מתחפרים הצעירים בתוך האדמה ונכנסים לתרדמה. רובם לא שורדים את תרדמת החורף ואת תרדמת הקיץ שאחריה.[5] אלה שכן, מתעוררים בסתיו שלאחר מכן, ממשיכים לאכול ולגדול, וגם מזדווגים. זהו מין רב-שנתי.[3]

האוכלוסייה של שבלול החרמון מורכבת בעיקר מבוגרים ויש לה דרך כימית לווסת את גודלה. בריר שמפרישים השבלולים הבוגרים לאורך מסלול תנועתם יש חומר כימי המעכב את גידולם של הצעירים. יוצא שכאשר האוכלוסייה רוויה וגדולה, הצעירים לא מצליחים לגדול כראוי עקב ריבוי שבילי הריר ולכן האוכלוסייה גדלה במעט. אך כאשר האוכלוסייה דלילה (למשל עקב אסון) צפיפות שבילי הריר קטנה באופן ניכר ויותר צעירים יכולים לגדול ולהתרבות, וכך להגדיל את האוכלוסייה.[6]

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מחקר על הביולוגיה והאקולוגיה של שמורת נחל חרמון שנערך בשנות ה-80 של המאה ה-20 ותוצאותיו פורסמו באופן פומבי, באו חובבים רבים לאסוף פרטים של שבלול החרמון מתוך רצון לגדלם, הן באופן פרטי והן באופי מסחרי. איסוף מסיבי זה הביא לכמעט הכחדה של שבלול החרמון מן השמורה. בשל כך החליטה רשות הטבע והגנים על מבצע שימור והשבה לטבע של שבלול החרמון, ובמסגרת מבצע זה הקימה בחורף 1997 שתי חלקות השבה מגודרות (הגדר נועדה להגן עליהם בעיקר מפני חזירי בר שטורפים שבלולים בכמויות גדולות, אך גם מפני מטיילים). לחלקות אלה הובאו שבלולים מנחל סער ונחל הבניאס, שסומנו והונחו בחלקות המגודרות. תוכנית ההשבה הצליחה וכיום יש בחלקות אלה אוכלוסיות יציבות.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שבלול החרמון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שבלול החרמון באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Eike Neubert, Revision of Helix Linnaeus, 1758 in its eastern Mediterranean distribution area, and reassignment of Helix godetiana Kobelt, 1878 to Maltzanella Hesse, 1917 (Gastropoda, Pulmonata, Helicidae), דצמבר 2014 - עמ' 160-166.
  3. ^ 3.0 3.1 י. הלר, שבלולי ארץ ישראל, עמ' 66.
  4. ^ י. הלר, שבלולי ארץ ישראל, עמ' 260.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 י. הלר, שבלולי ארץ ישראל, עמ' 67.
  6. ^ י. הלר, שבלולי ארץ ישראל, עמ' 67 ו-70.