שבר עצם הסירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבר עצם הסירה
תחום רפואת חירום עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 397230 עריכת הנתון בוויקינתונים
סיווגים
ICD-10 S62.0 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 NC53.0 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שבר עצם הסירה הוא השבר הנפוץ ביותר בעצמות שורש כף היד. השבר נגרם בדרך כלל מנפילה על כף יד מושטת וגורם לכאב באזור בסיס האגודל וב"תיבת ההרחה". אספקת הדם של עצם הסירה עלולה להיפגע במהלך שבר ולכן נפוץ יחסית סיבוך של חוסר איחוי ונמק העצם בעקבות השבר. בדרך כלל מטופל השבר בעזרת קיבוע גבס למשך שישה עד שנים עשר שבועות ולעיתים נדרשת התערבות ניתוחית לקיבוע פנימי של העצם ולתיקון אספקת הדם שלה.

מבנה העצם ומנגנון פציעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עצם הסירה של יד שמאל

עצם הסירה היא אחת מהעצמות בשורה המקורבת של שורש כף היד. היא מהווה גשר בין שתי השורות של העצמות וביניהן לעצם החישור. חלקים גדולים מהעצם מכוסים בסחוס ומותירים מעט גישה לכלי דם אל תוך העצם. כלי דם נכנסים לחלק הגבי של העצם, באזור הגבשושית שלה ובאזור המותן שלה, לכן שבר לרוחבה עשוי לקטוע את אספקת הדם לחלקה המקורב (הקרוב לחישור).

נפילה על יד מושטת, בשילוב של מנח שורש כף היד ביישור יתר והטיה חישורית (הטיה במישור החזיתי; radial deviation) הוא מנגנון הפגיעה הסביר של עצם הסירה. במנח זה של שורש כף היד, סופגת עצם הסירה את עוצמת הנפילה מבלי שמתאפשרת לה כל תנועה.

אבחון וסיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום רנטגן של שורש כף יד. קו שבר לרוחב עצם הסירה מסומן בחץ.

אנשים הסובלים משבר בעצם הסירה מתארים כאב או רגישות באזור תיבת ההרחה (החלק הגבי של בסיס האגודל, מרוחק קמעא מהקצה המרוחק של עצם החישור).

בדיקה קלינית עשויה להפיק כאב בעת דחיסה של האגודל ובעת סיבוב כף היד כלפי מעלה נגד התנגדות. צילום רנטגן נחשב לבדיקה הטובה ביותר לזיהוי שבר של עצם הסירה, אולם כ-30 אחוזים מהשברים אינם נראים בצילום שנערך זמן קצר לאחר השבר. לכן בכל מקרה של חשד לשבר מגובס שורש כף היד או מושם בסד ומבוצע צילום נוסף לאחר שבוע עד שבועיים שלרוב מזהה נכון קיומו של שבר. דימות תהודה מגנטית, מיפוי עצמות או טומוגרפיה ממוחשבת יכולים להדגים שבר כבר בשלב מוקדם.

שבר של עצם הסירה יכול להיות חלקי (כתשיעית מהמקרים) או מלא. שברים מלאים עשויים להיות שבר של גבשושית עצם הסירה, שבר רוחבי של מותן העצם (transverse waist), שבר של החלק המקורב של העצם (proximal pole) או שבר של המענית הגבית (dorsal sulcus). השברים יכולים להיות עם תזוזה (בין שברי העצם) או בלי תזוזה, וחלקם מלווה בחוסר יציבות של מפרקי העצם.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול הבחירה בשבר ללא תזוזה של יותר ממילימטר הוא גיבוס של שורש כף היד והאגודל, כאשר לעיתים כולל הגבס גם את המרפק. הגבס מורד לאחר תקופה המותאמת למיקום השבר, ככל שהשבר מקורב יותר, עולה הסבירות לפגיעה באספקת הדם לאזור השבר וההחלמה מצריכה זמן קיבוע ממושך יותר. שברים של השליש המרוחק של העצם מקובעים לשישה עד שמונה שבועות, שברים של השליש האמצעי מקובעים לשמונה עד שנים עשר שבועות ושברים של השליש המקורב מקובעים לשנים עשר ועד עשרים ושלושה שבועות.

טיפול הבחירה בשברים עם תזוזה גדולה ממילימטר, שברים עם חוסר יציבות או שברים שכוללים הזחה משמעותית של העצם ביחס לשכנותיה הוא ניתוח הכולל קיבוע פנימי של השבר. לפעמים כולל הניתוח השתלת עצם עם אספקת דם כדי למנוע סיבוכים של חוסר איחוי או נמק עצם.

סיבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבוכים נפוצים של שבר עצם הסירה הם חוסר איחוי, נמק עצם וחוסר יציבות וניוון של מפרקי עצם הסירה.

חוסר איחוי של שבר עצם הסירה נובע בדרך כלל מחוסר אבחון של שבר ללא תזוזה. לעיתים קרובות, למרות אבחון מאוחר של השבר, ניתן לטפל בו בהצלחה. חוסר איחוי נמצא גם בקרוב לעשירית מהשברים שכן מאובחנים ומטופלים בקיבוע או בניתוח.

הסבירות להופעת נמק עצם בעקבות שבר של עצם הסירה עולה ככל שהשבר מקורב יותר. ניתוח הכולל השתלת עצם עם אספקת דם עשוי להצליח במקרי נמק עצם.

לעיתים מתדרדר שבר עם סיבוך של חוסר איחוי או נמק עצם לכדי ניוון וחוסר יציבות של מפרקי עצם הסירה עם העצמות השכנות לה. במקרים אלו נהוגים ניתוחים להסרת העצם או מספר עצמות משורש כף היד או ניתוחים לקיבוע מפרקי שורש כף היד. לניתוחים אלו השפעה משמעותית על טווחי התנועה של שורש כף היד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שבר עצם הסירה בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.