שבתאי בריל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שבתאי בריל (נולד ב-8 בינואר 1937) הוא קצין מודיעין בדימוס, שהגה ופיתח את הרעיון להשתמש בכלי טיס בלתי מאויש כמכשיר לאיסוף מודיעין צבאי, והראשון שהטיס טיסן, שנעשה בו שימוש מבצעי בצה"ל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבתאי בריל נולד ב-1937 במושבה מגדיאל למשפחה שעסקה בחקלאות. אביו עלה לארץ ישראל בעלייה השלישית ואמו בעלייה הרביעית. הוא גדל במגדיאל, ולמד בבית ספר יסודי דתי במושבה. לאחר שנתיים של לימודי תיכון בבית הספר "כצנלנסון" בכפר סבא, עבר לתיכון המקצועי בסמ"ת בחיפה, שם למד במגמת רדיו.[1]

בריל שירת בצה"ל בין השנים 1956–1977, והשתחרר בדרגת סגן אלוף.

לאחר שחרורו מצה"ל הקים וניהל במשך 5 שנים את "משכנות הרועים" - פרויקט תיירות ירושלמי באזור טיילת ארמון הנציב. לאחר מכן ניהל עסקים שונים עד צאתו לגמלאות.

בריל סיים תואר ראשון במזרחנות באוניברסיטה העברית, נשוי לתלמה בריל, כירולוגית. הם מתגוררים במבשרת ציון ולהם שלושה ילדים ותשעה נכדים.

שירות בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר שעבר טירונות הוצב כטכנאי רדיו ביחידה 432, היחידה הטכנולוגית של אגף המודיעין.[1]

לאחר שסיים בהצטיינות קורס קצינים, עבר לשרת כקצין המבצעים של היחידה לאיסוף מודיעין 848 המוכרת כיום כיחידה 8200 ובה עברו עליו רוב שנותיו בצבא. בין היתר שימש כראש מדור הפעלה ביחידה 504, כמפקד מרחב סיני של 848 בתקופת מלחמת ההתשה, וראש ענף הדרכה (מקצועות).

בתקופת מלחמת יום הכיפורים שימש קצין אג"ם של היחידה. לטענתו, בימים שלפני המלחמה, היה משוכנע כי כל הסימנים המודיעיניים מובילים למסקנה שעומדת לפרוץ מלחמה בשתי החזיתות. הוא פנה למפקדו, יואל בן פורת, אך לטענתו, בן פורת לא קיבל את דבריו. הוא עקף את בן פורת ופנה לעוזר ראש אגף מודיעין, תת-אלוף צבי לידור. לידור פנה לראש אגף המודיעין, אלי זעירא, אך טענת בריל נדחתה. לימים, אישר זעירא את מהימנות הדברים כשאמר: "לא הגיע אלי אדם אחד מכל המערך (המודיעיני) שבא להגיד שיש מלחמה", היחיד היה שבתאי בריל, שפנה לצביקה לידור ולא אלי".[1] אחרי מלחמת יום הכיפורים מונה כמושל הצבאי של אזור בית לחם, ובסיום תפקידו זה השתחרר מצה"ל. בעקבות מלחמת שלום הגליל, נקרא לשמש כמושל אזור צור, בתקופה בה כוחות צה"ל חנו בלבנון.

המזל"ט הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת ההתשה בתעלת סואץ, ירו המצרים לעבר כוחות צה"ל שחנו בגדה ממולם. כדי לחסום את שדה הראייה של כוחותיהם הקימו המצרים סוללות עפר גבוהות שמנעו מכוחות צה"ל לתצפת עליהם. בריל, שהיה מפקד יחידת המודיעין במרחב סיני, החל לפתח, ביחד עם רס"ן שלמה ברק, טייס חיל האוויר שהיה מומחה לטיסנים - פתרון מקורי לבעיית הירי: טיסן שיופעל באמצעות גלי רדיו, יתצפת מעבר לקווי האויב בלי לסכן חיי אדם ויביא מודיעין חזותי. לימים יקראו לזה מטוס זעיר ללא טייס.

בחודש יולי 1969 נערך הניסוי הראשון עליו פיקד, ובמסגרתו הועלה לאוויר טיסן, שהצליח להשיג 50 צילומים באיכות טובה. חודשים אחדים לאחר מכן בוצעה גיחה נוספת של טיסן, מעבר לגבול הירדני, ושוב התקבלו צילומים טובים.

בעקבות הטיסה המבצעית המוצלחת ודרישת סיירת מטכ"ל לקבל צילומים מסוג זה, נתן ראש אמ"ן, אהרון יריב, ליחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין הוראה להמשיך בפיתוח המזל"ט. אבל מפתחי הטיסן שצברו מאות שעות הטסה, הודרו מהפרויקט. היחידה הטכנולוגית החליטה לפתח טיסן חדש, שהיה כבד יותר, עם שני מנועים. הטיסן נכשל, וב-1971 הפרויקט נסגר.[1] רק אחרי מלחמת יום הכיפורים החלה חברת תדיראן מערכות בפיתוח מקצועי של מזל"טים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לראות למרחוק, כי בנפשי הדבר - מאת שבתאי בריל, הוצאת סטימצקי, 2019.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]