שדה א-שמה
שדה א-שאמה (בערבית: حرة الشامة; ידוע גם כ"חארַת א-שאם" (حرة الشام). 'חַרַה' בערבית הוא שדה געשי, ו'א-שאם' הוא כינויו של אזור הלבנט) הוא שדה געשי נרחב המצוי במזרח התיכון, ממזרח לבקע הסורי-אפריקני, במדינות ערב הסעודית, ירדן, סוריה וישראל (בתחום רמת הגולן, המהווה את הקצה הצפון-מערבי של השדה). שטחו של השדה הוא כ-40,000 קמ"ר ומצויים בו יותר מ-800 חרוטים געשיים.
תוכן עניינים
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שדה א-שמה הוא החלק המרכזי בשדה געשי רחב יותר ששטחו כ-200,000 קמ"ר, המתחיל מאזור עדן שבתימן ומגיע עד דיארבקיר בדרום טורקיה. השדה נוצר במהלך 30 מיליון השנים האחרונות בשוליו המערביים של הלוח הערבי, במקביל להתרחקותו מהלוח האפריקני בתהליך שיצר את ים סוף ואת הבקע הסורי-אפריקאי.[1]
שדה א-שמה נמצא, כאמור במרכזו של השדה. כיוונו של שדה א-שמה הוא מדרום-דרום-מזרח לצפון-צפון-מערב, במקביל לכיוונו של ים סוף. ישנה סברה כי הגעשיות בשדה א-שמה קשורה לקו הפתיחה של ים סוף.[2]
שטחו של שדה א-שמה הוא כ-40,000 קמ"ר, והוא שדה געשי רציף כמעט לגמרי. נכללים בו מספר אזורים געשיים עיקריים:
- הרי הגעש ברמת הגולן בשטח ישראל וסוריה (כדוגמת קו התילים הישראלי). תקופת ההתפרצות האחרונה לפני כ-65,000 שנים בשטח סוריה.
- דיראת א-תולול - כ-65 קילומטרים ממזרח לדמשק. בשדה זה מצויים יותר מ-32 חרוטי אפר.
- א-צפא - בדרום סוריה, כ-40 ק"מ מדרום לדיראת א-תולול. כולל חרוטים הולוקניים רבים, חלקם היו פעילים ב-12,000 השנים האחרונות. באמצע המאה ה-19 היה בשדה זה אגם לבה פעיל.[3]
- הר הדרוזים - שדה געשי בדרום-מערב סוריה. התפרץ לאחרונה בסביבות שנת 1850.
- שדה אל-חארה - שדה געשי נרחב ששטחו 15,200 קמ"ר בצפון ערב הסעודית. פעילותו החלה במיוקן ופעילות צעירה יותר התרחשה מסוף הפליסטוקן אל תוך ההולוקן.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תצלום לווין של שדה אל-חארה בצפון ערב הסעודית
תל קני, הנקודה הגבוה ביותר בהר הדרוזים
תצלום לווין של אזור א-צפא בסוריה
תלי הגעש כודנה ואחמר בדרום-מערב סוריה בצילום מהר פרס. חלק מהרי הגעש הרדומים ברמת הגולן
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חראת א-שם, באתר Global Volcanism Program, המכון הסמיתסוני
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דורון מור, הגולן - ארץ הרי הגעש, עמ' 97-99.
- ^ דורון מור ואריאל היימן, "רמת הגולן הגועשת והחרמון המתרומם ועולה", בתוך "נחלים ומים בגולן", עורכת: חנה עמית, עמ' 36-37.
- ^ https://volcano.si.edu/volcano.cfm?vn=231001
