שדה התעופה פאיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שדה התעופה פאיד

נתוני השדה

קוד IATA

קוד ICAO

עיר סמוכה איסמעיליה שבמצרים
קואורדינטות 30°22′17″N 32°16′14″E / 30.37139°N 32.27056°E / 30.37139; 32.27056קואורדינטות: 30°22′17″N 32°16′14″E / 30.37139°N 32.27056°E / 30.37139; 32.27056
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר

שדה התעופה פאיד הוא שדה תעופה צבאי מצרי הנמצא במחוז איסמעיליה במצרים, ממערב לאגם המר הגדול. ממוקם כ-23 קילומטר דרומית לאיסמעיליה וכ-116 קילומטר מצפון מזרח לקהיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה נבנה על ידי השלטון הבריטי במצרים לפני מלחמת העולם השנייה ושימש את חיל האוויר המלכותי ואת חיל האוויר של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. שדה התעופה היה חלק מהמערך הבריטי סביב תעלת סואץ שהשתרע על שטח של מעל 10,000 קמ"ר וכלל 17 שדות תעופה‏[1]. בפאיד היה שדה התעופה הגדול ביותר, בצמוד למטה הראשי של הפיקוד הבריטי במזרח התיכון‏[2], שהועבר אליה מקהיר בשנת 1946‏[3]. כן הוצב בפאיד מכ"מ שחלש על איזור נרחב בישראל‏[4].

באמצע שנות ה-50 כחלק מההסכם האנגלי-מצרי לפינוי אזור תעלת סואץ פונה השדה ועבר לשמש את חיל האוויר המצרי[5]. במבצע מוקד הושמדו המטוסים בבסיס על ידי חיל האוויר הישראלי.

בסיס חיל־האוויר נחשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 באוקטובר 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, כבש צה"ל את אזור שדה התעופה פאיד ומ-21 באוקטובר הפעיל אותו במשך ארבעה חודשים תחת השם "בסיס חיל־האוויר נחשון[6]", שם שהוצע על ידי יגאל ידין[7]. בבסיס פעל גם בית חולים צבאי במהלך תקופת המלחמה‏[8][9] וכן פעלו בו מסוף אוטובוסים‏[10] וישיבה[11]. כבר ביום ההפעלה הראשון של השדה, נחת בו נחיתת חרום מטוס נשר לאחר שנפגע מאש נ"מ מצרית. ב-24 באוקטובר 1973, יומה האחרון של מלחמת יום הכיפורים התנהל מעל לשדה נחשון קרב אוויר המוני, בין מטוסים מצריים שניסו לתקוף את השדה לבין מטוסי מיראז' 3 שהוזנקו נגדם. בקרב הופלו שבעה מטוסי מיג.

הבסיס מילא תפקיד משמעותי בהערכות צה"ל בעברה המערבי של תעלת סואץ וחסך את הצורך בתעבורה יבשתית בציריה הפקוקים של סיני. השדה שימש לפינוי נפגעים, העברת אספקה, הוצאת טיסות סיור וקישור והטסת חיילים לחופשה וממנה. בעקבות חתימת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים, הופסקה פעילותו והוא פוּנה‏[12]. המטוסים האחרונים של חיל האוויר הישראלי עזבו את הבסיס ב-18 בפברואר 1974‏[7].

העתקת שדה התעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 הועתק שדה התעופה כ-3 קילומטרים דרומה, שם נבנה שדה תעופה חדיש הנושא גם הוא את השם פאיד.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה זקכשהמצרים יקבלו את הסואץ, מעריב, 24 באפריל 1953
  2. ^ אזור הסואץ - מעדת מפתח להגנת המזרח התיכון, חרות, 15 ביולי 1953
  3. ^ המפקדה הבריטית מקהיר לסואץ, המשקיף, 1 בדצמבר 1946
  4. ^ עוד אגרת ישראלית לבריטניה, חרות, 18 באוגוסט 1954
  5. ^ עיתוני בריטניה מוסרים על הסכם בדבר פינוי הסואץ, על המשמר, 28 בספטמבר 1953
  6. ^ שמו של הבסיס על פי ספרם של אליעזר (צ'יטה) כהן, וצבי לביא, השמים אינם הגבול - סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספרית מעריב, 1990.
  7. ^ 7.0 7.1 דן פתירהמטוס האחרון המריא מפאיד, דבר, 19 בפברואר 1974
  8. ^ השמים אינם הגבול - סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, ספרית מעריב, 1990 - עמוד 509.
  9. ^ פאיד, כך זה החל, מעריב, 22 בפברואר 1974
  10. ^ ברוך בואך לפאיד, דבר, 12 בפברואר 1974
  11. ^ ישיבה נפתחה בשדה התעופה של פאיד, דבר, 16 בנובמבר 1973
  12. ^ "שדה התעופה פאיד מפסיק את פעילותו", באתר חיל האוויר הישראלי.