שדרות ירושלים (יפו)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שדרות ירושלים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח משפטים ארוכים ולא קוהרנטיים, טריוויה מיותרת, שגיאות תחביר, שימוש שגוי בסימני פיסוק, הבהרות, מקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Disambig RTL.svg המונח "שדרות ירושלים" מפנה לכאן. לערך העוסק בשדרות בעיר ורשה, ראו "שדרות ירוזולימסקייה".
שלט רחוב.svg
שד' ירושלים
YerushalaimBlvd.
Yaffo, Hamazreka 3.JPG
המזרקה בכיכר עיריית יפו ועליה מצבת זיכרון לזכר דימיטר פשב, חסיד אומות העולם שהציל יהודים בבולגריה
מדינה ישראל
עיר תל אביב-יפו
רובע 7
שכונה שכונת נוגה, צהלון, שיכוני חיסכון, פרדס דכה, שכונת נוזהא, יפו א' (דקר), יפו ג' (נווה גולן), יפו ד' (גבעת התמרים)
קרוי על שם ירושלים, בירת ישראל
שנת הקמה 1915
קואורדינטות 32°03′00″N 34°45′32″E / 32.05006111°N 34.75886944°E / 32.05006111; 34.75886944 

שדרות ירושלים הוא שמה של שדרה ארוכה החוצה את העיר יפו, מחלקה הדרומי של תל אביב ברחוב יחזקאל קויפמן ועד לבת ים, שם היא ממשיכה כשדרה עד לחוף הים ונקראת "שדרות העצמאות". השדרה היוותה את הגבול בין האזורים החקלאיים במזרח העיר שהיוו את העורף הכלכלי הראשי של העיר לבין האזור של "יפו החדשה" במערב העיר וגם מילאה תפקיד חשוב בהתפתחות האורבנית של יפו ולאורכה מבנים ואתרים חשובים של העיר.

כיכר עיריית יפו בשנות ה-30. ברקע: בניין עיריית יפו, קולנוע פארוק (נהרס), קולנוע אלהמברה, בצד ימין ניצב: מגדל המים באסה (נהרס)
הפביליון במרכז השדרה על יד בניין מספר 22. תצלום משנת 1925
השנאי ההיסטורי בתחילת השדרה. תצלום משנות ה-20
השדרה בשנות ה-30


תולדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת השלטון העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

השדרה הוקמה בשנת 1915 על ידי המושל העות'מאני של יפו חסן בק בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה לאחר שהוא ראה את בנייתה של שדרות רוטשילד בתל אביב כמה שנים קודם לכן ורצה להקים ביפו שדרה דומה ורחבת ידיים שתיסלל במקביל אל רחוב יפת הצר והצפוף שהיה הרחוב הראשי היחידי שחצה את העיר. בתחילת הקמתה השדרה לא הובילה לשום מקום מיוחד - בתצלום אוויר מאותה התקופה ניתן לראות שהשדרה הוקמה בתוך פרדסי יפו ונועדה לחבר את הפרדסים ואת הסח'נאות שהיו באזור המזרחי של יפו אל לב העיר. תחילתה של השדרה הייתה ברחוב שהוא נקרא בתחילה נתיב הגמלים ולאחר מכן בשם: דרך עלי מוסתקים (רחוב אילת של ימינו) בצומת הדרכים של הדרך שהייתה חלק מהדרך ההיסטורית יפו-שכם ולתכנון השדרה הוזמן האדריכל והמהנדס היהודי גדליהו וילבושביץ על ידי הסולטאן הטורקי[דרושה הבהרה] שביקש לתכנן שדרה שתזכיר את השדרות שתכנן הברון ז'ורז'-אז'ן אוסמן בפריז וגם שתשולב עם הפרדסים שהיו מסביב.

השדרה הוקמה בבהילות ובכפיה של יהודים וערבים אשר נתפסו ברחובות, וגם החומרים לבנייתה, ובכלל זה השתילים, נשדדו מן היישוב בכח הזרוע. תושבי יפו זכרו לימים כיצד חסן בק: "הרחיב את הרחוב הראשי לנטוע בו שדרה ... נחטפו אנשים ברחוב ל"שוכרה" - עבודת כפיה לטובת הממשלה - והוטל עליהם לעבוד יומם ולילה כדי להחיש את נטיעת השדרה. עקרו אז עצים מגודלים שעיטרו פרדסים ונטעום שם, את המשתלה של האחים טובקין אשר בשכונה הריקו ללא כל תשלום, והציגום ככלי ריק".[1]

עד סיום התקופה העות'מאנית בארץ ישראל, אשר ביפו אירע בסתיו 1917, נקראה השדרה בשם: "שדרות ג'מאל פשה" על שמו של השליט העות'מאני ג'מאל פשה, שהיה מושל וילאייט (מחוז) בסוריה אשר כלל גם את יפו.

בתקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנות ה-30 סימנה השדרה את גבולה המזרחי של יפו. מעבר לצדה המזרחי של השדרה השתרעו הפרדסים של יפו, בתי הפרדסנים, וכמה בתי באר שחלקם עמד בשדרה ונהרס לצורך הקמת בתי שיכונים עבור עולים חדשים לאחר קום המדינה. בחלקה המערבי של השדרה בין השדרה אל יפו העתיקה ואל הים החלו להתפתח שכונות העיר המודרנית. כאשר החלה הבנייה בצדה המזרחי של השדרה השכונה הערבית הראשונה שהוקמה הייתה: "שכונת נוזהא (אל נוזהא)" שחלקה נמצא גם בצדה המערבי של השדרה על שם הכינוי שהדביקו התושבים הערבים אל השדרה: "אל נוזהא (הטיילת בערבית)".

בשנת 1935 נחנכה כיכר העירייה ביחד עם בניין העירייה החדש בפינת רחוב "דרך ירושלים" (כיום רחוב דרך בן צבי) שהייתה חלק מהדרך ההיסטורית יפו-ירושלים) שהיה לאחר קום המדינה קטע של הכביש הישן מתל אביב אל ירושלים.

בזמן המנדט הבריטי הוקמו בשדרה מעגלי תנועה במפגשי הרחובות שהקנו לשדרה מראה אירופאי, הכל במטרה למחוק את המראה המזרחי של העיר ולהקנות לה "מראה מערבי". לפי התכנון של הבריטים הייתה אמורה יפו להיות עיר רבת כיכרות המזכירה עיר אירופאית. במהלך שנות ה-30 הכינה ממשלת המנדט הבריטי תוכנית מתאר ראשונה לעיר יפו על ידי האדריכל הבריטי הנרי קנדל. התוכנית של קנדל נפסלה, ולאחר מכן בשנת 1946 הוכנה תוכנית מתאר בקהיר על ידי ממשלת המנדט הבריטי בחסות עיריית יפו הערבית. מתכנן התוכנית היה האדריכל המצרי עלי אלמאליגי מסעוד שהוזמן לעצב את העיר על ידי הנציגות הבריטית במצרים, שתכנן את הרחבת העיר מזרחה על השטח שבו היו הפרדסים. שדרות ירושלים היו הגבול בין העיר הקיימת לבין שטח הפרדסים שהיו שייכים לשכונות הערביות שהיו מפוזורות ביניהם. אלמאליגי מסעוד תכנן שדרות רחבות עם כיכרות עגולות או מרובעות במפגשים ביניהן, רעיון של עיר גנים בריטית או צרפתית. בסופו של דבר הרעיון יושם רק על שדרות ירושלים כאשר חלק מן הפרדסים עובר בתוך השדרה, אך לא על השטח שבו היו הפרדסים. במרכז השדרה הוקם "פארק" מסוגנן שאליו הגיעו משפחות ועוברי אורח.

בתקופת השלטון הבריטי שמה של השדרה הוסב ל"שדרות המלך ג'ורג' (King George's Avenue)", על שם המלך ג'ורג' החמישי שהיה מלך בתקופת האימפריה הבריטית.[2][3]

לאחר הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת כיבוש העיר יפו נקראה השדרה בשם: רחוב מספר 1 ומיד לאחר מלחמת העצמאות אוחדו הערים תל אביב ויפו תחת עירייה אחת, וכיוון שבתל אביב כבר היה רחוב המלך ג'ורג', שונה שמה של השדרה בשנת 1949 והיא נקראה על שם העיר ירושלים ואת שמה של "שדרות ירושלים בתל-אביב" הוחלט לשנות אל "שדרות בן-ציון". [4] וזאת, משום שהדרך לירושלים יצאה מיפו, היכן שהשדרה סלולה. עצי הפיקוס ודקל וושינגטניה המעטרים את השדרות ניטעו על ידי הסטודנטים של בית הספר החקלאי מקווה ישראל.[דרושה הבהרה]

תוכנית עיר הגנים שתוכננה לעיר בתקופת השלטון הבריטי נגנזה ובשנת 1954 החלה עיריית תל אביב בתכנון מחדש של יפו. באזור הדרום-מזרחי של השדרה הוקמו שכונות עבור העולים החדשים על השטח שבו עמדו בעבר הפרדסים.

בתקופת מלחמת ששת הימים בשנת 1967 נהרס הפארק ששכן במרכז השדרה לצורך חפירת שוחות (תעלות חול) והוקמו כמה מקלטים ומשתנות ציבוריות לצדם.

את השדרה קטעו בעבר כמה מעגלי תנועה שנהרסו לאחר קום המדינה. כגון הכיכר שהייתה במרכז השדרה מול בניין העירייה במספר 45. השדרה חוצה מספר רב של רחובות, ובהם דרך בן צבי, רחוב אילת, רחוב עולי ציון, ואת מדרחוב בת עמי. במספר 15 נמצא מתחם הדירות היוקרתי "חצרות יפו" הממשיך את מדרחוב בת עמי המקביל עד לתחילת השדרה. במרכזה של השדרה נמצאים "מבני השנאה (מבני טרנספורמציה)" וכמה בארות מים שהוקמו לפני קום המדינה וחלקם נהרסו אחרי שיפוץ השדרה בשנת 2000. בתחילת השדרה הוקם בשנת 1924 מבנה טרנפורמציה על ידי האדריכל ריכארד קאופמן שנהרס בשנת 2010 כדי לפנות מקום להולכי רגל וגרר גל מחאות נגד הריסתו. בעבר נמצא דוכן פלאפל מול קולנוע נוגה ומבנה שירותים ציבוריים שנהרסו עם שיפוץ השדרה. חלקה הצפוני של השדרה שהוקם על ידי הטורקים הוקם עם "חזית מסחרית" אל השדרה ואילו חלקה הדרומי ניצב ללא שום חזית מסחרית או חנויות.

המשך סלילת השדרה דרומה לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קום המדינה הוחלט להמשיך את סלילת השדרה לכיוון דרום וחיבורה אל "שדרות העצמאות" בבת ים. המשך השדרה הוקם ללא חנויות ובו שיכוני עולים. המשך סלילת השדרה התחיל בקרן הרחובות רחוב ארליך, והרחובות אדם מיצקביץ' ורחוב נס לגויים מול בית החולים צהלון, בדיוק במקום בו ניצב בעבר מעגל תנועה שנהרס לאחר קום המדינה. בהמשך דרומה בקרן הרחובות אד קוץ' (לשעבר רחוב קדימה) ורחוב הרב חיים הלר נמצאת שלוחה של המרכז לטניס בישראל, ומולו בפינת רחוב שדרות הבעש"ט במרכז השדרה שכן בעבר באר מים שהועתק אל גן דוידוף הסמוך. מולו נמצא מבנה קטן שבו שכנה מקהלת צדיקוב בהמשך השדרה נמצאת תחנת כח משנית של חברת החשמל. בפינת רחוב נחל הבשור הוקם בתחילת שנות ה-60 בניין מגורים על שטח שבו שכנו בעבר בתים ערביים שהיה אחד מגורדי השחקים הראשונים בארץ. בצידו השני של רחוב נחל הבשור שכן בעבר בסיס צבאי שפונה לצורך הקמת פארק דוידוף. החל פרויקט מקביל אל "חצרות יפו" הנקרא: "יפו בשדרה" שמתוכנן לכלול רצף של בנייני מגורים ומדרחוב מסחרי.

חגיגות 100 שנה לשדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מרץ 2016 נערכו בשדרה חגיגות לכבוד 100 שנה להקמתה של השדרה.

שכונות לאורך השדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום השדרה עוברת בתחומן של כמה שכונות: "שכונת נגה", "פרדס דכה", "שכונת נוזהא", "צהלון", "שיכוני חיסכון", יפו א' (דקר), "יפו ג' (נווה גולן)", ויפו ד' (גבעת התמרים),

מבנים לאורך השדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת השדרה כמה בניינים חשובים והיסטוריים. בבניין הניצב בקרן הרחובות אפ"ק מספר 1 ואילת מספר 2 נמצא בניין בנק אנגלו-פלשתינה (יפו), שבו שכן לאחר מלחמת העולם הראשונה הבנק של ההסתדרות הציונית בשם: "בנק אנגלו-פלשתינה קומפני". ב-1 בינואר 1933 עבר הבנק לתל אביב. שלט על הבניין מציין זאת. עד שנת 2015 שכן בו הסניף הראשי של ממשיכו, בנק לאומי לישראל ביפו, אז עבר הסניף לאזור חצרות יפו. בין בניין הדואר לבין "קולנוע צליל", במספר 8, נמצא בניין שנבנה בשנות ה-20 של המאה הקודמת ושימש את שלטונות המנדט. היה בו סניף של רשת הכל בו והמעדניות Spinney's. בו שכנה בעבר הנהלת השק"ם. הבניין מתוכנן להפוך לבית מלון בוטיק. בסמוך אליו במספר 4 שכנה גם קנטינת שק"ם (בית אלכאשף) בבית המיועד כיום לשימור. במספר 12 פינת רחוב הדואר נמצא "בניין הדואר המרכזי" של יפו שבו ישבה בעבר הנהלת "השירות הבולאי" שהוקם בשנת 1931 על ידי האדריכל הבריטי אוסטן סיינט בארב הריסון שכמה שנים לאחר מכן הוקם בניין הדואר המרכזי (ירושלים) שמראהו מזכיר מאוד את בית הדואר של יפו.

בשדרות פעלו אולמות בתי קולנוע אחדים, ובהם קולנוע אלהמברה, שהשתכן בו לאחר מכן "תיאטרון אלהמברה", וכיום (2011) "המרכז הסיינטולוגי - יפו". במספר 41 היה קיים "קולנוע פארוק" (שנהרס בחלקו לאחר קום המדינה לצורך בניין מגורים), במספר 10 נמצא "קולנוע צליל" (שנקרא בתחילה "קולנוע ראשיד" - כיום "מועדון התיאטרון") וממולו, בתחילתו של מדרחוב בת עמי נמצא "קולנוע נגה (קולנוע נביל)" הניצב בבניין מספר 5 אשר שימש כביתה של האופרה הישראלית החדשה עד שעברה בשנת 1994 למשכן לאומנויות הבמה בשדרות שאול המלך. מאז שנת 1999 הוא משמש כביתו של תיאטרון גשר. מתחם נוגה - הכולל כיכר עירונית, מדרחוב (שפעם היה מקורה), מזרקה, סביל וערוגות בושם - תוכנן בשנת 1990 על ידי האדריכל קלמן כ"ץ כחלק מתוכנית כוללת לשדרות ירושלים. הככר, המעוצבת ברוח יפואית, נוצרה למעשה "יש מאין", שכן לפניה היה במקום כביש.

בעבר נמצא מעגל תנועה ובתוכו מזרקה מול הבניין בו שכן בעבר בניין עיריית יפו במספר 45, שנקרא בשם כיכר העירייה שנקראת כיום על שם חסיד אומות העולם דימיטר פשב, שהציל יהודים בבולגריה. כיום הבניין משמש למגורים. לאחר קום המדינה הועתקה המזרקה לצידה המזרחי של השדרה והוקם מסביבה גן ציבורי ומקלט ומעגל התנועה נהרס. בשנת 2008 נהרסו הגן הציבורי והמקלט, עבור רחבה ענקית ובנין המרכז הקהילתי של הרפורמי "משכנות רות דניאל", הנמצא במספר 47. עד שנת 1970 שכן בשטח זה "לונה פארק - יפו" שעבר לאחר מכן אל גני התערוכה בצפון העיר (ראה בערך - לונה פארק תל אביב). מולו במספר 49 נמצא בית משרדים "בית דחף" ובתוכו פסג' ומספר חנויות. במספר 82 נמצא מסגד נוזהה במרכז שכונת נוזהה (אל נוזהא) שנבנה ב-1933 אודות לתרומתו של חאג' עלי חמיס. המבנה שימש גם את הספרייה המוסלמית הגדולה בארץ ואת בית הדין השרעי של יפו. המסגד פעיל גם כיום וגם לאחרונה שופץ בשנת 2016 ביחד עם סביל שהוקם בכניסה אל המסגד. בצידה הדרומי של הכיכר נמצא: מגדל דחף (בניין "מגדלות יפו" לשעבר), ומימול בצידה המערבי של הכיכר במספר 38 נמצא: "בית הכנסת המרכזי של יפו".

בסוף האזור המסחרי בשדרה, במספר 111 נמצא המטה של "עמותת שר-אל" (בית איברהים זאפטה). בסמוך "בית החולים צהלון (דג'אני)" שנמצא במספר 100 פינת רחוב ארליך וגם תוחם את שכונת צהלון ממזרח שנקראת על שמו. בצמוד אל בית החולים צהלון במספר 110 הוקם בניין משרדים של עיריית תל אביב. במרכז השדרה ממול שכן מבנה באר מים גדול שנהרס כדי לפנות מקום להולכי רגל ושבילי אופניים. השוליים של השדרה הוסבו לנתיבי תחבורה ציבורית עבור תחנות האוטובוסים. לפי התכנון העתידי חלקה המערבי של השדרה יחסם לכלי רכב פרטיים ויהיה מיועד עבור תחבורה ציבורית בלבד.

מבנים במרכז השדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני קום המדינה הוקמו במרכז השדרה מבני השנאה (טרנספורמציה), בארות מים, מבני שירותים, וכמה קיוסקים. לאחר קום המדינה הוקמו דוכנים של חנות פרחים ולידה דוכן פלאפל במרכז השדרה בסמוך אל מתחם תאטרון גשר. במהלך השנים האחרונות ישנה מגמה להזיז את המבנים במרכז השדרה אל הצדדים כדי לאפשר שטח פתוח עבור הולכי רגל ועבור מסלולי אופניים. בנוסף לכך- נהרסים מבני השנאה היסטוריים שהיו מתוכננים להיות בתהליך של שימור למורת רוחם של אדריכלים ושל אנשי סביבה ושימור אתרים כדי לפנות מקום עבור הולכי רגל ושבילי אופניים.

הפביליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1916 זמן קצר לאחר הקמת השדרה הוקם במרכז השדרה, מול בית מספר 22, פביליון שהוקם עבור מופעי תזמורת בדומה לפביליון שהיה קיים בכיכר העיר של פתח תקווה באותן שנים.

תוכניות פיתוח בשדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 החל תהליך שיקום ושיפוץ השדרה עם שבילים להולכי רגל אופניים לאחר שנים רבות של הזנחה. במקביל לשיפוץ החל שיפוץ של רחובות קטנים מסביב לשדרה לצורך הפיכתם אל רחובות הולנדיים הכוללים מסחר ומגורים חדשים וסגירת סמטאות לצורך הפיכתם לרחובות להולכי רגל בלבד.

בשנת 2021 צפוי להיפתח הקו האדום של הרכבת הקלה של תל אביב המתוכנן לעבור בצידה המזרחי של השדרה, כאשר בצידה המערבי אמור לקום מסלול לתחבורה ציבורית בלבד על הנתיב הקיים כיום עבור כלי תחבורה פרטיים ונתיב עבור אוטובוסים. נתיב הרכבת הקלה מתוכנן להחליף את נתיבי התחבורה הציבורית שנסללו ב-2 צדדי השדרה בסוף שנות ה-80. בשנת 2017 החלה תוכנית שיקום השדרה בחלקה הדרומי והפיכתו לרחוב מסחרי בדומה אל חלקו הצפוני.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שדרות ירושלים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רבקה הלפר, קורות משפחה אחת, ירושלים-תל אביב: הוצאת מ. ניומן, תשכ"ז-1967, עמ' 234.
  2. ^ מפת יפו
  3. ^ יפו-תל אביב.
  4. ^ בתל אביב כבר היה רחוב שנקרא שדרות ירושלים, ולכן שמו שונה לשדרות הר ציון.