שהרנוש פארסיפור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שהרנוש פארסיפור
شهرنوش پارسی پور
Women Without Men 01, Sharnush Parsipur, Shirin Neshat (Gartenbaukino, 2010.09.13).jpg
שהרנוש פארסיפור (משמאל) יחד עם שירין נשאת (2010)
לידה 17 בפברואר 1946 (בת 75)
טהראן, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מתרגמת, מחברת רומנים, סופרת, תסריטאית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איראן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סורבון, אוניברסיטת טהראן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סיפור קצר עריכת הנתון בוויקינתונים
www.shahrnushparsipur.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שַׁהְרְנוּשׁ פַּארְסיפּוּרפרסית: شهرنوش پارسی پور; ‏‏נולדה ב־17 בפברואר 1946) היא סופרת איראנית.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארסיפור, ילידת טהראן, סיימה בשנת 1973 לימודי תואר ראשון בסוציולוגיה באוניברסיטת טהראן. במהלך השנים 1976 - 1980 למדה בסורבון שפה וספרות סינית.

היא החלה לפרסם סיפורים קצרים בתחילת שנות השישים של המאה העשרים. הספר הראשון שכתבה לילדים - הכדור האדום - ראה אור ב-1969. היא המשיכה לפרסם ספרים וסיפורים נוספים, ובסוף שנות השמונים זכתה להכרה בחוגים הספרותיים של טהראן.

 ב-1990 היא פרסמה את הספר "נשים בלי גברים", אסופת סיפורים קצרים שנכתבו בשנות השבעים. הספר עוסק בנסיונותיהן של נשים  לחיות ולהסתדר בלי תמיכתם של גברים וגם בסוגיית שמירת הבתולים באיראן. ממשלת איראן החרימה את הספר, אסרה על הפצתו, וניסתה להשפיע על פארסיפור שתחדל מכתיבה. לאחר פרסום הספר פארסיפור נעצרה ונכלאה למשך מספר חודשים. לאחר שהשתחררה מהכלא, פארסיפור עזבה את איראן והיא מתגוררת מאז בארצות הברית.[1] את חוויותיה וזכרונותיה מתקופה זו פרסמה בשנת 1996 בספר "זכרונות מהכלא" (خاطرات زندان).

בשנת 2009 יצא הסרט "נשים בלי גברים" בבימויה של שירין נשאת. הסרט מבוסס על ספרה של פארסיפור משנת 1990. הסרט זכה להערכה רבה וזכה במספר פרסים בינלאומיים.[2]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1969 - הכדור האדום (توپک قرمز)
  • 1974 - הכלב והחורף הארוך (سگ و زمستان بلند)
  • 1974 - תליוני קריסטל (آویزه های بلور)
  • 1975 - הצעות ניסיון (تجربه های آزاد)
  • 1989 - טובא ומשמעות הלילה (طوبی و معنای شب)
  • 1990- נשים בלי גברים (زنان بدون مردان)
  • 1993 - טקס הכנת התה בפני הזאב (آداب صرف چای در حضور گرگ)
  • 1990 - סיפורי גברים מתרבויות שונות (داستان های مردان تمدن های مختلف)
  • 1994 - השכל הכחול (عقل آبی)
  • 1996 - זכרונות מהכלא (خاطرات زندان)
  • 1999 - שיווא (شیوا) - מדע בדיוני
  • 1999 - קורותיה הפשוטים והקטנים של רוח העץ (ماجراهای ساده و کوچک روح درخت)
  • 2002 - לשבת על כנפי הרוח (بربال باد نشستن)
  • 2009 - אסיה בין שני העולמות (آسیه در میان دو دنیا)

ספרים שתרגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1975 - אסטרולוגיה סינית, מאת פאולה דלסוס
  • 1987 - לאו-טסה והמורים הטאואיסטים, מאת מקס קלטנמרק
  • 1990 - ציד מכשפות, מאת שירלי ג'קסון
  • 1990 - ההיסטוריה של סין לצעירים
  • 1990 - פאראפסיכולוגיה, במסגרת הסדרה "מה שאני יודע"
  • 1991 - צוק טאניוס, מאת אמין מאלוף
  • 1995 - ההיסטוריה של סין: ממלחמות האופיום עד למהפכת התרבות, בארבעה כרכים
  • 1995 - המסע למערב, מאת וו צ'אנג אן
  • 2003 - מיתולוגיה עולמית
  • 2004 - להכות את המשרתת, מאת רוברט קובר
  • 2004 - מוח לא שקט, מאת קיי רדפילד ג'יימיסון

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טובא ומשמעות הלילה: רומן, שהרנוש פרסיפור; עם אחרית דבר מאת חורה יבארי וביוגרפיה מאת פרסיס מ’ כרים; תרגום מפרסית לאנגלית: קאמראן תלטוף; תרגום מאנגלית לעברית: בן-ציון הרמן, ‫ [כפר-מונש]: עופרים, תשס"ט, 2009. ‬
  • נשים ללא גברים, שהרנוש פרסיפור, תרגם מפרסית תומר בן אהרון, הוצאת תשע נשמות והוצאת הכורסה, 2019.

פרסים בהם זכתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Farzaneh Milani, Words, Not Swords: Iranian Women Writers and the Freedom of Movement, Syracuse University Press, 2011, pp. 196-199.
  2. ^ על אודות הסרט באתר IMDb.
  3. ^ על אודות הקרן והפרס.
  4. ^ רשימת מקבלי הפרס לפי שנים.
  5. ^ רשימת מקבלי תוארי הכבוד.
  6. ^ נימוקי השופטים להענקת הפרס.