שהר-י סוח'תה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שהר-י סוח'תה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
אתר שהר-י סוח'תה, "העיר השרופה"
שהר-י סוח'תה, "העיר השרופה
מדינה איראןאיראן  איראן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2014, לפי קריטריונים 2, 3, 4
קואורדינטות 30°35′26″N 61°20′16″E / 30.590555°N 61.33773°E / 30.590555; 61.33773 

קנקן בן 5000 שנים מהאתר

שַהְר-י סוּחְ'תֶה (פרסית: شهرِ سوخته), "העיר השרופה", הוא שמו של אתר ארכאולוגי מתקופת הברונזה. האתר נמצא במחוז סיסתאן ובלוצ'סתאן, על גדת נהר הלמנד שליד כביש זהדאן-זאבול. ביולי 2014 האתר נכנס לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.[1]

הסיבות לעלייתה ולנפילתה של העיר עדיין לא ידועות. חפצי אמנות שנמצאו במקום מצביעים על חוסר התאמה לתרבויות שכנות בנות הזמן. ייתכן כי שהר-י סוח'תה תוכל להוות עדות לקיומה של ציוויליזציה שהתקיימה ממזרח לפרס והייתה נפרדת מזו של מסופוטמיה.

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שהר-י סוח'תה, המשתרעת על פני 151 הקטרים, היא אחת הערים הגדולות ביותר מן התקופה העירונית המוקדמת. בחלקה המערבי נמצא בית קברות גדול, המשתרע על כ-25 הקטרים. בבית הקברות יש 25,000–40,000 קברים עתיקים.[2] תחילת ההתיישבות מתוארכת לסביבות 3200 לפנה"ס. העיר עברה ארבע תקופות התיישבות ונשרפה שלוש פעמים לפני שננטשה סופית ב-1800 לפנה"ס.

האתר התגלה ונחקר בידי אורל שטיין בתחילת המאה העשרים.[3]

בין השנים 1967–1978 נערכו חפירות באתר מטעם המכון האיטלקי לחקר אפריקה והמזרח (Istituto italiano per l'Africa e l'Oriente (IsIAO)) בראשות מאוריציו טוסי.[4] החפירות התחדשו בחסות הארגון למורשת תרבות ותיירות איראן. בראש צוות החפירות עמד סייד מנצור סייד סג'אדי.[5]

רוב הממצאים מהאתר תוארכו לתקופת 2700–2300 לפנה"ס. הממצאים מעידים כי העיר הייתה מוקד של דרכי מסחר שקישרו את מסופוטמיה ואיראן עם תרבויות מרכז אסיה ותת-היבשת ההודית, ואף עם סין.

באזור סיסתאן, אזור מדברי השוכן בין אפגניסטן לפקיסטן, נמצאו עד כה כ-900 אתרים ארכאולוגיים המתוארכים לתקופת הברונזה. אתר גדול שכזה הוא שהדאד (פרסית: شهداد).[6]

ממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחזור האיור על כלי חרס משהר-י סוח'תה, המחצית השנייה של האלף השלישי לפנה"ס
הנפשת האיור שנמצא על כלי חימר בשהר-י סוח'תה, מוצג כיום במוזיאון הלאומי של איראן
  • בינואר 2015 נמצאה פיסת עור מקושטת ומעוטרת.[7]
  • בדצמבר 2014 נמצא באתר ספל שיש ייחודי.[8]
  • בדצמבר 2006 מצאו הארכאולוגים את העין המלאכותית הקדומה ביותר בעולם. לעין המלאכותית צורת חצי כדור וקוטרה כ-2.5 ס"מ. היא מורכבת מחומר קל מאוד, כנראה משחת ביטומן. חלקה החיצוני של העין מכוסה בשכבה דקה של זהב ומעוטר בעיגול מרכזי (שאמור לסמל את הרשתית) ובקווי זהב המעוצבים כקרני השמש. העין המלאכותית נמצאה לצד שרידי אישה שגובהה 1.82 מ', גבוהה בהרבה מגובהן הממוצע של נשות התקופה. משני צדי העין נוקבו חרירים זעירים, דרכם ניתן היה להשחיל חוט זהב שהחזיק את העין במקומה. בדיקת מיקרוסקופ גילתה כי בארובת העין יש שרידים של חוט הזהב, כך שניתן להניח כי האישה השתמשה בעין המלאכותית במהלך חייה. שלד האישה תוארך לתקופת 2900–2800 לפנה"ס.[9]
  • בשהר-י סוח'תה נתגלו משחק השש-בש, קוביות משחק וזרעי הכרוויה (קימל) הקדומים ביותר בעולם, כמו גם חפצי מתכת שונים.
  • באתר נמצאה גולגולת אנושית המעידה כי בוצע בה ניתוח מוח.
  • בגביע חימר שנמצא באתר רואים הארכאולוגים עדות ראשונה להנפשה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שהר-י סוח'תה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "שהר-י סוח'תה", אתר אונסק"ו.
  2. ^ Sandro Salvatori And Massimo Vidale, Shahr-i Sokhta 1975-1978: Central Quarters Excavations: Preliminary Report, Istituto italiano per l'Africa e l'Oriente, 1997, ISBN 978-88-6323-145-8.
  3. ^ Aurel Stein, "An Archaeological Journey in Western Iran," The Geographical Journal, vol. 92, no. 4, pp. 313-342, 1938.
  4. ^ P. Amiet and M. Tosi, "Phase 10 at Shahr-i Sokhta: Excavations in Square XDV and the Late 4th Millennium B.C. Assemblage of Sistan," East and West, vol. 28 (1978), pp. 9-31, .
  5. ^ S. M. S. Sajjadi et al., "Excavations at Shahr-i Sokhta. First Preliminary Report on the Excavations of the Graveyard, 1997-2000," Iran, vol. 41, pp. 21-97, 2003.
  6. ^ אנדרו לולר, "העולם שבין לבין," בטאון המכון האמריקאי לארכאולוגיה.
  7. ^ "פיסת עור מעוטרת," באתר ההיסטוריון החדש.
  8. ^ "ספל שיש ייחודי," באתר סוכנות הידיעות מהר.
  9. ^ "עין מלאכותית בת 5000 שנה," אתר חדשות פוקס.