שואה: סיפורה של משפחת וייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שואה: סיפורה של משפחת וייס
Holocaust
כרזת הסדרה
כרזת הסדרה
מבוסס על מלחמת העולם השנייה, השואה
סוגה מיני סדרה, דרמה רומנטית
יוצרים ג׳רלד גרין עריכת הנתון בוויקינתונים
כותבים ג׳רלד גרין עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי מרווין גיי. חומסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ג'וזף בוטומס
טובה פלדשו
מייקל מוריארטי
מריל סטריפ
רוזמרי האריס
ג'יימס וודס
דייוויד וורנר
פריץ וויבר
סם וונמייקר
ג׳ורג׳ רוז
ארץ מקור ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עונות 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר פרקים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה
מפיק רוברט ברגר, הרברט ברודקין
מפיקים בפועל הרברט ברודקין
חברת הפקה Titus Productions
הפצה CBS Television Distribution
עורכים קרייג מקיי, סטפן א. רוטר
צלמים בריאן ווסט עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה מורטון גולד עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך פרק 475 דקות (כל פרקי הסדרה ביחד)
שידור
רשת שידור NBC עריכת הנתון בוויקינתונים
רשת שידור בישראל הטלוויזיה הישראלית
תקופת שידור מקורית 16 באפריל 1978 – 19 באפריל 1978
תקופת שידור בישראל 11 בספטמבר 1978 – 27 בספטמבר 1978
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שואה: סיפורה של משפחת וייסאנגלית: Holocaust, "שואה") היא מיני סדרה אמריקאית, מסוגת דרמה רומנטית, משנת 1978. הסדרה נוצרה ונכתבה על ידי ג׳רלד גרין, בוימה על ידי מרווין גיי. חומסקי, והופקה על ידי רוברט ברגר והרברט ברודקין, אשר גם שימש כמפיק בפועל של הסדרה. בסדרה מככבים פריץ וויבר, מריל סטריפ, ג'יימס וודס ומייקל מוריארטי, לצד צוות שחקנים רחב.

הסדרה מספרת את תהליך השואה מנקודת מבטם של משפחת וייס, משפחה יהודית גרמנית, ומנקודת מבטו של חייל אס אס שהופך בהדרגה לפושע מלחמה חסר רחמים. הסדרה מדגישה אירועים רבים שהתרחשו לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, ביניהם ליל הבדולח, הקמת הגטאות והשימוש בתאי הגזים.

הסדרה כוללת ארבעה פרקים כאשר ביחד הם 475 דקות. הסדרה שודרה במקור בארצות הברית בערוץ NBC, החל מ-16 באפריל 1978 עד 19 באפריל באותה שנה. בישראל הסדרה שודרה עם כתוביות בעברית בטלוויזיה הישראלית החל מ-11 בספטמבר 1978[1] עד 27 בספטמבר באותה שנה[2]. בהמשך הסדרה הופצה לצפייה ביתית, ונכתב רומן המבוסס על עלילתה על ידי ג׳רלד גרין, יוצר וכותב הסדרה.

הסדרה זכתה והייתה מועמדות למספר פרסים, כמו כן היא קיבלה ביקורות חיוביות לצד ביקורות שליליות, בעיקר מניצולי השואה, בטענה שהיא משמשת כטריוויאליזציה של השואה. הסדרה גם גרמה להשפעה רבה מבחינה פוליטית, נפשית ותרבותית.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הפרק שם הפרק באנגלית שם הפרק בעברית תקופת הפרק אורך הפרק תאריך שידור מקורי ארצות הבריתארצות הברית תאריך שידור בישראל ישראלישראל
1 The Gathering Darkness חשרת אפילה 1940-1935 135 דקות 16 באפריל 1978 11 בספטמבר 1978
2 The Road to Babi Yar הדרך לבאבי-יאר 1942-1941 94 דקות 17 באפריל 1978 13 בספטמבר 1978
3 The Final Solution הפתרון הסופי 1944-1942 89 דקות 18 באפריל 1978 20 בספטמבר 1978
4 The Saving Remnant שארית הפליטה 1945-1944 101 דקות 19 באפריל 1978 27 בספטמבר 1978

הפקה ושידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה הופקה על ידי רוברט ברגר והרברט ברודקין, עם תקציב של שישה מיליון דולר[3], כאשר חברת ההפקה שלה הייתה Titus Productions. הסדרה בוימה על ידי מרווין גיי. חומסקי, אשר ביים בעבר את המיני סדרה "שורשים" לרשת הטלוויזיה ABC בשנת 1977. את הסדרה יצר וכתב ג׳רלד גרין, שלימים התאים את תסריט הסדרה לרומן אשר נותן מידע נוסף לגבי עלילת הסדרה. הרומן תורגם לעברית על ידי אידוב כהן, ויצא לאור בישראל על ידי הוצאת ספרים ברונפמן[4]. בסדרה כיכבו שחקנים מתחילים, ביניהם ג'יימס וודס ומריל סטריפ, אשר הסדרה נחשבה לפריצת דרכם. הסדרה כללה גם צוות שחקנים מוכר אשר המשיכו להיות פופולריים בתחום, ביניהם רוזמרי האריס, דייוויד וורנר ואיאן הולם.

צילומי הסדרה נעשו במיקומים שונים באוסטריה ובברלין המערבית, ביניהם מחנה מאוטהאוזן אשר צולם כמחנה ההשמדה בירקנאו, אף על פי שאין משותף לשני המחנות, ועיירות במחוז פריישטאדט, אשר שימשו כרקע למחנה ההשמדה טרזיינשטט. בכדי להביא את הניצבים לסצנות במחנה ההשמדה, ההפקה פרסמה מודעה "מי שרזה ומוכן לגלח את הראש יקבל 50 שילינג"[5].

הסדרה שודרה במקור בארצות הברית, שם ציפו שיצפו בה כ-25 מיליון צופים כי אין לה סוף שמח[6], אך בסופו של דבר צפו בה כ-120 מיליון צופים. לאחר הצלחת הסדרה בארצות הברית, הסדרה הופצה במדינות נוספות, כאשר היו מדינות שבחרו לא לשדר אותה או לשדר אותה בצורה חלקית, לדוגמה בגרמניה הסדרה הופצה במקור בינואר 1979 רק בתחנות מקומיות באופן חלקי של 90 דקות מתוך 475 דקות[7].

ביקורות והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה זכתה להתייחסות רבה והשפיעה רבות, בעיקר בגלל שהיא הייתה גורם חשוב בפיתוח ושמירה על מודעות לשואה. בשידור המקורי בארצות הברית, צפו בסדרה כ-120 מיליון צופים[8], כאשר זו הפעם הראשונה בה הקהל האמריקאי ראה דרמה ארוכה על השואה שהציגה דמויות, קרבנות ואירועים, פרט לסרטים כמו "יומנה של אנה פרנק" (1959) ו"משפטי נירנברג" (1961). הסדרה קיבלה ביקורות חיוביות לצד ביקורות שליליות, בעיקר מניצולי השואה, בטענה שהיא משמשת כטריוויאליזציה של השואה. אלי ויזל, ניצול השואה, כתב בעיתון "הניו יורק טיימס" על הסדרה "[היא] לא נכונה, פוגענית וזולה: כהפקה בטלוויזיה, הסרט הוא עלבון לאלה שנספו ולאלה ששרדו"[9].

השפעה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ימי קרטר, נשיא ארצות הברית בתקופת השידור המקורי של הסדרה, צפה בשני פרקים של הסדרה יחד עם משפחתו, דבר שגרם לו להבין טוב יותר את חרדתו של מנחם בגין, ראש ממשלת ישראל באותה תקופה, לגבי ביטחון ישראל[10].
  • בדנמרק התנגדו לרכוש את הסדרה, דבר שגרם לגלי זעם רבים ולמחאה על ידי יינס ליללונד, שבאותה תקופה היה יו"ר הליגה הדנית לסובלנות ויו"ר האגודה הדנית למען יהדות ברית המועצות[11].
  • לפני הקרנת הסדרה בגרמניה, הוחלט לשדר סרט תיעודי על השואה, דבר שגרם לפיטר נאומן ושני פעילים מהמפלגה הנציונל-דמוקרטית של גרמניה להפציץ שני משדרים של ARD, בכדי שלא יראו את הסרט. הפיצוץ פגע בשידור במאה אלף טלוויזיות, והוא נחשב לבין הפעולות הראשונות של הימין בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה. שידור הסדרה בגרמניה בעל השפעה תרבותית רבה, בגלל שהוא גרם לגרמנים רבים להתמודד לראשונה עם פעולתם בשואה[12].

השפעה נפשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסדרה זכתה למאמרים ואזכורים רבים בספרים ובמחקרים על השואה בתרבות, כמו כן היא מכונת כנקודת מפנה באזכורים על השואה.
  • לאחר שידור הסדרה בגרמניה, החלו להשתמש במושג "שואה", כאשר לפני כן השתמשו במושג "רצח העם היהודי". האגודה לשפה הגרמנית כינתה את המילה "שואה" כמילה הכי נפוצה בגרמניה באותה שנת שידור.
  • במלאת 40 שנה לסדרה, הסדרה שודרה מחדש בגרמניה בינואר 2019, בתקופה בה סקרים הראו שפחות ממחצית מילדי בתי הספר הגרמניים ידעו על מחנה הריכוז אושוויץ[15].

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה פרס קטגוריה מועמדים תוצאה
1978 פרס אמי לבידור בפריים טיים מיני סדרה יוצאת מן הכלל זכייה
שחקן ראשי יוצא מן הכלל במיני סדרה או סרט מייקל מוריארטי זכייה
פריץ וויבר מועמדות
שחקנית ראשית יוצאת מן הכלל במיני סדרה או סרט מריל סטריפ זכייה
רוזמרי האריס מועמדות
שחקן משנה יוצא מן הכלל בסדרת דרמה סם וונמייקר מועמדות
דייוויד וורנר מועמדות
שחקנית משנה יוצאת מן הכלל בסדרת דרמה טובה פלדשו מועמדות
שחקנית אורחת יוצאת מן הכלל בסדרה קומית בלאנש בייקר זכייה
בימוי יוצא מן הכלל בסדרת דרמה מרווין גיי. חומסקי זכייה
כתיבה יוצאת מן הכלל לסדרת דרמה ג׳רלד גרין זכייה
1979 פרס גלובוס הזהב סדרת הדרמה הטובה ביותר מועמדות
ההופעה הטובה ביותר של שחקן בסדרת דרמה מייקל מוריארטי זכייה
ההופעה הטובה ביותר של שחקנית בסדרת דרמה רוזמרי האריס זכייה
פרס גראמי הפסקול הטוב ביותר למדיה ויזואלית מורטון גולד מועמדות

הסדרה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף יולי 1978, פורסם בעיתון "דבר" שמליאת רשות השידור אישרה את שידור הסדרה בארץ, כאשר אחד עשר מחבריה הצביעו בעד, וחמישה נגד. במהלך המליאה, המשורר אבא קובנר טען שהסדרה יכולה להיות משודרת בישראל בתנאי שאין בה דבר שהוא בגדר חילול נושא השואה. כמו כן הוא הציע שלפני שידורה איש מרשות השידור יסביר את ההסתייגות שמעוררת הסדרה, ושבסיום שידורה ייערך עליה דיון בסגנון תוכנית הבוקר "השעה השלישית" - הצעתו אינה התקבלה מפני שדיונים יכלו "לגלוש לאפיקים מלאכותיים". פרופסור אהרן הראל-פיש טען שלפי תגובות הסדרה שהגיעו מארצות הברית, יש בה "יסודות אלרגיים שאינם מתאימים לציבור הישראלי". בנוסף הוא הציע שצריך לאפשר לאנשי ציבור נוספים לצפות בסדרה לפני שידורה, כדי "למנוע שעורריה ציבורית" - הצעתו אינה התקבלה. דוד פדהצור הביע ביקורת על המליאה, בה אמר שהם קבעו את שידורה על סמך ביקורות ולא על סמך צפייה, בנוסף הוא כתב שמנכ"ל רשות השידור, יצחק לבני, ציין כי מספר מדינות מחכות להחלטת ישראל לגבי שידור הסדרה, לפני שהן משדרות אותה - משמע שידור הסדרה בארץ עשוי להעניק לה הכשר. ב-22 באוגוסט 1978, הוכרז בעיתון "דבר" שהסדרה תשודר בשלמותה בלי השמטות, כמו כן הוכרז שהיא תשודר בתוך שבועיים בחודש ספטמבר, כאשר ישודרו שני פרקים בשבוע, בשונה מהשידור בארצות הברית בה שודר פרק כל יום - הסיבה לכך היא שהייתה הרגשה ששידור רציף יום אחר יום יגרום לעומס כבד על קהל הצופים. עוד הוכרז, שלאחר שידור הסדרה ידברו על ההיבטים החינוכיים שלה במסגרות שונות ברדיו ובטלוויזיה, לרבות תוכניות הנוער[16][17][18].

הפרק הראשון של הסדרה שודר ב-11 בספטמבר 1978, כאשר בסיומו העריכו שהצפייה בסדרה הייתה גבוהה, אף על פי שהתגובות הטלפוניות שהגיעו לבניין הטלוויזיה על השידור היו מועטות. הפרק השני של הסדרה שודר ב-13 בספטמבר 1978[19]. לאחר שידור שני הפרקים הראשונים, נכתב בעיתון "דבר" ביקורות על הסדרה על ידי חנה זמר[20]:

"אם איננו מוכנים להשלים עם כרסומה הזדוני של תודעת השואה, המצטרף לשחיקתה "הטבעית" ומכפיל אותה, אם איננו רוצים שהמוני-המונים ברחבי העולם יגדלו בלי ידיעה ומושג על מה שהיה – לא נוכל להסתפק בפעילות של תיעוד במישורים המוליכים רק לקבוצות מיעוט של משכילים ואניני-טעם. מי היה צופה בשמונה שעות של דוקומנטציה מקפיאת דם? מי היה מעלה אותה על המסך הקטן המגיע למאות מיליונים? [...] איזה אחוז מהם קרא אי-פעם ספר על השואה, ולו את יומנה הנפוץ של אנה פרנק? הסדרה הזאת הגיעה אליהם, היא העבירה להם משהו מתחושת הזוועה, [...] היא לא עשתה צדק לנושא, אבל היא איננה מחללת אותו."

חיים איזק גם כתב ביקורת על הסדרה[21]:

"[אני] מדבר על אי-הדיוקים שכמה חוקרי התקופה מגו בסדרה [...], אלה דברים שאינם מעלים ומורדים הרבה. סוף-סוף אין הסרט תעודה היסטורית מדייקת בפרטי-פרטיה. יש יסוד לביקורת על הסרט דווקא על הדיוקים לכאורה שלו. [...] הסדרה עלולה להשפיע השפעה הפוכה מן המכוונת: אפשר שיימצאו כאלה, שהמראות המבוימים, הלא דוקומנטריים, ייראו בעיניהם כהפרדה יהודית, כתעמולה ציונית, נטייה שקואליציה ססגונית של שונאי ישראל ודאי תעשה להפצתה. [...] האמת היא שגם אילולי נעשה שום סרט על השואה, יחס כזה של חלקים מן הציבור הלא-יהודי בעולם הוא אפשרי. רק שהסרט "שואה" עלול לעלות רגשות על פני השטח."

הפרק השלישי של הסדרה היה אמור להיות משודר ב-18 בספטמבר 1978, אך לבסוף שודר ב-20 בספטמבר בעקבות התארכות מהדורת החדשות המיוחדת על הסכמי קמפ דייוויד[22]. מאוחר יותר פורסם שהפרק נדחה בגלל שיצחק לבני טען שהוא לא רוצה שהטלוויזיה "תספר בשעה 9 על התחלת התגשמות התקווה של הציונות, השלום, ולתאר בשעה 10 את הטראומה הגדולה ביותר של העם היהודי"[23]. הפרק הרביעי והאחרון של הסדרה שודר ב-27 בספטמבר 1978[2]. לאחר סיום הסדרה, נכתב בעיתון "דבר" ביקורת על הסדרה על ידי עליזה ולך[24]:

"הסרט לא עשה למען השואה [...], האם על אף רמתו הנמוכה, אי הדיוקים שבו והעטיפה הפלסטיקית שלו הוא תרם לשימור זכר השואה ולהנחלתו לאלה שלא ידעו, או העדיפו להתעלם, נדמה לי שמגזימים אלה שתולים בו כל כך הרבה. [...] "שואה" לא תיקן שום מעוות באטימותנו לנושא. נכון אמנם שריתק למקלט הטלוויזיה מיליוני אנשים, שלא היו קוראים מחקר רציני על השואה או לא היו קונים כרטיס לסרט דוקומנטרי על הנושא, אך המשקיע שהותיר בהם הוא קצר ימים. את זה אני זוקפת בכל זאת לחובת רמתו הירודה של הסרט. [...] הסדרה "עבדה" רק על אלה שלא נזקקו לסרט - על אלה שחיו אותה על בשרם. נדמה לי גם שהם תולים בה יותר ממה שהיא מסוגלת לעשות, כיוון שכאבם על ההתעלמות והבריחה מהנושא הוא גדול."

סקר שנערך בשביל רשות השידור בנושא הקרנת הסדרה לאחר שידורה, נעשה על ידי המכון למחקר חברתי שימושי בירושלים והמכון לקומוניקציה באוניברסיטה העברית, עבור רשות השידור. הסקר הראה שכ-90 אחוז מהאוכלוסייה בישראל הייתה בעד שידור הסדרה, כמו כן הוא הראה שכ-1.5 מיליון איש צפו בסדרה ודנו עליה לאחר שידורה. עוד נראה שהסדרה השפיעה על הנוער במידה רבה מאשר על המבוגרים, ושהיא העלתה את רצונם להכיר יותר את הנושא[25][26]. עוד לאחר השידור, הוצע על ידי ישראל יוסט להפיק סרט ישראלי בנושא השואה "שיהיה אותנטי ברמה גבוהה ורציני"[27].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יום שני בטלוויזיה, בעיתון דבר, 8 בספטמבר 1978
  2. ^ 1 2 יום רביעי בטלוויזיה, בעיתון דבר, 22 בספטמבר 1978
  3. ^ מיכאל הנדלזלץ, "שואה" נוסח אמריקאי, בעיתון דבר, 27 באפריל 1978
  4. ^ שואה, באתר הספרייה הלאומית
  5. ^ נורה ברוקמולר, Als Meryl Streep für "Holocaust" in Freistadt spielte, באתר Oberösterreichische Nachrichten‏, 25 בינואר 2019
  6. ^ השואה ב"או.בי.סי", בעיתון דבר, 14 באפריל 1978
  7. ^ "שואה" בגרמניה, בעיתון דבר, 26 באוקטובר 1978
  8. ^ דמיאן מקגינס, Holocaust: How a US TV series changed Germany, באתר BBC News‏, 20 בינואר 2019
  9. ^ אלי ויזל, Trivializing the Holocaust: Semi-Fact and Semi-Fiction, בעיתון הניו יורק טיימס, 16 באפריל 1978
  10. ^ הנשיא האמריקאי מוכן לארח פסגה ישראל-מצדים, בעיתון דבר, 14 במאי 1978
  11. ^ זעם בדניה על אי הקרנת סדרת "שואה", בעיתון מעריב, 19 בנובמבר 1978
  12. ^ Holocaust": Die Vergangenheit kommt zurück", בעיתון דר שפיגל, 29 בינואר 1979
  13. ^ ראובן איינשטיין, האמת שלא הוצגה, בעיתון דבר, 22 בספטמבר 1978
  14. ^ כריסטוף גונקל, Der stille Held von Chrzanów, באתר דר שפיגל, 22 בדצמבר 2016
  15. ^ דמיאן מקגינס, Holocaust: How a US TV series changed Germany, באתר BBC News‏, 30 בינואר 2019
  16. ^ "שואה" תוקרן בטלוויזיה החל ב-11 בספטמבר, בעיתון דבר, 31 ביולי 1978
  17. ^ "שואה" בטלוויזיה, דוד פדהצור, בעיתון דבר, 15 באוגוסט 1978
  18. ^ סדרת "השואה" תוקרן בשלמותה, בעיתון דבר, 22 באוגוסט 1978
  19. ^ הפרק השני של "השואה", בעיתון דבר, 13 בספטמבר 1978
  20. ^ משפחת וייס כמשפחת ג'ורדאש, חנה זמר, בעיתון דבר, 15 בספטמבר 1978
  21. ^ מבט צופה ספקן על "שואה", חיים איזק, בעיתון דבר, 15 בספטמבר 1978
  22. ^ הערב - הפרק ה-3 של "השואה", בעיתון דבר, 20 בספטמבר 1978
  23. ^ כל-בו-טל, בעיתון דבר, 29 בספטמבר 1978
  24. ^ הצופה לא הרוויח והנושא הפסיד, עליזה ולך, בעיתון דבר, 28 בספטמבר 1978
  25. ^ כל-בו-טל, בעיתון דבר, 13 באוקטובר 1978
  26. ^ הטלוויזיה הייתה צריכה לשדר את "שואה" - אמרו 90 אחוז מהאוכלוסייה היהודית שצפו בסרט, בעיתון דבר, 8 באוקטובר 1978
  27. ^ סרט משלנו על השואה, ישראל יוסט, בעיתון דבר, 9 באוקטובר 1978