שואה שלנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שואה שלנו
עטיפת הספר שואה שלנו.jpg
מהדורת 2000
מאת אמיר גוטפרוינד
שנת הוצאה 2000
סוגה השואה
מספר עמודים 431

שואה שלנו הוא ספרו הראשון של אמיר גוטפרוינד. הספר יצא לאור ב-2000 וזכה בפרס בוכמן ב-2001.

הספר מתאר את סיפור השואה כפי שהיא מתגלית לאיטה לשני נערים ישראלים: אמיר (המחבר) וחברתו אפי. על אף שחלק מהסיפורים אמיתיים וחלק מן הדמויות מבוססות על אנשים אותם הכיר המחבר, חלק מהדמויות של היהודים והגרמנים הן בדויות כך שאין זה רומן אוטוביוגרפי.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונה קטנה, בקצה קריית חיים, מתקבצים ניצולי השואה. לכל אחד יש סיפורי שואה קשים והם נמצאים בדרגות שונות של שפיות. הדבר המאחד אותם הוא השואה, וזוגות צעירים שניסו לגור בשכונה זנחו אותה תוך זמן קצר. כל מי שאיבד יותר בשואה ערכו עולה, אובדן בן זוג אחד לא נחשב, אובדן ילד אחד לא מספיק. במרכז השכונה עובר רחוב קצנלסון והתושבים משוכנעים שהכוונה למשורר השואה יצחק קצנלסון.

גם הוריו של אמיר עברו את השואה ורוב משפחתם נספתה. הם מפעילים את "חוק הדחיסה", ומאמצים קרובים רחוקים שלהם ומקנים להם את התואר סבא. בין הסבים נמצאים:

  • סבא לולק, שברח מהגרמנים לברית המועצות, התגייס לצבא אנדרס ושרד את קרב מונטה קסינו.
  • סבא יוסף, ששרד 12 מחנות ריכוז והשמדה ולאחר המלחמה מצא את ארוסתו פייגה. הם התחתנו ונולד להם משה שהיה אוטיסט.
  • עו"ד פרל, שהיה לפני המלחמה עו"ד ידוע בלבוב. לאחר ששרד את השואה, הגיע לשכונה ופתח חנות לדברי אינסטלציה. הוא מקדיש את חייו למעקב אחרי פושעים נאצים שרובם לא הועמדו לדין או נפטרו בעונשים קלים.
  • לברטוב, ניצול השואה שמתמכר לכדורי "פורמציל".

לדור הצעיר היה חוק ש"אוכל לא זורקים". בתחילה לא הסבירו מדוע אך אחר כך התברר שהסיבות הן "כי אנשים מתו בשביל תפוח אדמה אחד" או "אנשים הסגירו את ההורים שלהם בשביל קצת כרוב".

היה הסכם בלתי כתוב לא לספר לילדים על זוועות השואה ובתשובה לשאלות הילדים נאמר להם שהם "צריכים להגיע לגיל".

הראשון ששובר את הטאבו על סיפורי השואה הוא לברטוב בזכות כדורי "פורמציל" שאמיר ואפי גונבים מפייגה ונותנים לו. הוא מספר להם על שהותו בטרבלינקה ומכיר להם את סגן מפקד המחנה, איש האס אס הסאדיסט אונטרשטרומפיהרר פרנק קורט המכונה "בובה". כדי לזרז את הזקנים בדרך לתאי הגזים הוא בנה מתקן בתחילת המסלול ועליו סמל של הצלב האדום. בתוך המתקן היה רק בור. "בובה" היה משכנע את הזקן לבוא עמו למתקן ושם היה יורה בו ומשליכו לבור. לפעמים לא עמד ביצר הרצח שלו והיה חונק את הזקן בדרך למתקן. הוא נהנה ללכת למחראות, לירות שם ביהודים ולראות שהם נופלים לבור הצואה.

עם הזמן "נפתחים" גם שאר הניצולים, ואמיר מתחיל לתעד אותם, כולל את אביו. השואה שהוא מגלה שונה מהשואה המוכרת מדי שנה ביום השואה בצפירות ובטקסי בית ספר.

השואה הוא אירוע מסובך שקשה להבינו. אפילו בין אנשי האס אס היו אנשים "ישרים" שהקפידו לבצע את פקודותו של האלוהים המשופם שלהם להשמיד את הגזע היהודי כמו שהאלוהים של היהודים ציווה עליהם למחוק את זכר עמלק, ולעומתם היו סדיסטים יצירתיים בשיטות רצח והשפלה כי היה מותר להם הכול. הנורא הוא כי אנשים אלה היו לפני המלחמה נורמטיביים לחלוטין וגם כשברחו מעונש והתערו במקומות שונים הם התנהגו כמו כולם ושכניהם לא האמינו להאשמות הנוראות נגדם.

גם בין היהודים היו טובים ורעים. היו כאלה שתמכו בחבריהם בתקופות הקשות במחנות ההשמדה, ולעומתם היו קאפו סדיסטים. אמיר מתוודע לקאפו הרמן דונביץ (דמות מומצאת, המבוססת על מקרים שהיו) שהיה רוצח וסדיסט לא פחות מאנשי האס אס. לחרדתו מתברר לו כי דונביץ ברח לאחר המלחמה לקנדה וכי הוא סבה של אשתו ענת.

דמות נוספת בספר הוא גרמני בשם האנס אודרמאן, שעושה עבודת מחקר על יתמות וסבא יוסף מסכים לארחו בביתו. מסתבר שאביו של האנס הוא ילד לבנסבורן שאינו יודע את מוצאו וסבל מכך קשה, כמו מאות אלפי ילדים שנולדו על פי תוכניתו השטנית של הימלר שהבטיח לפיהרר שלו מאה ועשרים מיליון גרמנים ארים עד 1980.

רכיבים אוטוביוגרפיים ובדויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוטפרוינד סיפר בראיון[1] כי הספר החל מתוך תיעוד שערך על תולדות משפחתו. כך, סיפורם של אביו ואמו הם סיפוריהם האמיתיים וסיפורו של אביו אף נלקח כמעט כלשונו מתוך העדות שנתן ב"יד ושם". דמותו של סבא לולק מבוססת על דוד של אבי המחבר שאכן לחם בצבא אנדרס. המחבר אף העיד שמשפחתו, כמו משפחת בן דמותו בספר, הנקרא אף הוא אמיר והוא בן גילו, "אימצה" סבים ודודים שלא היו מבני המשפחה ושהוא, כילד, היה מוקסם מסיפורי השואה הסודיים שהסתירו ממנו, ושהוא, כמו המספר, חקר ושקע בנושא בבגרותו.

חלק מ"גיבורי" הספר הנאצים התקיימו במציאות, כגון אונטרשטרומפיהרר פרנק קורט "בובה" והקאפו היהודי הסדיסט יחזקאל אינגסטר. עם זאת, דמויות אחרות נבראו על ידי המחבר וסיפורן מהווה פסיפס של סיפורים אותם קרא במסגרת מחקריו בארכיון יד ושם. בפרט סיפורו של הדוד יוסף, המשלב מחנות אמיתיים בסיפור עלילה השזור מקטעי עדויות רבים. כך הרבי מקאלוב, רב גדול ונערץ, בעל החיבור "העץ רענן", כביכול, שלא התקיים במציאות (וגם עיירה בשם קאלוב איננה קיימת), אלא נכתב כדמות הבאה לייצג באדם יחיד את כל הרבנים והמנהיגים הרוחניים היהודים בשואה שעמדו בפני דילמות מוסריות נוראות[2]. כך גם דמותו של איש האס-אס המטורף, חובב תיאטרון הבובות, ליכט וקצין האס-אס המסתורי "אחשוורוש".

דמותו של העו"ד פרל, עושה שימוש באדם אמיתי שחי יחד עם אבי המחבר באותו בית בגטו בוכניה, אך נרצח. גוטפרוינד מעיד בדברי הסיום של ספרו הוא "המשיך את קו חייו" ותיאר את אותו אדם כביכול זכה לחיות ולעלות לארץ. כל המידע אותו מוסר העו"ד פרל למספר אודות פושעים נאציים שלא הובאו לדין או שדינם הומתק, אמיתי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
מודעות ותגובות לשואה
תגובת העולם לשואהתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתרודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץספר עדותסחורה תמורת דםהצלה בשואהחסידי אומות העולם
בעקבות השואה
הפליטיםמשפטי נירנברגמשפט אייכמןפוגרום קיילצהזיכרון השואה: זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואההסכם השילומיםהשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןהכחשת השואההנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס - סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
סרטי השואה "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואהפרויקט הנצחת השואה
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל