יוסף שאול נתנזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שואל ומשיב)
יוסף שאול נתנזון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1808
בז'ז'ני, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1875 (בגיל 67 בערך)
לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1875 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי יוסף שאול הלוי נתנזון (ה'תק"ע, 1810 – ליל כ"ז באדר א' ה'תרל"ה, 3 במרץ 1875) היה רבה של למברג, מן הבולטים בקרב המשיבים בעולם היהודי בזמנו. מחבר שו"ת שואל ומשיב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בברז'אן שבגליציה, בן בכור לרבי אריה לייביש נתנזון מחבר הספר "בית אל". אמו הייתה בתם של הרב דב בעריש הלפרין ומרים בתו של רבי מרדכי זאב אורנשטיין רבה של למברג (היא לבוב). בשנת ה'תקפ"ה נישא לבת דוד-אמו, הרב יצחק אהרן הלוי איטינגא, חתנו של רבי מרדכי זאב. לאחר נישואיו התגורר בלמברג ולמד עם גיסו רבי מרדכי זאב איטינגא.

בשנת ה'תרי"ז (1857) התמנה כרבהּ של למברג, ובמהרה נודע כאחד מגדולי ההלכה שבדורו, עקב ידיעותיו הרחבות בתלמוד וספרי הפוסקים. כרב עסק גם במעשי צדקה וחסד, וייסד בית תבשיל בעירו, שבו נהג לאכול מדי פעם עם העניים. הוא לא לקח משכורת מהקהילה עבור משרת הרב, מאחר שהיה לו הון פרטי משלו ממנו התפרנס.

בשנת תרי"ח בחן מכונה להכנת מצות מכונה ונתן לה הכשר. בעקבות זאת פרסמו כנגדו כתבי פלסתר בטענה שהוא גרם לציבור לאכול חמץ בחג הפסח.

בשנת תרי"ג עסק בפרשיית תקיפות מיניות שביצע מלמד בשנים מתלמידיו הקטנים. תשובתו שדרשה בתוקף להעבירו מתפקידו למרות העדר שני עדים כשרים על המקרים, נחשבת מאבני היסוד של העיסוק ההלכתי בנושא קבלת עדות על תקיפות מיניות מצעירים ומנשים.[1]

הרב נתנזון כתב חיבורים רבים, חלקם עם גיסו, הרב מרדכי זאב הלוי איטינגא, שיחסיהם עלו על שרטון בפולמוס מצות מכונה. ספרם "מפרשי הים" על ספר "ים התלמוד" קיבל הסכמות מהרב מרדכי בנט ומהרב משה סופר (החת"ם סופר). סדרת תשובותיו בשם "שואל ומשיב", המורכבת משישה כרכים עבי כרס, נודעת כחיבור בעל סמכות הלכתית חשובה. באחת מתשובותיו[2] התיר להשתמש בשעון שמדליק נר באופן אוטומטי בשבת ותשובה זאת מהווה בסיס לשימוש בשעון שבת. כמו כן התיר הדלקת אש ביום טוב על ידי גפרור, משום שאינה כיצירת אש חדשה מעצים ואבנים[3].

שו"ת שואל ומשיב, חלק חמישי, למברג, 1879

חיבר ספרים גם על התנ"ך, השולחן ערוך והמשנה. כתב כשלוש מאות הסכמות לספרים שונים בדורו.

אף על פי שלא השתייך לתנועת החסידות, היה ביחסים טובים עם ראשי החסידות ואף נתן הסכמה לספרים חסידיים, כמו "שער היחוד והאמונה" של רבי אהרן מסטרשלה.

הרב נתנזון נפטר בליל יום חמישי כ"ז באדר א' ה'תרל"ה, 3 במרץ 1875[4], ולא השאיר אחריו צאצאים[5].

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגהות ממנו נדפסו לספרים רבים, כפתור ופרח, סדר הדורות[6]

  • דברי שאול - דרשות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף שאול נתנזון, כרך קמא, א, שואל ומשיב, סימן קפה
  2. ^ שואל ומשיב, כרך ב', תשובה ה'
  3. ^ שואל ומשיב מהדורא שתיתאה סימן סב
  4. ^ רבנו יוסף שאול נאטאנאזאהן איננו!, הלבנון, 10 במרץ 1875.
  5. ^ חדשות שונות מתפוצות ישראל: לעמברג, הלבנון, 17 במרץ 1875.
  6. ^ סדר הדורות, לבוב תרי"ח, ובמהדורת מילר ניו יורק תשפ"א


ערך זה הוא קצרמר בנושא רבנים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.