שוגג ומזיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Split-arrows.svg
ערך זה מועמד לפיצול: ערך זה גדול מאוד או שהוא עוסק במספר נושאים. ייתכן שפיצול הערך לערכי משנה יקל על הקריאה ועל איתור מידע רלוונטי.
אתם מוזמנים לדון בדף השיחה בהצעה לפצל את הערך. הערה: שוגג ומזיד כל אחד מהם הוא נושא מספיק ארוך וחשוב בפני עצמו.

בהלכה, שוגג הוא מי שעבר על מצוות לא תעשה משום שלא ידע שהיא אסורה, או שלא ידע שמתקיימים התנאים לאיסור; למשל, מי שכתב בשבת משום שלא ידע ששבת היום, או שלא ידע שכתיבה אסורה בשבת. מזיד, לעומתו, הוא מי שעבר בכוונה על מצוות לא תעשה. אף שבשני המקרים המעשה זהה, התורה וההלכה היהודית רבנית עורכות הבחנות ברורות בין שני המקרים ומקלות מאוד בעונשו של השוגג.

הגדרת שוגג ומזיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהלכות תערובות בדין ביטול איסור לכתחילה נערכו דיונים וניתנו גדרים לשוגג (וכתוצאה מכך גם למזיד):

  1. אם לא ידע שבמעשה שהוא עושה, שהוא עובר על האיסור.
  2. ידע שהאיסור שייך במקרה הנדון, אך שכח מכך ועבר עליו. לפי פמ"ג[1], ערוך השולחן[2], כה"ח (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
  3. אם טעה בדין. דוגמה המובאת בט"ז[3]: אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.[4]

אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג (פת"ש[5] בשם הצ"צ, וכ"כ מעדני השלחן (לד) ופנה"ל שבת כו ז).

לגבי מי שלא ידע את הדין האסור, ערוך השלחן (צט כג), פר"ח[6], ויד יהודה (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם ט"ז[7] יד אברהם (על הט"ז) פמ"ג[1], כה"ח (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

פרטי הדינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דינו של השוגג מפורט בספר ויקרא, פרק ד', ובספר במדבר, פרק ט"ו. שני המקומות מבדילים בין שגגה של היחיד ושגגה של הכלל.

בספרו משנה תורה (ספר קרבנות, הלכות שגגות) מפרט הרמב"ם 43 חטאים שהשוגג חייב עליהם קורבן חטאת, והמזיד חייב כרת או מיתת בית דין.

שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חילול שבת בשוגג

המחלל שבת בשוגג לרוב מחויב על פי ההלכה היהודית הרבנית, להביא קרבן חטאת. לעומת זאת המזיד מתחייב במיתה בידי שמים ואם יש עדים והתראה אף נידון בדיני נפשות.

רציחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רוצח בשגגה

הרוצח במזיד עם עדים והתראה נידון בדיני נפשות דהיינו מובא למשפט כאשר מרחף עליו גזר דין מוות, ואילו רוצח בשוגג זוכה להגנה אם גולה בעיר מקלט.

שוגג, מזיד ואונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבדילים בין "שוגג", "מזיד", ו"אונס":

  • שוגג - אדם שלא ידע שהמעשה אסור, או שלא ידע את פרטיו. למשל, אדם שעשה מלאכה בשבת מבלי לדעת ששבת היום, או לחלופין ידע ששבת היום אך לא ידע שמלאכה זו אסורה.
  • מזיד - אדם שידע שהמעשה אסור עליו ובכל זאת הזיד ועבר. אם העברה נעשתה במעמד שני עדים כשרים ועם התראה על זה שהוא עובר עבירה, דנים אותו בדיני אדם. לעומת זאת במקרה שהתנאים הללו לא קיימים הוא מתחייב בדיני שמים.
  • אונס - אדם שהוכרח ונכפה עליו לעבור את המעשה, דוגמה: אדם שאיימו עליו במוות לאכול מאכל אסור, אדם שחייב לאכול משום סכנת נפשות (בולמוס - שלא אכל זמן רב, או חולה שהמאכל היחיד שהוא מסוגל לאכול מצד מרקמו וצורתו הוא מאכל שאינו כשר) - אותו אדם יודע שאסור לו, מכיר בחומרת המעשה אך לעיתים אין בידו ברירה אחרת, אלא לאכול את המאכל המדובר. דינו כפטור הן בדיני אדם והן בדיני שמים, למעט בשלוש העבירות החמורות שחייב למסור עליהן את הנפש.

מתעסק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין לבלבל בין זה העושה את המעשה עצמו במתכוון, אך אינו מודע לאיסור לבין זה שעשה את המעשה עצמו בלא כוונה. הראשון הוא השוגג המוזכר לעיל, בעוד שהאחרון נקרא בהלכה אנוס או מתעסק.

אחת הדוגמאות הפשוטות למושג מתעסק, היא במסכת שבת, בעניין נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר כלומר אדם שבמהלך השבת חתך חתיכה מצמח בעת שחשב שהוא תלוש בעוד שבפועל הוא היה מחובר לקרקע, ובכך ביצע את מלאכת קוצר (מלאכת שבת). המבצע בשגגה מלאכה כזו בשבת, מחויב להביא קרבן חטאת (בזמן שבית המקדש קיים). אך כאשר המלאכה בוצעה דרך התעסקות בדבר אחר לדעת המבצע, הוא נחשב כמתעסק ולא כשוגג ולכן הוא פטור מקרבן חטאת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 משב"ז יו"ד צט ט.
  2. ^ יו"ד צט כג.
  3. ^ יו"ד צט ט.
  4. ^ כך כתבו הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה שבת כו ז ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסוים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום לפני עיור.
  5. ^ יו"ד צט ה.
  6. ^ יו"ד צט ה.
  7. ^ יו"ד צט ס"ק ז וס"ק ט.


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.