שוגג ומזיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהלכה, שוגג הוא מי שעבר על מצוות לא תעשה משום שלא ידע שהיא אסורה, או שלא ידע שמתקיימים התנאים לאיסור; למשל, מי שכתב בשבת משום שלא ידע ששבת היום, או שלא ידע שכתיבה אסורה בשבת. מזיד, לעומתו, הוא מי שעבר בכוונה על מצוות לא תעשה. אף שבשני המקרים המעשה זהה, התורה עורכת הבחנה ברורה בין שני המקרים ומקלה מאוד בעונשו של השוגג.

הגדרת שוגג ומזיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהלכות תערובות בדין ביטול איסור לכתחילה נערכו דיונים וניתנו גדרים לשוגג (וכתוצאה מכך גם למזיד):

  1. אם לא ידע שבמעשה שהוא עושה, שהוא עובר על האיסור.
  2. ידע שהאיסור שייך במקרה הנדון, אך שכח מכך ועבר עליו. לפי פמ"ג[1], ערוך השולחן[2], כה"ח (מא) ועוד אחרונים ומוסכם למעשה.
  3. אם טעה בדין. דוגמה המובאת בט"ז[3]: אם שאל מורה הוראה והורה לו בטעות שבמקרה זה מותר לבטל איסור. כך סברו רוב הפוסקים.[4]

אם שאל לאחד הלומדים וטעה, לא נחשב שוגג (פת"ש[5] בשם הצ"צ, וכ"כ מעדני השלחן (לד) ופנה"ל שבת כו ז).

לגבי מי שלא ידע את הדין האסור, ערוך השלחן (צט כג), פר"ח[6], ויד יהודה (י) סוברים שדינו כמזיד (מפני ששגגת תלמוד עולה זדון), אולם ט"ז[7] יד אברהם (על הט"ז) פמ"ג[1], כה"ח (לח) ועוד אחרונים סוברים שגם מקרה כזה נקרא שוגג.

פרטי הדינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דינו של השוגג מפורט בספר ויקרא, פרק ד', ובספר במדבר, פרק ט"ו. שני המקומות מבדילים בין שגגה של היחיד ושגגה של הכלל.

בספרו משנה תורה (ספר קרבנות, הלכות שגגות) מפרט הרמב"ם 43 חטאים שהשוגג חייב עליהם קורבן חטאת, והמזיד חייב כרת או מיתת בית דין.

שבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חילול שבת בשוגג

רציחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רוצח בשגגה

הרוצח במזיד דינו מוות, ואילו רוצח בשוגג זוכה להגנה אם גולה בעיר מקלט.

שוגג, מזיד ואונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבדילים בין "שוגג", "מזיד", ו"אונס":

  • שוגג - אדם שלא ידע שהמעשה אסור, או שלא ידע את פרטיו.
  • מזיד - אדם שידע שהמעשה אסור עליו ובכל זאת הזיד ועבר.
  • אונס - אדם שהוכרח ונכפה עליו לעבור את המעשה, דוגמה: אדם שאיימו עליו במוות לאכול מאכל אסור, אדם שחייב לאכול משום סכנת נפשות (בולמוס - שלא אכל זמן רב, או חולה שהמאכל היחיד שהוא מסוגל לאכול מצד מרקמו וצורתו הוא מאכל שאינו כשר) - אותו אדם יודע שאסור לו, מכיר בחומרת המעשה אך לעיתים אין בידו ברירה אחרת, אלא לאכול את המאכל המדובר.

מתעסק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין לבלבל בין זה העושה את המעשה עצמו במתכוון, אך אינו מודע לאיסור לבין זה שעשה את המעשה עצמו בלא כוונה. הראשון הוא השוגג המוזכר לעיל, בעוד שהאחרון נקרא בהלכה אנוס או מתעסק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 משב"ז יו"ד צט ט.
  2. ^ יו"ד צט כג.
  3. ^ יו"ד צט ט.
  4. ^ כך כתבו הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה שבת כו ז ובהרחבות ובספר הצבא כהלכה לג, 12; שכל שידוע לאדם שלא בירר היטב את ההלכה אינו נחשב שוגג. ולכן חילוני שיודע שהמעשה שעושה אסור לפי התורה, ודאי נחשב מזיד. ורק אם לא שמע כלל שמעשה מסוים אסור אצל שומרי המצוות דינו כשוגג. ובכל מקרה שיש מקום לחשוש שאם אחרים יהנו ממעשיהם אזי שוב יעשו את העבירה בעתיד, אסור להנות משום לפני עיור.
  5. ^ יו"ד צט ה.
  6. ^ יו"ד צט ה.
  7. ^ יו"ד צט ס"ק ז וס"ק ט.


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.