שוד הרכבת הגדול בבריטניה (1963)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אתרי ההתרחשות העיקריים של השוד בבקינגהאמשייר: מעבר סירס, שם נעצרה הרכבת; גשר ברידגו, שעליו נפרקו ממנה שקי הכסף; חוות לת'רסלייד, בה הסתתרו השודדים מיד לאחר השוד.
גשר ברידגו, שעליו נערכה פריקת שקי הכסף מהרכבת

שוד הרכבת הגדול התרחש בבריטניה ב-8 באוגוסט 1963. כנופיה בת 17 אנשים עצרה רכבת של הדואר המלכותי כ-90 קילומטרים מצפון-מערב ללונדון ושדדה ממנה שקי שטרות כסף בסכום של כ-2.6 מיליון לירות שטרלינג (כ-48 מיליון לירות במחירי 2013).[1] מרבית השודדים נתפסו במהרה על ידי המשטרה, אך רוב הכסף שנגנב לא נמצא. היה זה ממעשי השוד הגדולים בהיסטוריה הבריטית ואחד ממעשי הפשע הידועים בבריטניה במאה העשרים.

השוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוד תוכנן במשך חודשים על ידי כנופיית השודדים בהנהגתו של ברוס ריינולדס (Bruce Reynolds). היא כללה כעשרים איש שכללו את גורדון גודי, באסטר אדוארדס, צ'רלי וילסון, רוי ג'יימס, ג'ון דאלי, ג'ימי וייט, טומי ויסבי, ג'ים חוסי, בוב וולץ', רוג'ר קורדרי ורוני ביגס ונוצרה על ידי שיתוף פעולה בין שתי כנופיות של העולם התחתון מדרום לונדון, שאחת מהן הייתה בעלת ניסיון בשוד רכבות. המידע אודות הרכבת שהייתה יעד לשוד ומטענה סופק לשודדים על ידי אחד מעובדי הדואר המלכותי. הכנופיה קנתה לצורך מסתור ומילוט חווה מוזנחת (Leatherslade Farm) כ-40 קילומטרים מאתר השוד המיועד. כמשתתפים בפעולת השוד עצמה נקבעו 17 מאנשי הכנופיה.

הרכבת יצאה מגלזגו בשעת ערב של ה-7 באוגוסט 1963 בדרכה לתחנת יוסטון בלונדון. היו בה קטר דיזל/חשמל, 12 קרונות וצוות של 72 עובדי הדואר, שעסקו במיון הדואר תוך כדי הנסיעה. הרכבת אספה ומסרה שקי דואר לאורך נתיב נסיעתה. שטרות הכסף נמצאו בקרון השני שלאחר הקטר. בדרך כלל לא נישא ברכבת סכום שלמעלה מ-300 אלף לירות, אך באותו ערב היה מטען הכסף גדול באופן חריג.

בשעה 3 לפנות בוקר עצר נהג הקטר את הרכבת במעבר סירס (Sears Crossing) ליד הכפר מנטמור (Mentmore) שבבקינגהאמשייר (51°53′23″N 0°40′23″W / 51.889722°N 0.673056°W / 51.889722; -0.673056) לנוכח אור איתות אדום על המסילה. האור האדום הודלק על ידי השודדים באמצעות סוללות כשבמקביל הם כיסו את האור הירוק. עוזר הנהג יצא מהקטר וניסה להתקשר למוקד בקרה בטלפון מסילתי, אלא שחוטי הטלפון נחתכו על ידי השודדים. בדרכו חזרה לקטר נתפס והוכנע על ידי השודדים, שלבשו ברדסים על פניהם. נהג הקטר ניסה למנוע מהשודדים לעלות על הקטר והוכה בראשו באלת מתכת (אנשי הכנופיה לא נשאו נשק חם). פציעה זו סיימה את הקריירה שלו כנהג קטר.

הכנופיה ניתקה את הקטר ושני הקרונות שאחריו מיתר הקרונות שברכבת. אחד השודדים היה נהג קטר בעל ניסיון, שנכלל בכנופיה כדי שיסיע את הרכבת אל הנקודה שבה התכוונה הכנופיה לפרוק ממנה את שקי הכסף. ברגע האמת התברר שהוא איננו יודע לנהוג בקטר שבראש הרכבת. בכל זאת הצליחה הכנופיה להסיע את הקטר ושני הקרונות לנקודת הפריקה - מעל גשר על כביש (Bridego Bridge) במרחק של 800 מטרים דרומית לנקודת העצירה של הרכבת (51°52′44″N 0°40′10″W / 51.878889°N 0.669444°W / 51.878889; -0.669444). שם הם פרצו אל קרון הכסף, שבו נמצאו חמישה עובדי דואר ללא שומר חמוש או נשק. הם הוכנעו במהירות, נהג הקטר ועוזרו צורפו אליהם וכולם נכבלו והושכבו כשפניהם למטה בפינת הקרון. אחד השודדים הורה להם שלא לנוע במשך חצי שעה לאחר שייעזבו (בדיעבד התברר שהייתה זו טעות, שכן המשטרה הסיקה מכך שהשודדים יימלטו למסתור במרחק של 30 דקות נסיעה מאתר השוד).

השודדים יצרו שרשרת אנושית והעבירו את שקי הכסף מהקרון אל משאית שחיכתה במקום. כיוון שראש הכנופיה קבע לפעולה כולה מגבלת זמן של 30 דקות הספיקו השודדים להוציא מהקרון רק 120 מתוך 128 שקי הכסף שהיו בו. לאחר מכן הם עזבו את המקום במשאית ובשני כלי רכב אחרים.

השודדים הגיעו אל חוות המסתור שממערב לאתר השוד כשעה לאחר סיומו, בערך בזמן שבו נמסרה למשטרה ההודעה הראשונה על השוד. שם ספרו את שללם - 2,631,684 לירות[2] (בעיקר בשטרות של לירה ו-5 לירות) וחילקו אותו ביניהם בחלקים שווים בקירוב - כ-150 אלף לירות לכל אחד.

לאחר השוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרון רכבת דואר דומה לקרון שנשדד

מהאזנה לרשת הקשר המשטרתית הבינו השודדים שהמצוד אחריהם התקדם מהר מששיערו ועל כן הקדימו את מועד עזיבת החווה. הם עזבו את המקום באמצעות כלי רכב שונים מאלו ששימשו אותם לשוד. לפני כן עשו מאמץ למחוק כל טביעת אצבע מבנייני החווה והחפצים שהותירו בה. הם התכוונו גם להעלות אותה באש, אך האדם שהופקד על המשימה לא הצית אותה, וכאשר התברר הדבר לאחרים לא ניתן היה לתקן את הטעות, שכן המשטרה כבר הגיעה לחווה.

שוטרי משטרת בקינגהאמשייר פתחו בחקירת השוד, ובצהרי היום שלאחריו צורפו אליהם לעזרה שוטרים מהענף לפשעים מאורגנים וכלכליים של משטרת המטרופולין של לונדון. השוטרים פתחו בסריקות בשטח שסביב אתר השוד, וחמישה ימים לאחריו גילו את חוות המסתור כשהיא נטושה. הם מצאו בה את כלי הרכב ששימשו לשוד, מזון, שקי שינה ומצעים, שקי דואר ריקים ופריטים נוספים. למרות שהשודדים התאמצו למחוק את כל טביעות האצבעות מהחפצים, נמצאו במקום טביעות אצבע וכף יד שכנראה השתייכו אל חלקם.

למרות מחלוקת בקרב אנשי צוות החקירה המשטרתי פורסמו בציבור תמונות של החשודים בהשתתפות בשוד. עקב כך ירדו רוב השודדים למחתרת. בכל זאת הצליחה המשטרה לתפוס 12 מהם עד סוף 1963. מרביתם נעצרו בתוך מספר שבועות.

ב-20 בינואר 1964 החל משפטם של 13 נאשמים בשוד בעיר איילסברי שבבקינגהאמשייר. בשל מספר הנאשמים והעניין הציבורי הרב במשפט הוא לא נערך בבית המשפט המקומי אלא באולם שהוכשר לשם כך במשרדי העירייה. המשפט נמשך 51 ימים והוצגו בו 613 מוצגים ו-240 עדים. אחד הנאשמים זוכה בנימוק של "אין להשיב לאשמה" (כלומר שהתביעה לא הציגה כלל ראיות לכאורה שעליו להתגונן מפניהן). האחרים הורשעו על ידי חבר המושבעים ונדונו לעונשי מאסר. שבעה מהם נדונו ל-30 שנה, ארבעה ל-20 עד 25 שנה ואחד ל-3 שנים. העונשים שנפסקו נחשבו לחמורים במיוחד ביחס לעבירות שבהם הורשעו הנאשמים. אחד הנאשמים, שנדון ל-24 שנות מאסר, כלל לא היה שותף לשוד אלא סייע לאחד השודדים להתחבא. הוא נחשב כמי שנעשה לו עיוות דין. הוא מת בכלא כעבור שש שנים. בעקבות ערעורים שהוגשו זוכו כמה מהנאשמים מחלק מהעבירות שיוחסו להם ועונשי חלק מהם הופחתו.

בסך הכל זוהו 21 איש כקשורים לשוד (אחד מהם בטעות, כאמור). חמישה מהם לא נתפסו מעולם. שניים משלושת הנותרים ברחו אל מחוץ לבריטניה. אחד מהם (ברוס ריינולדס) שב לבריטניה לאחר שאזל כספו ונתפס שם ב-1968. שני שב לבריטניה מרצונו ב-1966. השלישי הסתתר בבריטניה עד 1966 ואז נתפס. כולם נדונו למאסר. נידוני השוד השונים שוחררו לאחר ריצוי 4 עד 12 שנות מאסר.

שניים מהנידונים ברחו מכלאם. אחד מהם נתפס שוב לאחר שלוש שנים. השני, רוני ביגס (Ronnie Biggs), ברח מהכלא ב-1965 ושהה מחוץ לבריטניה במשך 36 שנים (5 שנים באוסטרליה והיתר בברזיל). בשנת 2001, בגיל 72, שב מרצונו לבריטניה להמשך ריצוי עונשו. הוא שוחרר בשנת 2009 ומת כעבור ארבע שנים.

בשנת 2014 התפרסם שמו של עובד הדואר המלכותי שמסר לכנופית השודדים את המידע על רכבת הכסף.

מהכסף שנשדד נמצא רק סכום של כ-400 אלף לירות. יתר הכסף הולבן ונעלם או הוצא על ידי השודדים, שמקצתם חיו לזמן מה חיי מותרות מחוץ לבריטניה או מימנו את שהותם שם מחלקיהם בכספי השוד כאשר התקשו להתפרנס שם אחרת.

בעקבות השוד הוחמרו מיד אמצעי הביטחון שננקטו להגנת רכבות הדואר, לרבות התקנת אמצעי ביטחון בקרונות שנשאו את משלוחי הכסף.

הקרון שנשדד הוחזק כראייה במשך שבע שנים לאחר השוד ולאחר מכן הושמד על מנת שלא יהווה יעד לאספנים. קרון אחר מהרכבת שומר ומוצג בתחנת רכבת בקיימברידג'שייר.

השוד בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת השוד זכתה למספר רב של אזכורים בתרבות הבריטית. תשעה ספרים נכתבו אודות הפרשה, שניים מהם כבר ב-1964 וב-1965. מקצת הספרים נכתבו על ידי משתתפי השוד עצמם. פורסמו 12 ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות על משתתפי השוד, וכן חמש ביוגרפיות של השוטרים שחקרו את הפרשה. שני סרטי קולנוע ושש תוכניות טלוויזיה הופקו אודות השוד או בהשראתו. השוד זכה לאזכורים רבים נוספים במסגרת סרטים, ספרים, שירים ומשחקי מחשב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי חישוב באתר Measuring Worth.
  2. ^ זה היה הסכום שפורסם בעיתונות. חוקרי המשטרה נקבו בסכום של 2,595,997 לירות.