שוואבים של הדנובה
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
          | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 1,400,000 (1940) | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
 גרמניה - אחרי 1945-1941 עד 2000 660,000  אוסטריה אחרי 1945-1941 ועד 2000 - 150,000  הונגריה 186,596 (2011)  רומניה 36,884 (2012)  סרביה 4,064 (2011)  קרואטיה 2,965 (2011)  ארצות הברית | |
| שפות | |
|
גרמנית הונגרית רומנית סרבו-קרואטית אנגלית | |
| דת | |
|
נצרות רומית-קתולית - לרוב לותרניזם |
שוואבים של הדנובה (בגרמנית:Donauschwaben) הוא שם קיבוצי המציין את האוכלוסייה הדוברת גרמנית שהגיעה תחת השלטון ההבסבורגי לנחלות ממלכת הונגריה ויושבה בה, החל משלהי המאה ה-17 אחרי מלחמות בין האוסטרים לאימפריה העות'מאנית ועד למחצית השנייה של המאה ה-19. לגרמנים השורשיים הצטרפו גם מספר מתיישבים ממוצא צרפתי, איטלקי וספרדי שנטמעו באוכלוסייה הגרמנית. התיישבות השוואבים של הדנובה התרכזה במיוחד מסביב לחלק האמצעי של הדנובה במישור הפאנוני שהיה בעת השלטון הטורקי מדולל אוכלוסין. בהתחלה יישוביהם הוגבלו בשרשרת של אזורי ספר צבאיים שגבלו באימפריה העות'מאנית. הגרעין העיקרי של המתיישבים הגיע במאה ה-18 תחת שלטונם של הקיסרים קרל השישי, מריה תרזה ויוזף השני וכלל איכרים ובעלי מלאכה דוברי גרמנית וכן כורים אוסטרים ובוהמיים דוברי גרמנית. המתיישבים הגיעו בעיקר ממדינות דרום-מערב גרמניה (כיום קרויות ריינלנד-פאלץ, אלזס ולורן הנמצאות כיום בצרפת ו-באדן-וירטמברג), ובמספרים קטנים יותר גם מבוואריה, אוסטריה ובוהמיה. מקורם השונה בא לידי ביטוי גם בשפתם של השוואבים של הדנובה. גם ההונגרים וגם הסלאבים הדרומיים קראו להם מלכתחילה "שוואבים", אם כי רק חלקם הגיעו ממה שהיא כיום שוואביה. בהדרגה הפך המונח הזה לנפוץ. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה, השוואבים האלה - כדי להיבדל מאלה שבבאדן-וירטמברג - כונו לראשונה על ידי הפולקלוריסטים וההיסטוריונים ולאחר מכן על ידי הכל "שוואבים של הדנובה".
ב-1849 הגבול הצבאי של האימפריה האוסטרית הפך לנחלת כתר קיסרי ונשאר כך עד סוף המאה ה-19, בעוד ששאר אזורי ההתיישבות של השוואבים שולבו בממלכה הונגרית על מחוזותיה, החל מ-1867 במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית.
לאחר קריסת המלוכה ההבסבורגית כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה, אזורי ההתיישבות של השוואבים של הדנובה באוסטרו-הונגריה לשעבר הופרדו על ידי מעצמות בעלות הברית (חוזה סן-ז'רמן): חלק אחד נותר בהונגריה ששטחה קוצץ, החלק השני הוקצה לרומניה והחלק השלישי נפל בידי ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים ונקראה בהמשך יוגוסלביה.
במדינות אלה משקלם של הגרמנים באוכלוסייה היה קטן יותר מאשר באימפריה האוסטרו-הונגרית שאחת משתי המדינות שהרכיבו אותה - אוסטריה תחת שלטון בית הבסבורג - הייתה מדינה בעלת צביון גרמני, וכן אחת משתי השפות הרשמיות שלה הייתה גרמנית. לכן במסגרות המדיניות העצמאיות הלאומיות נעצמאיות שקמו היו צריכים השוואבים של הדנובה להיאבק על שוויונם כאזרחים ולתבוע את זכותם להגן על תרבותם הייחודית. בשנות ה-1930 גרמניה הנאצית קידמה את רעיונות הנאציונל-סוציאליזם בקרב השוואבים של הדנובה וטענה לזכותה להגן עליהם כחלק מעילות התפשטותה במזרח אירופה.[1] במלחמת העולם השנייה לחמו שוואבים של הדנובה במסגרת הצבאות של הונגריה ורומניה בצד כוחות הרייך השלישי, גם ישירות בשורות הוורמאכט והוואפן-SS. ביוגוסלביה הם לקחו חלק במשימות כיבוש. שוואבים של הדנובה השתתפו במלחמה בגרילות הסרביות, במיוחד נגד צבא השחרור העממי של יוגוסלביה. הם היו חלק מדיוויזיות של הוואפן-אס-אס, שנודעו בפעולות התגמול האכזריות שלהם ובירי באזרחים. ביוגוסלביה, כמו גם ברומניה ובהונגריה, בהתחלה הם התגייסו כמתנדבים בוואפן-SS וככל שהמלחמה התארכה גויסו במסגרת גיוס חובה.
מוצאם של מרבית השוואבים של הדנובה במתיישבים גרמנים שהגיעו משוואביה העליונה, מהיורה השוואבית, מצפון לאגם קונסטנץ, מאזור הדנובה העליונה, אזור היערות השוואבים-פרנקוניים, מדרום אזור היער השחור ומנסיכות פירסטנברג ובעקבותיהם, במתיישבים גרמנים מהסן. בוואריה, פרנקוניה ולורן שגויסו על ידי אוסטריה ההבסבורגית כדי לאכלס מחדש שטחים בממלכת הונגריה ולשקם בה את החקלאות אחרי גירוש הכובשים הטורקים העות'מאנים. הם שמרו את שפתם ובדרך כלל את דתם והקימו קהילות בעלות תרבות גרמנית חזקה עם פולקלור אופייני.
השוואבים של הדנובה מחולקים לתת-קבוצות לפי אזור התיישבותם והארצות שבהם חיו או חיים עדיין:הגרמנים ההונגרים, השוואבים של סטמר, הגרמנים של קרואטיה, השוואבים של באנאט, הגרמנים של וויבודינה, כולל באצ'קה, של סרביה ושל סלבוניה (במיוחד מאוסייק). בלשון יחיד הם קוראים לעצמם "שְווׂב" Schwob ובריבוי - "שְווֹבֶה".אזור הספר הצבאי הפך לאדמת כתר קיסרי בשנת 1849 ונשאר כך עד סוף המאה ה-19, בעוד ששאר אזורי ההתיישבות השוואביים של דנובה שולבו בממשל המחוז ההונגרי."
הגרמנים של הקרפטים והסקסונים הטרנסילבנים אינם חלק מהשוואבים של הדנובה ורובם הגיעו בגלי הגירה שונים מהשוואבים. אחרי התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית בעקבות מלחמת העולם הראשונה באזורים שבהם חיו התחלקו לפי חוזי השלום בין שלוש מדינות לאומיות עצמאיות עיקריות: הונגריה, רומניה וממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים שנקראה מאוחר יותר יוגוסלביה. במדינות אלה משקלם של הגרמנים באוכלוסייה היה קטן יותר מאשר באימפריה האוסטרו-הונגרית שאחת משתי המדינות שהרכיבו אותה - אוסטריה תחת שלטון בית הבסבורג - הייתה מדינה בעלת צביון גרמני, ואחת משתי השפות הרשמיות שלה הייתה גרמנית. לכן השוואבים של הדנובה היו צריכים להיאבק במסגרות המדינות החדשות על שוויונם כאזרחים ולתבוע את זכותם להגן על תרבותם הייחודית. בשנות ה-1930 גרמניה הנאצית קידמה את רעיונות הנאציונל-סוציאליזם בקרב השוואבים של הדנובה וטענה לזכותה להגן עליהן כחלק מתירוצי התפשטותה במזרח אירופה.
השוואבים של הדנובה נחשפו לאתגרים מיוחדים בימי מלחמת העולם השנייה - התלהבות מהתפשטות גרמניה באירופה, הזדהות עם הגזע העליון המועדף על ידי הכיבוש הגרמני בחלק מהארצות שבהן חיו ומצד שני חלקם נדרשו לעקור ולהשתתף בהתיישבות הגרמנית באזורים אירופיים אחרים ולהתגייס לצבא הגרמני. ולואפן אס אס.
לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה רבבות של שוואבים של הדנובה נמלטו מערבה מפני התקדמות הצבא הסובייטי. אחרי המלחמה השוואבים שנותרו בארצותיהם נמצאו תחת משטרים קומוניסטים, לוויינים של ברית המועצות. הרבה מהם נושלו מנכסיהם ואף נשלחו לעבודות פרך בברית המועצות, בעיקר בהרי אורל. הרפובליקה ההונגרית גירשה חצי מאוכלוסייתה הגרמנית. ביוגוסלביה הגרמנים האתניים המקומיים הואשמו באופן קולקטיבי בפשעי הכיבוש הנאצי. כוחות הפרטיזנים הסרבים ארגנו הוצאות להורג קיבוציות ושליחת גרמנים רבים למחנות ריכוז ועבודות כפייה. אחרי שהמחנות נסגרו רוב השוואבים של הדנובה עזבו את המדינה והיגרו למולדת ההיסטורית, בגרמניה המערבית ובאוסטריה ומיעוטם לארצות אירופיות אחרות, לארצות הברית וקנדה, אוסטרליה.
מתוך 1.4 - 1.5 מיליון שוואבים של הדנובה, רוב רובם התאחדו עם בני עמם בארצות הדוברות גרמנית:כ-660,000 בגרמניה המערבית וכ-150,000 באוסטריה. מיעוט שבהם היגרו לארצות הברית, קנדה, ברזיל, ארגנטינה ואוסטרליה. בגרמניה רובם יושבו באזורי המוצא שלהם ושבהם מדברים ניב דומה לשלהם. בארצות הברית הריכוזים המשמעותיים ביותר של השוואבים של הדנובה נמצאים בניו יורק, רוצ'סטר, טרנטון, שיקגו,קליבלנד, אקרון, סינסינטי, מנספילד, פילדלפיה,דטרויט, מילווקי, סנט לואיס ולוס אנג'לס.
השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]האיכרים Wehrbauern ("מתיישבי מגן") עם מוצא, ניבים, דתות ומסורות מגוונים שהתיישבו בדרום מזרח אירופה בתחום האימפריה ההבסבורגית כללו בעיקר אנשים מלורנה (לותרינגיה) (כמעט 25 אחוז), ואחריהם אלו מפפאלץ ואלזס. רק כ-6% מהמתיישבים האלה הגיעו בפועל משוואביה.[2]
עם זאת, השוואבים של סטמר הגיעו במידה רבה משוואביה עילית שבממלכת וירטמברג, משם גויסו במיוחד בין השנים 1712 ו-1815 על ידי הרוזן שאנדור קארואי וצאצאיו. בניגוד להגירה הגרמנית הבלתי מתוכננת מעבר לים, ההתיישבות היזומה על ידי בית הבסבורג הייתה בפירוש בעלת אופי של התיישבות קהילתית. עד סוף מלחמת העולם הראשונה, השוואבים של הדנובה נודעו כ"גרמנים הונגרים".
למונח שוואבים של הדנובה היה היסטוריה פוליטית בעיקרה. רק אחרי חוזה טריאנון בשנת 1920, כאשר החלה להתפתח תחושת זהות אזורית בקרב הגרמנים, התחיל להתבסס בקרבם השם שוואבים.[3] המונח נטבע בתחילת שנות ה-20 על ידי גיאוגרף מגראץ, בשם רוברט זיגר, והנפוץ בשנת 1922 הודות להיסטוריון והנאציונל-סוציאליסט הרמן רודיגר (שלימים, ב-1941, מונה לראש "המכון הגרמני לחוץ לארץ"). הוא נועד להדגיש את הניגוד בין מיעוטים אלה לבין קבוצות האוכלוסייה האחרות שחיו שם מזה זמן רב.[3]. במקביל, המונח "בווארים של הדנובה" עבור המתיישבים דוברי הבווארית והשם "הגרמנים של הדנובה", לא זכו להכרה.[3] המונח "שוואבים של הדנובה" הוכר רשמית על ידי משרד החוץ של גרמניה, אז "רפובליקת ויימאר" בשנת 1930, וזאת בתור קבוצה אתנית גרמנית.. הוא כלל בתוכו את תת-הקבוצות האתניות הבאות:
- הגרמנים של הונגריה, Ungarländische Deutsche למעט אלו ממזרח בורגנלנד;
- הגרמנים מיוגוסלביה - מוויבודינה וסרביה ("גרמנים סרבים"), סלבוניה ("גרמנים סלובנים"), קרואטיה ("גרמנים קרואטים") ובוסניה ("גרמנים בוסנים"), להוציא את הגרמנים מקרניולה עילית ומגוטשיה שבסלובניה
- הגרמנים מרומניה - מחבל באנאט ("שוואבים של בנאט"), כולל אלה מאזור ארד, שאינו נחשב בדרך כלל לחלק מבאנאט, כמו גם ה"שוואבים מסאטו מארה|, אך להוציא את הסקסונים הטרנסילבניים.
בתקופת הנאצים, המונח "פולקסדויטשה" (גרמנים אתניים) שימש בדרך כלל להתייחסות קולקטיבית לגרמנים (אנשים בעלי שפת אם גרמנית) החיים באירופה מחוץ למדינות בעלי רוב גרמני, ושהחזיקו ברובם באזרחות של מדינה לאומית לא גרמנית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקומות מוצאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מהמאה ה-12, סוחרים וכורים גרמנים החלו להתיישב בממלכת הונגריה בהזמנת המלוכה ההונגרית (התישבות במזרח).[4] אף על פי שהיו כבר מושבות משמעותיות של גרמנים קרפטיים בהרי שפיש (ספש) ושל סקסונים טרנסילבנים בטרנסילבניה, ההתיישבות הגרמנית ברחבי שאר ממלכת הונגריה לא הייתה נרחבת עד לתקופה זו.
במהלך המאות ה-17 וה-18, המלחמות בין המונרכיה ההבסבורגית להאימפריה העות'מאנית הרסה ורוקנה חלק ניכר מאדמות עמק הדנובה, המכונה מבחינה גיאוגרפית המישור הפאנוני. ההבסבורגים ששלטו באוסטריה ובהונגריה באותה תקופה יישבו בהונגריה מתיישבים גרמנים משוואביה, הסן,[5], במיוחד ממחוז פולדה, חבלי פפאלץ, באדן, פרנקוניה, בוואריה[6] בוואריה, אוסטריה, אלזס ולורן (לותרינגיה) והרי רן (Rhön) והרי הונסריק (Hunsrück)[7][8][9] על אף מוצאם השונה, המהגרים החדשים כונו כולם שוואבים על ידי שכניהם הקרואטים, הסרבים, ההונגרים והרומנים, משום שרוב המתיישבים הראשונים היו שוואבים. המתיישבים בחבל באצ'קה קראו לעצמם "שבובה", הרבים של "שוואבה" בשניב שהתפתח שם. רובם עלו על סירות בעיר אולם, שבשוואביה, ונסעו ליעדיהם החדשים במורד נהר הדנובה בסירות שנקראו Ulmer Schachteln ("ארגזי אולם"). האימפריה ההבסבורגית העניקה להם כספים לבניית הסירות. המספר הכולל של המתיישבים הגרמנים שהיגרו מחלקים שונים של גרמניה להונגריה בין השנים 1686 ו-1829 מוערך ב-150,000. השם הרשמי שוואבים מהדנובה משמש את קבוצת אוכלוסייה זו מאז 1922.
דוגמאות מבדיקות DNA של שוואבים מהדנובה מהונגריה מראות את מוצאם הגרמני.[10]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Immo Eberl, Konrad G. Gündisch, Ute Richter, Annemarie Röder, Harald Zimmermann: Die Donauschwaben. Deutsche Siedlung in Südosteuropa, Ausstellungskatalog, Wissenschaftliche Leitung der Ausstellung Harald Zimmermann, Immo Eberl, und Mitarbeiter Paul Ginder. Innenministerium Baden-Württemberg, Sigmaringen 1987, ISBN 3-7995-4104-7, S. 262–265
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Gemeinsamer Bibliotheksverbund, Frankfurter Allgemeine Zeitung, Johannes Hürther: Rezension: Casagrande, Thomas: Die volksdeutsche SS-Division „Prinz Eugen“ – Die Banater Schwaben und die nationalsozialistischen Kriegsverbrechen. ISBN 3-593-37234-7, 18. Dezember 2003, S. 8
- ↑ H.Flacker
- 1 2 3 I.Eberl, K.שם Gündisch, U.Richter, A. Röder, H.Zimmermann 1987
- ↑ - carpathians Zentrum gegen Vertreibung
- ↑
- ↑ Das Hochstift Fulda
- ↑ Bayerische Auswanderer im 18. Jh. Nach Ungarn | Bayerische Auswanderer im 18. Jh. Nach Ungarn |Bayerischer Landesverein für Familienkunde e.V
- ↑ Rhöner Mundart
- ↑ Hunsrück:Bei Nacht und Nebel nach Ungarn ausgewandert
- ↑
