שוטנשטיפט
 | |
| כנסיית המנזר שוטנשטיפט | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מנזר קתולי |
| כתובת | כיכר פרייונג, אינרה שטאדט |
| מיקום | וינה |
| מדינה |
 אוסטריה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1160–1200 (כ־40 שנה) |
| תאריך פתיחה רשמי |
1160  |
| אדריכל | אנדריאה ד'אליו הצעיר וסילבסטרו קרלונה |
| סגנון אדריכלי | בארוק |
| קואורדינטות | 48°12′43″N 16°21′52″E / 48.211944444444°N 16.364444444444°E |
|
www | |
|
(למפת וינה רגילה)   שוטנשטיפט | |
  | |
שוטנשטיפט (בגרמנית: Schottenstift - "האבציה הסקוטית" או "המנזר הסקוטי"; בשמו הרשמי: Benediktinerabtei unserer Lieben Frau zu den Schotten, "המנזר הבנדיקטיני של גבירתנו היקרה של הסקוטים") הוא מנזר רומי-קתולי השוכן בככר פרייונג 6 שברובע אינרה שטאדט בווינה שבאוסטריה. הוא הוקם בווינה בשנת 1155 כשדוכס אוסטריה היינריך השני הביא לווינה נזירים אירים. הנזירים לא הגיעו ישירות מאירלנד אלא מהמנזר הסקוטי יעקוב הקדוש ברגנסבורג בגרמניה. החל משנת 1625 הפך המנזר לחבר בקונגרגציה האוסטרית, כיום הקונגרגציה הבנדיקטינית. בשנת 1958 הוכרז כ"בזיליקה זוטרה". כנסיית המנזר ידועה כ"כנסיית הסקוטים" - Schottenkirche.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.JPG)
בימי הביניים המוקדמים הנזירים האירים היו פעילים מאוד כמיסיונרים. אירלנד נודעה בעת העתיקה בלטינית כ"Scotia Major (סקוטיה מאיור) - כלומר, "סקוטיה הגדולה"[1] . לכן הנזירים האירים נקראו בגרמנית Schotten, - "שוטן" כלומר "סקוטים" או "Iroschotten" אירו-סקוטים . המנזרים שאותם הקימו נקראו בגרמנית " Schottenklöster "' כלומר "מנזרים סקוטים". הדוכס היינריך השני ציין במפורש שמנזרים אלה צריכים לארח נזירים סקוטים בלבד ("Solos elegimus Scottos").
.jpg)
היינריך הועלה מהתואר מרקיז (מרקגראף) לזה של דוכס (Herzog) בשנת 1156. הוא העבריר את מושבו מקלוסטרנויבורג לווינה ונזקק למנזר עבור בירתו החדשה. בימי הביניים היו המנזרים לא רק מקומות להתנזרות ותפילה אלא גם ומעל הכל אכסניות הידע. הקמת מנזר העניקה לשליט בסיס למנהלו (לדוגמה - כתבנים מוכשרים חונכו בבתי ספר שליד המנזרים). המנזר סיפק ספרייה, בית מחסה לעניים, חולים וקשישים, אדריכלים, מלומדים וכמרים שעמדו בראש שירותי העיר הדוכסית החדשה. ה"סוקטים" היו מעורבים אף באוניברסיטת וינה שקמה בשנת 1365 היינריך העניק למנזר החדש פריבילגיות מורחבות. בניית המנזר הראשון התחילה ב-1160 והבניין נחנך בטקס דתי בשנת 1200. באותן השנים הוא נמצא מחוץ לחומות וינה. הנזירים פתחו בו גם אכסניה לעולי רגל ולצלבנים, שעברו תכופות דרך וינה בדרכם לירושלים. הכנסייה הראשונה הייתה תלת-ספינתית, בסגנון רומנסקי, כנסיית עמודים עם אפסיס אחד. היינריך השני נקבר בה אחרי מותו בשנת 1117
המנזר נהרס ב דליקה בשנת 1276, יחד עם בתים רבים בווינה.
בשנת 1418 במסגרת רפורמת הכנסיות השתלט הארכידוכס אלברכט החמישי על המנזר בכוונה להחיות בו את האידיאלים המקוריים של המסדר הבנדיקטיני ואכלס אותו בנזירים בנדיקטינים. את הדיירים החדשים של המנזר המשיכו לכנות "סקוטים".
באמצע המאה ה-15 בלטה במנזר פעילותם הספרותית של מנהל בית הספר וולפגנג שמלץ ושל יורשו בתפקיד, יוהאנס ראש. קריסת מגדל הפעמון אחרי שהוכה על ידי ברק ב-1638 יצרה הזדמנות לבניית הכנסייה מחדש מיסודה. על המיזם הופקדו האדריכלים האיטלקים אנדריאה ד'אליו הצעיר וסילבסטרו קרלונה. הבניין קוצר יחסית ומגדל הפעמון נבנה במרחק-מה מהבזיליקה. יואכים פון זנדרארט עיצב מזבח חדש, הנמצא כיום באולם הכמרים. אחרי מצור וינה על ידי הטורקים ב-1683 עברה הכנסייה עבודות שיפוץ. המגדל המערבי הבארוקי היה בקושי גבוה יותר מהחזית ולכן הוצעה הגדלתו, אולם תוכנית זו לא באה לידי מימוש.
בשנים 1773 ו-1774 במגרש שעל יד בית הקברות הפתוח בנה האדיכרל אנדריאס זך את בית הפריורות החדש, עם בית ספר. מכיוון שהבניין דמה לרהיט, הוא התפרסם בשם " Schubladkastenhaus "(בית הארון"). סמוך אליו עמד בית המלון "הקיסר הרומי" 'Hotel Römischer Kaiser' שבו בוצע לראשונה בפובמי שיר שהולחן על ידי פרנץ שוברט.
"גימנסיית שוטן", מוסד לחינוך תיכון, הוקמה בצו הקיסר ב-1807 בסביבות 1830 בתי המנזר הנספחים הגובלים בככר פרייונג, שופצו ונבנו מחדש על ידי האדריכל יוזף קורנהויזל. בשנות ה-1880 שופצה גם הכנסייה. באותה תקופה צוירה התקרה של ידי יוליוס שמיד ועוצב גם המזבח החדש, לפי סקיצות של היינריך פון פרסטל, עם פסיפס מאת מיכאל ריזר.
בחצר ניתן לראות פסל של "המדונה השחורה" שצויר ב-1825 על ידי פטר נובילה. המזרקה עם פסלו של היינריך השני עוצבו על ידי סבסטיאן וגנר.
המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה העכשווית, פעמיים - בשנים 1994–1995 ושוב ב־2005-2004 - הוקם מוזיאון בתוך המנזר. בין מוצגים חשובים אחרים, הוא מאחסן את המזבח Schottenmeisteraltar שעוצב ב -1470. הוא ינו רק יצירת משמעותית של האמנות הגותית המאוחרת אלא גם מקור היסטורי חשוב, הודות למראות של העיר המופיעים בו. המוזיאון פתוח בימי ה ושישי בין השעות 11–17 ובשבת בין 11-14.30 . קיימים סיורים מודרכים בשבת בשעה 2.30
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של שוטנשטיפט
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Henry Soames The Latin Church During Anglo-Saxon Times, Longman, Brown, Green and Longmans, London 1848 עמ' 417