שולמית קישיק-כהן

שולמית קישיק-כהן
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	1917; ארגנטינה
פטירה	21 במאי 2017 (בגיל 100 בערך); ירושלים, ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	? – 21 במאי 2017
תפקידים בשירות
	מרגלת של ישראל בלבנון

שולמית (שולה) קישיק-כהן (1917 – 21 במאי 2017) הייתה מרגלת של ישראל בלבנון ופעלה למען העלאת יהודים מארצות ערב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישיק-כהן נולדה בארגנטינה בתם של מאיר ואלגרה ארזי כהן. היא עלתה בילדותה לארץ ישראל וגדלה בשכונת "מקור ברוך" בירושלים. למדה בבית הספר לבנות "אוולינה דה רוטשילד". בגיל 16 השיאו אותה הוריה לסוחר יהודי-לבנוני בשם ז'וזף קישיק, ומאז גרה בוואדי אבו ג'מיל, הרובע היהודי בביירות.

בביירות החלה בפעילות בקהילה היהודית המקומית ואף יצרה קשרים עם השלטונות. במשך שהייתה בלבנון העלתה יהודים לישראל מתחת לאפם של השלטונות הלבנונים. בראשית מלחמת העצמאות, העבירה למפקדת ההגנה במטולה מידע שהגיע לידיה על ההיערכות של צבא ההצלה למלחמה בישראל^[1]. לאחר מכן המשיכה בפעולות הריגול, ללא ידיעת בני משפחתה, וכן סייעה בפעילות של העלאת יהודי לבנון וארצות ערב נוספות לישראל. במשך השנים 1947–1961 העבירה מידע מודיעיני מסוריה ומלבנון לישראל. פעילותה למען ישראל הייתה ידועה לשירותי הביטחון הלבנוניים לפחות מאז שנת 1950^[2].

בתחילת התנדבותה למען מדינת ישראל, בהעברת יהודים לארץ, העבירה את שני בניה הגדולים לארץ (בני שבע ותשע). ב-1961 נעצרה קישיק-כהן. היא עונתה ונשפטה למוות בתלייה. בערעור מאוחר יותר, הומתק עונשה ל-7 שנות מאסר. גם בעלה נאסר, והואשם כי ידע על פעילותה של אשתו ולאחר הערעור זוכה. בעקבות מלחמת ששת הימים, שוחררה (לאחר שבע שנים שריצתה בכלא) במסגרת עסקת חילופי שבויים. את משפחתה שנותרה בלבנון ובעלה, הבריחו מפעיליה לישראל דרך קפריסין. בישראל קיבלו את פניה, אמה (אביה נפטר שנים קודם), אחיותיה ואחיה, ילדיה וגם אנשי צבא. מרגע שובה לישראל ועד פטירתה התגוררה בשכונת רחביה בירושלים.

המרכז למורשת המודיעין (מל"מ) הפיק סרט באורך 30 דקות בשם "מסייה שולה" על פעילותה. סרט זה מוקרן למבקרים במרכז. ב-1992 העניק לה המרכז את אות יקיר הסתר. ביום העצמאות ה-59 של מדינת ישראל נבחרה להשיא משואה ובשנת ה'תש"ע (2010) הוענק לה תואר יקיר ירושלים^[3].

בנובמבר 2011 זכתה לאות המופת ולמדליית דונה גרציה^[4].

לקישיק-כהן היו שבעה ילדים. בנה יצחק לבנון הוא דיפלומט ישראלי שהיה שגריר ישראל במצרים. בן נוסף הוא דוד קישיק-כהן, לשעבר בכיר במנהל האזרחי.

נפטרה ב־21 במאי 2017, כ"ה באייר ה'תשע"ז.

לאחר פטירתה נקראו רחובות בהרצליה ואשקלון על שמה [1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביעזר גולן, דני פנקס, שם צופן: הפנינה, (תל אביב) : זמורה, ביתן, מודן, (תש"ם 1980)
עזרא יכין (אלנקם), שירת השולמית - סיפורה של מרגלת ציונית, ירושלים תש"ס
טובה קלדס, הנשף המלכותי שהוליד מרגלת, מבט מל"מ 74, המרכז למורשת המודיעין, יולי 2017, עמ' 12–13
אפרים לפיד, לוחמי הסתר - המודיעין הישראלי מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2017, עמ' 91

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שולמית קישיק כהן ומסלול טיול בראש הנקרה ב "על הדרך" - פודקאסט לכל המשפחה של בית אבי חי
שולמית קישיק כהן באתר המרכז למורשת המודיעין
סיפורה של שולמית כהן, באתר יוטיוב
בגיא צלמוות, מתוך הספר "שירת השולמית" על חייה של שולמית כהן, מאת עזרא יכין
שולה כהן מרגלת המוסד מספרת על אלי כהן
איתמר אייכנר, הלכה לעולמה המרגלת הישראלית בלבנון, באתר ynet, 22 במאי 2017
עופר אדרת, שם צופן "הפנינה" | "סבתא ג'יימס בונד": המרגלת הציונית בלבנון, באתר הארץ, 25 במאי 2017
יצחק לבנון, ממואר | האשה הזאת הייתה אמי, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2018
כאן תש"ח | שולה כהן: המרגלת שלנו בביירות 🇱🇧, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 7:01)
שולמית קישיק-כהן (1917-2017), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ יריב פלג, ‏"מסייה שולה" - האישה שלנו בביירות, באתר ישראל היום, 25 במאי 2017
^ מיכאל בר-זוהר וניסים משעל, "לוחמות המוסד" (עמ' 46 - 47), ידיעות ספרים, 2020
^ עיטור "יקיר ירושלים" הוענק ל-12 זוכים ביניהם אנשי ארגונים ועמותות
^ מדליית דונה גרציה לשולמית קישיק-כהן

[1] יריב פלג, ‏"מסייה שולה" - האישה שלנו בביירות, באתר ישראל היום, 25 במאי 2017

[2] מיכאל בר-זוהר וניסים משעל, "לוחמות המוסד" (עמ' 46 - 47), ידיעות ספרים, 2020

[3] עיטור "יקיר ירושלים" הוענק ל-12 זוכים ביניהם אנשי ארגונים ועמותות

[4] מדליית דונה גרציה לשולמית קישיק-כהן

[1]

[2]

[3]

[4]