לדלג לתוכן

שולמית קישיק-כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שולמית קישיק-כהן
לידה 24 בדצמבר 1917
י"ט בטבת תרע"ז
ארגנטינה ארגנטינהארגנטינה
פטירה 21 במאי 2017 (בגיל 99)
ירושלים, ישראל ישראלישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים יצחק לבנון (שגריר) עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בשירות
מרגלת של ישראל בלבנון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שלט שולמית כהן קישיק בהרצליה
שלט הנצחה לשולמית כהן קישיק ברחוב על שמה בהרצליה

שולמית (שולה) קישיק-כהן (191721 במאי 2017) הייתה מרגלת של ישראל בלבנון ופעלה למען העלאת יהודים מארצות ערב בהעפלה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישיק-כהן נולדה בארגנטינה בתם של מאיר ואלגרה ארזי כהן. מאיר נולד בדמשק ואלגרה נולדה בירושלים. אביה חיסל את עסקיו בארגנטינה ב-1924, המשפחה עלתה לארץ ישראל והשתקעה בשכונת "מקור ברוך" בירושלים. למדה בבית הספר לבנות "אוולינה דה רוטשילד". בגיל 16 השיאו אותה הוריה לסוחר יהודי-לבנוני בשם ז'וזף קישיק, ומשנת 1936 גרה בוואדי אבו ג'מיל, הרובע היהודי בביירות.

בביירות החלה בפעילות בקהילה היהודית המקומית ואף יצרה קשרים עם השלטונות. במשך שהייתה בלבנון העלתה יהודים לישראל מתחת לאפם של השלטונות הלבנונים. בראשית מלחמת העצמאות, העבירה למפקדת ההגנה במטולה מידע שהגיע לידיה על ההיערכות של צבא ההצלה למלחמה בישראל[1]. לאחר מכן המשיכה בפעולות הריגול, ללא ידיעת בני משפחתה, וכן סייעה בפעילות של העלאת יהודי לבנון וארצות ערב נוספות לישראל. במשך השנים 19471961 העבירה מידע מודיעיני מסוריה ומלבנון לישראל. פעילותה למען ישראל הייתה ידועה לשירותי הביטחון הלבנוניים לפחות מאז שנת 1950[2].

בתחילת התנדבותה למען מדינת ישראל, בהעברת יהודים לארץ, העבירה את שני בניה הגדולים לארץ (בני שבע ותשע). ב-1961 נעצרה קישיק-כהן. היא עונתה ונשפטה למוות בתלייה. בערעור מאוחר יותר, הומתק עונשה ל-7 שנות מאסר. גם בעלה נאסר, והואשם כי ידע על פעילותה של אשתו ולאחר הערעור זוכה. בעקבות מלחמת ששת הימים, שוחררה (לאחר שבע שנים שריצתה בכלא) במסגרת עסקת חילופי שבויים. את משפחתה שנותרה בלבנון ובעלה, הבריחו מפעיליה לישראל דרך קפריסין. בישראל קיבלו את פניה, אמה (אביה נפטר שנים קודם), אחיותיה ואחיה, ילדיה וגם אנשי צבא. מרגע שובה לישראל ועד פטירתה התגוררה בשכונת רחביה בירושלים.

המרכז למורשת המודיעין (מל"מ) הפיק סרט באורך 30 דקות בשם "מסייה שולה" על פעילותה. סרט זה מוקרן למבקרים במרכז. ב-1992 העניק לה המרכז את אות יקיר הסתר. ביום העצמאות ה-59 של מדינת ישראל נבחרה להשיא משואה ובשנת ה'תש"ע (2010) הוענק לה תואר יקיר ירושלים[3].

בנובמבר 2011 זכתה לאות המופת ולמדליית דונה גרציה[4].

לקישיק-כהן היו שבעה ילדים ( ארבעה בנים ושלוש בנות). בנה יצחק לבנון היה דיפלומט ישראלי שכיהן כשגריר ישראל במצרים. בן נוסף הוא דוד קישיק-כהן, לשעבר בכיר במנהל האזרחי.

נפטרה ב־21 במאי 2017, כ"ה באייר ה'תשע"ז.

הנצחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחוב "השולמית" על שמה בשכונת "נווה ים" באשקלון, 2021 [1]
  • רחוב "השולמית" על שמה בהרצליה
  • ״כיכר השולמית״ בצומת הרחובות אבל פן וגלבר בשכונת רמת דניה בירושלים.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יריב פלג, "מסייה שולה" - האישה שלנו בביירות, באתר ישראל היום, 25 במאי 2017
  2. ^ מיכאל בר-זוהר וניסים משעל, "לוחמות המוסד" (עמ' 46 - 47), ידיעות ספרים, 2020
  3. ^ עיטור "יקיר ירושלים" הוענק ל-12 זוכים ביניהם אנשי ארגונים ועמותות
  4. ^ מדליית דונה גרציה לשולמית קישיק-כהן
  5. ^ מידע מאת כרמלה אסל, בתה של שולמית כהן-קישיק.