שועל-מעופף אלדברה

שועל-מעופף אלדברה
מצב שימור
	מצב שימור: בסכנת הכחדה סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	עטלפים
תת־סדרה:	דמויי עטלפי פרי
משפחה:	עטלפי פרי
סוג:	שועל-מעופף
מין:	שועל-מעופף אלדברה
שם מדעי
	Pteropus aldabrensis; ‏טרו, 1893
תחום תפוצה

שועל-מעופף אלדברה (שם מדעי: Pteropus aldabrensis) הוא מין של עטלף נדיר בסוג שועל-מעופף שאנדמי לאטול אלדברה באוקיינוס ההודי. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1893 על ידי הזואולוג האמריקני פרדריק ויליאם טרו ממכון סמת'סוניאן על בסיס שתי דגימות שנאספו שנה קודם לכן על ידי ויליאם לואי אבוט - רופא וחוקר טבע אמריקני. נחשב עד שנת 2005 כתת-מין של שועל-מעופף סיישל, אולם מאז מוכר כמין עצמאי. השועל המעופף האלדברני הוא בין עטלפי הפירות הנדירים בעולם, עם טווח תפוצה מצומצם במיוחד.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיתר המינים בסוגו, לשועל המעופף האלדברני גוף מוארך וכבד, ראש שועלי גדול, עיניים גדולות וכנפיים ארוכות וצרות. הלוע ארוך ומחודד, האף רחב והנחיריים גדולים. האוזניים ארוכות עם קיעור עמוק בשוליים האחורים מתחת לקצה המחודד. השוקיים נטולות שיער. קרומי התעופה מחוברים לאורך צלעות הגוף ומוטת הכנפיים עולה על מטר.

אורך ראשו וגופו של שועל-מעופף אלדברה 22–23 ס״מ, אורך הזרוע 12–14 ס״מ, ומשקלו עולה על 395 גרם. אין לו זנב והוא בעל כנף זנב קצרה ודקה. הוא קרוב חיצונית ופילוגנטית למינים אחרים בסוג שחיים באיים באזור: שועל-מעופף סיישל, שועל-מעופף מאוריציוס ושועל-מעופף פמבה.

לשועל-מעופף אלדברה פרווה ארוכה עם מרקם משי רך. צבעה הכללי נע בין צהוב עז לאוכרה, כתמתם או זהוב, והיא שזורה בשיער כסוף לאורך צומת הכנף. סביב הצוואר, הכתפיים והחזה יש צווארון בולט בצבע כתום עז, חום אדמוני או ערמון שנוטה להיות שחור סמוך לחזה ובולט היטב על רקע הפרווה הבהירה. הראש בצבע צהבהב חיוור או קרמי, והאוזניים, העיניים והלוע שחרחרים. הכנפיים, הזרועות, השוקיים והרגליים שחורים אף הם. התפלגות הצבעים מאפשרת לזהות אותו בקלות משועל-מעופף סיישל.

תפוצה וביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שמרמז שמו, שועל-מעופף אלדברני אנדמי לאטול אלדברה באוקיינוס ההודי המפורסם בצבי אלדברה הענקיים ששוכנים שבו; שטחו היבשתי של האטול ללא הלגונה 155.4 קמ״ר בלבד, כששטח התפוצה של העטלף בתוכם קטן עוד יותר. העטלפים תועדו בכל ארבעת האיים העיקריים באטול (גראנד טר, פיקאר, מאלאבאר ופולימני) וגם באי הקטנטן מישל. האטול שייך לסיישל, וממוקם כ-420 קמ״ר צפונית לאיי קומורו ומדגסקר. בית הגידול מורכב מג'ונגל של קזוארינה, קוקוס וקקאו, יער מנגרובים ובתה חופית.

השועל המעופף האלדברני פעיל בדמדומים ובלילה ומבלה את שעות בשינה בתוך כפות קוקוס ובעלווה צפופה של מנגרובים. הוא חי במושבות קטנות של 40–100 פרטים. עטלף זה הוא יונק צמחוני; התזונה שלו כוללת פירות של פיקוס אדום, פיקוס רפלקסה, קאלופילום, טאמאנו, אגס לבן, שקד טרופי, שזיף הודי ופנדן, פרחים ואגוזים של קוקוס וסיסל (מין פולש שהושמד כבר באי), עלים של מנגרוב אפור ואפילו טל דבש שיצרו כנימות מגן על פיקוס לוטאה. הרגלי האכילה שלו, הופכים את השועל המעופף למפיץ הזרעים העיקרי באטול אלדברה שכן לצבי הענק אין גישה לצמחייה גבוהה. על אף שהם אוכלי פירות, העטלפים נתפסים כאיום על ידי מספר עופות באלדברה דוגמת פרגטה גדולה, בז מדגסקרי, עורב צבוע ודרונגו, והעטלפים חווים תדיר התנכלויות מצידם באתרי השינה.

הזדווגות נצפתה במרץ, יוני אוקטובר ונובמבר, ונקבות עם גורים נצפו רק בדצמבר וינואר. ככל הנראה, הנקבות מקפיאות את התפתחות העובר עד שהתנאים הסביבתיים אופטימליים. ההיריון נמשך 7 חודשים והנקבה ממליטה צאצא יחיד. הוא מגיע לבגרות בגיל שנה או שנתיים.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

השועל המעופף האלדברני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN, במצב השימור סכנת הכחדה (EN), מכיוון שהאוכלוסייה כולה מוגבלת לאטול יחיד ששטחו היבשתי והימי 374 קמ״ר בלבד עם שטח תפוסה קטן עוד יותר (השטח היבשתי כולל 155 קמ״ר בלבד). מכיוון שהאטול אינו מיושב והגישה אליו מוגבלת (למעט חוקרי טבע), העטלף אינו מאוים מצד אובדן בית גידול או ציד ומגמת האוכלוסייה שלו יציבה.

מאידך, המין מאוים במיוחד מצד שינויי אקלים: גובה האטול מעל פני הים 8–20 מטר לכל היותר, מה שהופך אותו לנתון בסיכון תמידי מפני ציקלונים חזקים ועליית מפלס מי הים. שינויי האקלים עשויים לפגוע גם בדפוס הגשמים לגרום לנזק בלתי הפיך לבית הגידול המצומצם באי. איום אחר הוא הכנסה לא מכוונת של מינים פולשים.

על אף שהעטלף לא נחשב למוגן על פי החוק בסיישל, היותו של אטול אלדברה אתר מורשת עולמית והכללתו של המין באמנת CITES מספיקים בשביל למנוע פגיעה בו. בהתחשב בטווח התפוצה המצומצם, האוכלוסייה העולמית של שועל-מעופף אלדברה קטנה במיוחד, וכוללת 200–250 עטלפים בוגרים לכל היותר. החל משנת 2019, מתבצעים באטול מחקרים שבודקים תרחישים שונים שקשורים לשינויי אקלים בשביל להארך טוב יותר למצבים כאלו.