שופט חוקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

שופט חוקראנגלית: Examining magistrate או Investigating judge, בצרפתית: Juge d'instruction) הוא תפקיד הקיים בשיטת המשפט האינקוויזיטורית. השופט חוקר מבצע חקירות לפני משפט על חשדות לפשע, ובמקרים מסוימים ממליץ על העמדה לדין. התפקיד והסמכות המדויקת של השופטים חוקרים משתנים ממדינה למדינה. החובות והסמכויות הנפוצות של השופט חוקר, כוללות: פיקוח על חקירות פליליות מתמשכות, הוצאת צווי חיפוש, אישור האזנות סתר, קבלת החלטות על מעצר לפני משפט, חקירת הנאשם, חקירת עדים, בחינת ראיות והרכבת תיקי ראיות לקראת המשפט. לשופטים חוקרים יש תפקיד חשוב במערכת המשפט הצרפתית, והם גם מאפיין של מערכות המשפט הפלילי הספרדי, ההולנדי, הבלגי והיווני, אם כי היקף תפקידו של השופט חוקר בדרך כלל פחת עם השנים. כמה מדינות, כולל שוויץ, גרמניה, פורטוגל ואיטליה, ביטלו את תפקיד השופט חוקר.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפטנים ג'ון הנרי מרימן ורוגליו פרז-פרדומו תיארו את תפקידו של השופט חוקר בשיטת המשפט האינקוויזיטורית באופן הבא:

ניתן לחשוב על ההליך הפלילי האופייני בעולם המשפט הקונטיננטלי, כמחולק לשלושה חלקים בסיסיים: שלב החקירה, שלב הבדיקה (ההוראה) והמשפט. שלב החקירה נמצא בהנחיית התובע הציבורי, שמשתתף באופן פעיל גם בשלב הבדיקה, שבפיקוח השופט חוקר. שלב הבדיקה כתוב בעיקרו ואינו ציבורי. השופט חוקר שולט באופי והיקף שלב זה של ההליך. השופט חוקר צפוי לחקור את הנושא ביסודיות ולהכין רישום מלא, כך שעד שלב הבדיקה יסתיים, כל הראיות הרלוונטיות יהיו ברשומה. אם השופט חוקר מסיק כי בוצע פשע וכי הנאשם הוא המבצע, המקרה יעבור למשפט. אם השופט קבע כי לא בוצע פשע או שהפשע לא בוצע על ידי הנאשם, העניין אינו עובר למשפט[1].

השוואה לתפקיד ב"משפט המקובל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד השופט חוקר חשוב בארצות בהם נהוג המשפט הקונטיננטלי, דוגמת צרפת, שיש בה שיטת משפט אינקוויזיטורית. לעומת זאת, בארצות בהם נהוג המשפט המקובל כמו אנגליה, ארצות הברית וישראל, בהם נהוג המשפט המקובל, לא קיים תפקיד שופט חוקר. ונטען כי אינטראקציה צמודה ותכופה עם שוטרים ותובעים "עשויה בהחלט להתנות את עמדת השופטים חוקרים לטובת האינטרסים ארוכי הטווח שלהם על פני הנאשמים". בעיה זו משפיעה גם על בעלי תפקידים במשפט המקובל, אם כי בארצות הברית, מוקד הדאגה הוא עצמאות הסניגוריה הציבורית (Public defender (אנ')), ואילו בצרפת הדאגה מתמקדת בעצמאותו של השופט חוקר[2].

שלב הבדיקה מתואר כ"היבט השנוי במחלוקת ביותר של ההליך הפלילי במשפט הקונטיננטלי", בגלל הסודיות ואורך ההליכים, הסמכויות הגדולות שמהן נהנים השופטים שופטים והאפשרות הגלומה בכוחו של השופט היחיד לעבוד בסתר ולהשאיר אנשים כלואים לתקופות ארוכות. עם זאת, חלק מהפרשנים השוו את תפקידו של השופט חוקר לתפקידו של חבר מושבעים גדול במערכות המשפט המקובל. המשפטן ג'ורג' סי. תומאס מצא שבעוד שחבר המושבעים הגדול, כפי שהוא קיים בחוק האמריקאי, הוא פונקציית חקירה יעילה, הוא חסר את פונקציות המיון שיש למערכת הצרפתית. תומאס מציין כי על פי תקדים בית המשפט העליון של ארה"ב, התובעים בארה"ב אינם מחויבים להציג עדויות מפריעות בפני חבר מושבעים גדול, וכתוצאה מכך שופטים שומעים רק ראיות מהתביעה; לעומת זאת, על פי השיטה הצרפתית, השופט החוקר הצרפתי פועל כחוקר, ומשרדו משמש גוף מיון האחראי במפורש לחיפוש האמת[3].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת מדינת ישראל מערכת המשפט הייתה מבוססת על המג'לה, קובץ החקיקה העות'מאנית, קזואיסטית, שנשאר בתוקף בזמן המנדט הבריטי. תפקיד השופט החוקר היה קיים לחקירת עבירות פליליות במספר תחומים.

הכנסת השלישית חוקקה את "חוק לתיקון סדרי הדין הפלילי (חקירת פשעים וסיבות מוות)". החוק צמצם את תחולת ההסדר המנדטורי לפיו בעבירות מסוימות יש לנהל חקירה מוקדמת של שופט חוקר, והותיר את סמכויות החקירה בידי המשטרה. מוסד השופט החוקר לא בוטל לחלוטין, אך גדריו הצטמצמו באופן ניכר. בנוסף, הסדיר החוק את ההליכים בחקירת מקרי מוות. ההוראות בדבר מינוי שופט חוקר בוטלו סופית עם חקיקתו של חוק סדר הדין הפלילי ב-1965, ושם החוק שונה ל"חוק חקירת סיבות מוות - 1958". על פי חוק זה, בישראל ניתן למנות שופט חוקר רק לחקירת סיבות מוות.

מת אדם ויש יסוד סביר לחשש שסיבת מותו אינה טבעית או שמותו נגרם בעבירה, וכן מת אדם בהיותו נתון במעצר או במאסר או בהיותו מאושפז בבית חולים לחולי נפש או במוסד סגור לילדים עם מוגבלות שכלית–התפתחותית, רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, קצין משטרה, רופא או כל אדם מעונין, לבקש מאת שופט של בית משפט השלום שבתחום שיפוטו אירע המוות או נמצאת הגוויה (להלן – שופט חוקר) לחקור בסיבת המוות

.

דוגמאות למקרים בהם מונה שופט חוקר בישראל:

  • רצח ארלוזורוב - ראלף בודילי שימש כשופט חוקר שניהל את החקירה המוקדמת של פרשת רצח ארלוזורוב והחליט כי יש מקום להעמיד לדין את אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט באשמת רצח ואת אב"א אחימאיר באשמת הסתה לרצח.
  • מהומות הר הבית ב-1990 - שופט בית משפט השלום בירושלים, עזרא קמא, מונה כשופט חוקר לסיבת מותם של 17 פלסטינים מירי שוטרי משטרת ישראל. השופט קמא קבע כי "כל הצדדים האחראים לא השכילו למנוע את ההתדרדרות שהביאה לתוצאה הטרגית", ואף שוטר לא הועמד לדין[4].
  • מותו של דודו טופז - בעקבות התאבדותו של טופז בבית המעצר ניצן שברמלה, המשטרה ביקשה למנות שופט חוקר לבדיקת נסיבות המוות. שופט בית משפט השלום מחוז המרכז, חגי טרסי, קיבל את הבקשה ומינה עצמו לשופט חוקר[5]. בנובמבר 2011, קבע השופט טרסי כי אין להוציא כתב אישום נגד מי מהמעורבים בעניין בשירות בתי הסוהר, כי טופז התאבד ללא סיוע חיצוני, וכי לא נמצא ראיה המעידה על כך שמישהו היה מעורב[6].

ביוני 2004, היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, קידם רעיון להחיות מחדש את התפקיד, והציע למנות שופט-חוקר שיטפל בתיקים של חברי כנסת, שרים או ראש הממשלה. לפי התוכנית שיזם, שופט מכהן או שופט בדימוס ימונה לשופט-חוקר בתיקים שבהם נחשדים נבחרי ציבור בכירים בעבירות פליליות, והוא יקבל את ההחלטות המעין-שיפוטיות, ובראשן, ההחלטה אם להגיש כתב אישום, כלומר אם הראיות מספקות סיכוי סביר להרשעה. זאת במקומה של הפרקליטות או היועץ המשפטי לממשלה[4]. ההצעה עוררה התנגדות רבה הן במערכת הפוליטית והן במערכת המשפט והיא לא קודמה[7]- בנובמבר 2009, יזם יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, חבר הכנסת יואל חסון, הצעה דומה לפיצול תפקיד היועץ המשפטי, כך ששופט חוקר יטפל בתיקים של פוליטיקאים[8]. ההצעה עלתה כתגובת נגד להצעת שר המשפטים יעקב נאמן, לפיצול תפקיד היועץ בין יועץ לממשלה וראש התביעה הכללית[8]. ראש הממשלה בנימין נתניהו התנגד לשתי ההצעות והן לא קודמו[9].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Merryman, John Henry; Pérez-Perdomo, Rogelio (2007). The Civil Law Tradition: An Introduction to the Legal Systems of Europe and Latin America (מהדורה 3d). Stanford University Press. ISBN 9781503606814. OCLC 1029071232. 
  2. ^ Jacob, Herbert (1996). Courts, Law, and Politics in Comparative Perspective. Yale University Press. ISBN 9780300063790. OCLC 318372322. 
  3. ^ Thomas III, George C. (2008). The Supreme Court on Trial: How the American Justice System Sacrifices Innocent Defendants. University of Michigan Press. ISBN 9780472034833. OCLC 741563460. 
  4. ^ 1 2 יובל יועז, מזוז יוזם: שופט-חוקר יטפל בתיקים של פוליטיקאים, באתר הארץ, 11 ביוני 2004
  5. ^ נועם שרביט, ‏ועדת בדיקה בפיקוח שופט תבדוק את נסיבות התאבדות טופז, באתר גלובס, 20 באוגוסט 2009
    שופט יחקור את התאבדותו של טופז, באתר וואלה! NEWS‏, 20 באוגוסט 2009
  6. ^ ביהמ"ש: לא היתה רשלנות בשמירה על דודו טופז, באתר וואלה! NEWS‏, 17 באפריל 2011
  7. ^ יובל יועז, מינוי שופט-חוקר - לאחר ההחלטה על שרון, באתר הארץ, 13 ביוני 2004
  8. ^ 1 2 מזל מועלם ותומר זרחין, ויהונתן ליסגוברת המתיחות הפוליטית סביב שאלת פיצול היועמ"ש, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2009
  9. ^ מזל מועלם, תומר זרחין ויהונתן ליסהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, יתקוף היום ב"נאום חייו" את נאמן ופיצול תפקיד היועץ המשפטי, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2009