שוקולד (ליצן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שוקולד
Chocolat
צילום מאת דו גי, - (Du Guy) בתחילת המאה ה-20
צילום מאת דו גי, - (Du Guy) בתחילת המאה ה-20
לידה 1865
קובה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בנובמבר 1917 (בגיל 52 בערך)
בורדו, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Rafael עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק ליצן, רקדן, פנטומימאי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שוקולד, שוקולא או מסייה שוקולאצרפתית: Monsieur Chocolat או Chocolat, שם הבמה של רפאל, שנודע בשנותיו האחרונות כרפאל פדייה (Rafael Padilla), בערך 1868, קובה -4 בנובמבר 1917 בורדו, צרפת) היה ליצן שכיכב בקרקס ובמועדוני הלילה של פריז בימי הבל אפוק.

פדייה היה אפרו-קובני, שהפך לאחד מאמני הבמה השחורים הראשונים בצרפת. הוא היה הליצן הראשון ששיחק תפקידים חשובים במופעי פנטומימה של הקרקס הצרפתי ויחד עם ג'ורג' פוטיט (George Foottit) הבריטי, יצר צמד קומי שהפך ללהיט חם בתקופתו.

שוקולד הופיע בכמה סרטים של האחים לומייר, ונמנה עם השחורים הראשונים שכיכבו בפרסומות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפאל נולד בקובה, שהייתה מושבה ספרדית, ייתכן בין השנים 1865–1869. נולד ככל הנראה כעבד, מכיוון שלידתו לא נרשמה. בשנת 1870 שחררה ספרד את כל העבדים שנולדו אחרי 17 בספטמבר 1869. לא ידע מיהם הוריו הביולוגיים ולא היה לו שם משפחה מאוחר יותר, כולל בשעת קבורתו, נרשם בשם המשפחה הספרדי פאדייה. נודע בעברו גם בשם רפאל דה ליוס (De Leios) או רפאל פטודוס (Patodos). הוא גודל על ידי אשה אפרו-קובנית, בפרבריה העניים של הוואנה עדיין כילד היא מכרה אותו ליזם ספרדי ממוצא אינדיאני בשם פטריסיו קסטאניו קאפטיו (Castaño Capetillo), תמורת 18 אונקיות זהב, כדי לשמש כמשרת לאמו. ככל הנראה הביא קסטאניו קאפטיו את רפאל לבית משפחתו בכפר סופוארטה שבארץ הבסקים. אף על פי שבאירופה העבדות הייתה אסורה, יחסו של קסטאניו אליו היה כאל עבד. בפני הרשויות הוא נרשם כ"משרת". הוא לא זכה לשום חינוך, נשלח ללון באורוות וסבל מהשפלות מצד הכפריים.

בסביבות גיל 14–15 נמלט רפאל מבית אדוניו, יש אומרים, אחרי שאיכרים או אולי בנות הבית רצו "להלבין" את עורו בעזרת מברשת סוסים. עבד במחצבות, אחר כך בעיר בילבאו כסוור בנמל, כזמר רחוב, רקדן בבתי הקפה וכסבל בתחנת הרכבת. יום אחד בשנת 1884 פגש רפאל בבר בבילבאו את ה"אוגוסט" טוני גרייס, ליצן נווד בריטי מפורסם[1] שהתרשם מנתוניו הפיזיים ומכישוריו כרקדן והעסיק אותו כעוזרו ומשרתו תמורת אש"ל ותגמול כספי קטן. גרייס כיכב באותה תקופה בקרקס פרייס במדריד יחד עם השולייה והעוזר שלו, הליצן הפורטוגזי טוניטו (לימים ידוע כ"טוניטוף"). הוא העניק לרפאל את שם הבמה "שוקולד" ושילב אותו בכמה ממופעיו . כך, למשל, בפרודיות של מופעי מינסטרלים מארצות הברית. אולם גרייס לא השקיע הרבה בחינוכו. רפאל הרגיש מתוסכל וברח מגרייס מספר פעמים.

התחלת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שוקולד רוקד בבר", ציור מאת טולוז לוטרק, 1896
שוקולד מצויר - יחד עם פוטיט - בפרסומת לסבון כביסה, 1896

רפאל התחיל להופיע כפעלולן לצידו של גרייס, באוקטובר 1886 בפריז, במסגרת "הקרקס החדש" של ז'וזף אולייר (Oller). הופעתם הבכורה של גרייס, שוקולד ושל טוניטו ב"קרקס החדש" הייתה במערכון " מאלף הסוסים" (Maître de Manège) שבו שנייהם, מכוסים קנוואס, גילמו סוס, כששוקולד שיחק את החלק האחורי של הסוס. בשנת 1888, אחרי תקרית שבו שפך רפאל רוטב, בטעות, על שמלת אשתו של גרייס בעת טקס טבילה של בנם, גרייס פיטר אותו[1]. ליצן אחר, ג'ורג' פוטיט, שכנע את המנהל החדש של הקרקס, ראול דונוואל, להעסיק את שוקולד בלי גרייס, באולם החדש של הקרקס שברחוב סנט אונורה. כישוריו בריקוד ובפנטומימה זכו גם להערכתו של הרקדן, הכוראוגרף והפנטומימאי אנרי אגוסט. המופע הראשון של שוקולד "חתונתו של שוקולד" זכה בהצלחה גדולה. המופע רץ למשך חמש שנים, עם צוות שכלל גם את הליצנים פייראנטוני, קרסטרן וג'רונימו מדראנו. בסוף המופע כל המשתתפים קפצו למים. פנטומימה על מיים התאפשרה על ידי האולם החדשני עם בריכה של הקרקס. שוקולד כיכב גם במופע "En Selle pour la Revue" (באוכף למען הרביו)[2], מופע רביו ופנטומימה, יצירה מאת סירטאק (גבריאל אסטרוק) ואַלוי (ארמן לוי). כמו כן הופיע ב"היפודרום"[2] באותן שנים מצא "שוקולד" את אהבת חייו, מארי גרימלדי לבית אקה (Hecquet) (1925-1866) אשה נשואה ואם לשני ילדים, שהתגרשה מבעלה בשנת 1895 כדי לחיות עם הליצן הקובני, ללא קשר נישואים רשמי. רפאל גידל את בנה, אז'ן גרימלדי כמו את בנו. נולדה להם גם בת, סוזן, אבל מתה בילדותה.

הצמד "פוטיט ושוקולד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמד פוטיט ושוקולד בסביבות שנת 1900

בשנת 1895 מיוזמתו של ראול דונוואל, המנהל החדש של "הקרקס החדש" ,צורף רפאל לליצן אנגלי בשם ג'ורג' פוטיט כצמד ליצנים. השניים פעלו בצוותא למשך 15 שנה במופעים קומיים קרקסיים, שגולת הכותרת שלהם הייתה המופע הבורלסקי "וילהלם טל". ההצגה התבססה במידה רבה על תפקידו של שוקולד כשחור "שעיר לעזאזל" ילדותי וטיפש המקבל מכות, בהתאם לסטריאוטיפים על שחורים הנפוצים בקרב הקהל הלבן. מצד שני, נכמס תפקידו לקטגוריה של הליצנים הקרויים "אוגוסט", הלבושים בדרך כלל באדום והעומדים בניגוד לליצנים הידועים כ"ליצנים לבנים", הלבושים בלבן. שוקולד כשלעצמו היה לבוש בדרך כלל בז'קט אדום, נעל נעליים נוצצות, גרבי משי, אברקיים מסאטן', עניבה לבנה וכובע צילינדר על ראשו. לפעמים חבש גם כובע באולר או רבע קש[1]. עם זאת עשה שוקולד מאמצים להיאבק בסטריאוטיפ, לשכלל את מיומנויותיו ולגוון את תפקידיו. בשנת 1901 הפך לפופולרי ביטויו " je suis Chocolat" - "אני שוקולד" במובן של "אכלתי אותה" הפך לפופולרי הסופר ז'אן קוקטו נזכר ב "בדיוקנאות מזכרת" Portraits souvenir (1984):

מה שהיה יפה, היה הקרקס; היו אז פוטיט ושוקולד; פוטיט היה כמו דוכסית מטורפת ושוקולד - הכושי שקיבל סטירות

הצמד פוטיטי ושוקולד בעת המערכון "העכביש", באיור צבעוני מאת רנה ונסאן, בסביבות שנת 1900

בשנת 1905 הקרקס החדש לא חידש את החוזה עם השניים. שיא הקריירה של הצמד התרחש לעומת זאת במופעי הרביו של המועדון פולי ברז'ר עד שה"מספרים" שלהם הפכו למיושנים ולא עמדו בתחרות. מאמריקה הגיעו לצרפת גיבורי תרבות שחורים נוספים כמו למשל רקדני ריקודי ה-cake walk""

בשנת 1909 חזר הצמד לקרקס החדש עם המופע" Chocolat aviateur" (שוקולד טייס) של אנרי מורו. הצגת הבכורה ב-30 באוקטובר 1909 זכתה להצלחה. ב-19 בנובמבר בכתבה של הסופר והעיתונאי פייר מיל בעיתון "טיימס" בלונדון נכתב בטעות ששוקולד מת. למחרת תיקן העיתון את הטעות ופרסם מתכב מאת רפאל, עליו הופיע באופן מוזר התאריך 17 בנובמבר: ב-1910 פוטיט ושוקולד נפרדו כשאנדרה אנטואן, מנהל תיאטרון אודיאון, בחר בפוטיט עבור תפקיד הליצן במחזה "רומיאו ויוליה". הם הודיעו על פרידתם בפני הקהל:

"פוטיט: אני הולך לשחק רומיאו באודיאון!
שוקולד: ככה? אני אשחק אותלו ב"קומדי פראנסז"!

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי פרידתם המשיכו שוקולד ופוטיט את דרכם לבדם. שוקולד חיפש את פרנסתו כשחקן וב-1910 פנה לפירמן ז'מייה, מנהל התיאטרון אנטואן, לשחק את התפקיד של משה במערכון מאת אדמון גירו. אולם לא שלט טוב בשפה הצרפתית והתקשה לדקלם טקסטים ארוכים. עם זאת הועסק באותה שנה בקרקס מטרופול ב"רביו בורלסק" מאת פוטיט ,זה חיקה את קרולין אוטרו. חזר כליצן יחד עם בנו המאומץ אז'ן גרימלדי (1934-1891) במופע "טאבלט ושוקולד"[3] בשנות ה-1920 השיג אז'ן הצלחה מסוימת כליצן וב-1921 הופיע במופעים לשעבר של אביו, יחד עם בנו של ג'ורג' פוטיט. שוקולד עשה סיורים באזורי הספר, התחיל להופיע בפני ילדים בבתי חולים והיה על ידי כך אחד מחלוצי הליצנות הרפואית (גלותרפיה) אחרי מות בתו משחפת בגיל 19, שקע שוקולד באלכוהוליזם ודיכאון. עבד בחלק מלהקת הקרקס ראנסי. בעת סיור מופעים עם להקה זו, יחד עם ג'ורג' פוטיט ועם בוב או'קונור, נפטר שוקולד באופן פתאומי בחדרו במלון בעיר בורדו מהתקף לב, בגיל 49[3]. הובא לקבורה בבית הקברות הפרוטסטנטי של בורדו, כשנרשם בשם "רפאל פאדייה".

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפריל 1896 - Guillaume Tell - היה אחד משלושת הסרטונים שנקראו "פוטו-ציורי אנימציה" (Photo-Peintures animées) שערך הממציא הצרפתי אמיל רנו עבור התיאטרון האופטי.

מצלם את המערכון "וילהלם טל" שהוצג בקרקס החדש. מקום ההפקה היה הסטודיו של הצייר אנרי מנסייה ברחוב פטי ברובע התשעה עשר של פריז. אחרי שהוצג בפני מועצת המנהלים של מוזיאון גרוון ב-13 במאי 1896, הוקרן בפני קהל בין אוגוסט 1896 ל-מרץ 1900. המוזיקה הולחנה ונוגנה בזמן אמת בעת ההקרנה על ידי הפסנתרן גסטון פולן (Paulin)

הסדרה "פוטיט ושוקולד" של האחים אוגוסט ולואי לומייר כללה שישה סרטוני ראינוע: "מתאגרפים" - Boxeurs, "לוליינים על הכיסא",Acrobates sur la chaise - "כיסא נדנדה" Chaise en bascule, "וילהלם טל" Guillaume Tell, "השוטר" Le policeman, ו"מותו של שוקולד". La mort de Chocolat

Phono-Cinéma-Théâtre - סרטונים של קולנוע של פול דקוביל (Paul Decauville) כללו את L'Entrée des échasses (כניסת הקביים) ו Guillaume Tell (וילהלם טל) - זו היה המופע הראשון של קולנוע מדבר

איקונוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמויותיהם של פוטיט ושוקולד שימשו למודעות פרסום - לשוקולדים של פליקס פוטן, לצמיגים של חברת מישלן וכו' הופיעו גם בפרסומות עבור Le Bon Marché ("לה בון מארשה") - בקטעים מתוך המערכונים Les Petits bouts de bois (חתיכות העץ הקנטות) La Soustraction (החיסור), Le Sourd-muet (החרש -אילם), La Corrida (הקורידה), C'était pour rire (זה היה בצחוק) .

"שוקולד" במדיה האמנותית נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות פלסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תחילת שנת 1896 - רפאל "שוקולד" מוצג בתמונה מאת טולוז-לוטרק בעוד רקד בבר. עותק בצבעים של התמונה פורסם בגיליון 73 של המגזין "Rire" (צחוק) ב-28 במרץ 1896
  • תמונה אחרת שלו צויירה על ידי הצייר אדמון אזה (Edmond Heuzé)[4]

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1907 - הסופר פראן-נואן (Franc-Nohain) פרסם "זכרונותיהם של פוטיט ושוקולד, ליצנים" Les Mémoires de Footit et Chocolat, clowns- זכרונות דמיוניים שנועדו ללעוג לצמד האמנים
  • שוקולד מוזכר בפסרה של קולט, "ז'יז'י".

קומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004 - דמותו של שוקולד מופיעה אצל האמן הסרבי גרדימיר סמוג'ה (צרפת-איטליה) בסדרת הקומיקס "קברט המוזות" (Le Cabaret des muses). בקומיקס "Allez Darling" שוקולד מופיע בתפקיד המספר הראשי.

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2009 - הקולקטיב " דאז'ה" העוסק בחינוך למודעות לגבי אפליות, יזם מופע על הליצן שוקולד. ב-2016 חקר התיעוד והתגובות של הקהל הקושרים לחייו של שוקולד הוצגו בתערוכה בשם " On l’appelait Chocolat, sur les traces d’un artiste sans nom" (קראו לו שוקולד, בעקבות אמן ללא שם) בחסות עיריית פריז
  • 2012 - מרסל בוזונה (Marcel Bozonnet) יחד עם ההיסטוריון ז'ראר נואריאל (Gérard Noiriel) - כתבו מחזה בשם "שוקולד, הליצן הכושי" (Chocolat, clown nègre) שהוצג בתיאטרון בוף דה נור בבימויו של מרסל בוזונה. בתפקיד שוקולד שיחק השחקן הצרפתי ממוצא קמרוני יאן גאאל אלווה (Yann Gaël Elleoué)
  • 2012 - המופע "שוקולד בלוס" ( Chocolat blues) על חיי שוקולד בבימוי איזה ארמאן, בכיכובו של גורה דיאחאטה (Gora Diakhaté)

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1951 - בסצנה האחרונה של הסרט "האמריקאי בפריז" בבימוי וינסנט מינלי ביצע ג'ין קלי ריקוד המבוסס על תנועות של רפאל "שוקולד" רוקד גפי שהופיע בתמונה מאת טולוז לוטרק.
  • 1952 - בסרט "מולן רוז' בבימוי ג'ון יוסטון גילם רופרט ג'ון את שוקולד.
  • 2001 - בסרט מולן רוז' בבימוי באז לורמן, דה אוביה אופאריי משחק את תפקידו של שוקולד.
  • סמיה שאלה ותיירי לקלר - סרט תיעודי על תהליך יצירת המחזה "שוקולד הליצן הכושי"
  • 2016 - הסרט העלילתי "שוקולד" בבימויו של רושדי זם - על חיי הצמד שוקולד ופוטיט. בתפקיד שוקולד שיחק עומאר סי (Omar Sy) ובתפקיד ג'ורג' פוטיט - גיימס תיירה (James Thierrée), נכד של צ'ארלי צ'פאלין.
  • ז'ודית סיבוני ביימה סרט תיעודי בשם "שוקולד, סיפור של צחוק" המוקדש לסיפורו של שוקולד, וגם של שלקנים וקומיקאים שחורים צרפתים שבאו אחריו
  • גם בסרט "דילילי בפריז" מוצג שוקולד בצורה המזכירה את הדמות בתמונה משנת 1896 מאת טולוז לוטרק

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-20 בינואר 2016 - נחנכה על ידי ראשת העיר פריז, אן אידלגו, לוחית זיכרון על חזית מלון "מנדרן אוריינטל" בפריז ברחוב סנט אונורה 251 במקום שבו נמצא בעבר "הקרקס החדש". בלוחית מצוין: "בקרקס החדש, רפאל פאדייה הקרוי "שוקולד" (בערך 1868–1917) וג'ורג' פוטיט (1921-1864) המציאו את הקומדיה הליצנית המשוחקת על ידי הליצן הלבן והאוגוסט"
  • בבית הקברות הפרוטסטנטי של העיר בורדו זוהה שמו של שוקולד בפנקסי המקום. אחד משבילי בית הקברות קיבל את שמו ושלט הוצב על מקום קבורתו. ב־6 בפברואר 2016 על אחת החומות של בית הקברות נחנכה לוחית זיכרון על ידי השחקנית פירמין רישאר

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gérard Noiriel, Chocolat, clown nègre : l'histoire oubliée du premier artiste noir de la scène française, Bayard, 2012

(ז'ראר נואריאל - "שוקולד, ליצן שחור:הסיפור הנשכח של האמן השחור הראשון של הבמה הצרפתית") Gérard Noiriel, Chocoalt — La véritable histoire d'un clown sans nom (Montrouge, Editions Bayard, 2016) — ISBN 978-2-227-48617-1

  • Laurence Senelick - art. Foottit and Chocolat, in The Cambridge Guide to Theatre (ed.Martin Banham) 1992 p.356
  • Jon Davison - Clown:Readings in Theatre Practice Palgrave Macmillan, NY 2013
  • Tristan Rémy, Les Clowns (Paris, Bernard Grasset, 1945 — reprinted in 2002) — ISBN 2-246-64022-9

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שוקולד בוויקישיתוף

Dominique Denis - Auguste - définition 25.4.2018 (בצרפתית)

El primer payaso negro... era de Bilbao.El Mundo, Madrid 12/1/2016 (בספרדית)

(במגזין 29.1.2016 Jeune Afrique- מהו אמת ומה לא נכון ב"שוקולד", הסרט של רושדי זם) (בצרפתית)

Dominique Jando - art. Foottit et Chocolat

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Jon Davison עמ' 71
  2. ^ 1 2 L.Senelick
  3. ^ 1 2 D.Jando
  4. ^ ציור מאת אזה