שוקר חשמלי
שׁוֹקֶר חַשְׁמַלִּי (מַהֲלוֹם) הוא נשק אל הרג, המשמש לניטרול באמצעות מכת חשמל על ידי שיבוש תפקוד השרירים השטחיים ו/או על ידי גרימת כאב, מבלי לגרום לפציעה משמעותית לזה שעליו מופעל הנשק.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניסיונות ראשונים לפיתוח מכשירים חשמליים לנטרול בני אדם החלו בארצות הברית בשנות ה־30, אך היו מוגבלים ביעילותם. בשנת 1969 פיתח ג’ק קובר, פיזיקאי ומהנדס אמריקאי, את הטיזר, שנרשם כפטנט ב־1974 והיווה בסיס לדגמים המודרניים. מאז שנות ה־70 המכשיר אומץ בהדרגה על ידי כוחות אכיפת חוק, ובשנות ה־90 הפך לנפוץ יותר בעקבות שיפורים טכנולוגיים. בישראל נכנס השוקר לשימוש רשמי במשטרת ישראל בתחילת שנות ה־2000.
שימוש על ידי כוחות ביטחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשטרה, ביחידות צבאיות וביחידות אחרות השוקר הנמצא בשימוש הוא מסוג "אקדח טייזר" (המכונה גם "אקדח שוקר" או פשוט כ"טייזר"), היכול לפעול ממרחק של כמה מטרים בודדים מהמטרה.
במשטרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשטרה השוקר משמש למטרות של פיזור מפגינים[דרוש מקור], טיפול בגורמים אלימים ולנטרול פושע במקרים בהם הוא מתפרע ולא מפסיק לזוז.
ביחידות צבאיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצבא השוקר משמש כאשר תופסים מחבל[דרוש מקור], כאשר נגמרים הכדורים בנשק או כאשר המטרה נמצאת בטווח קרוב (עד 2.5 מטרים).
ביחידות אחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביחידות כגון ימ"מ, SWAT, GIGN, GSG-9, SAS ועוד, מייעדים את השוקר למקרים כגון חטיפת בני ערובה, מרדפים מטווח קצר ולחימה בשטח בנוי (במבנים קטנים כגון חדרי דירה).
הגנה עצמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוב מדינות העולם (בהן ישראל) השוקר נמצא בדגם הסטנדרטי[דרושה הבהרה] לצורך הגנה עצמית מטווח אפס ממקרים של שוד, אלימות, תקיפה, פיגוע דקירה ועוד.
חוקיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לאוקטובר 2015, נשיאת שוקר חשמלי במרחב הצבורי מותרת. עם זאת ישנם מקומות (כמו קניונים, בתי משפט, בתי חולים וכו') אשר מגבילים נשיאת שוקר חשמלי בכניסה אליהם, ולעיתים ניתן להפקידו בכניסה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ההשפעות הפיזיות של הנשק (באנגלית)
- מידע על הנשק (באנגלית)
- שוקר - כלי הגנה אישי אפקטיבי, דיסקרטי ובטוח