אשר הניא

אשר הניא
אֲשֶׁר הֵנִיא עֲצַת גּוֹיִם, וַיָּפֶר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים: בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם רָשָׁע, נֵצֶר זָדוֹן מִזֶּרַע עֲמָלֵק: גָּאָה בְּעָשְׁרוֹ וְכָרָה לוֹ בּוֹר, וּגְדֻלָּתוֹ יָקְשָׁה לּוֹ לָכֶד: דִּמָּה בְנַפְשׁוֹ לִלְכֹּד וְנִלְכַּד, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד וְנִשְׁמַד מְהֵרָה: הָמָן הוֹדִיעַ אֵיבַת אֲבוֹתָיו, וְעוֹרֵר שִׂנְאַת אַחִים לַבָּנִים: וְלֹא זָכַר רַחֲמֵי שָׁאוּל, כִּי בְחֶמְלָתוֹ עַל אֲגָג נוֹלַד אוֹיֵב: זָמַם רָשָׁע לְהַכְרִית צַדִּיק, וְנִלְכַּד טָמֵא בִּידֵי טָהוֹר: חֶסֶד גָּבַר עַל שִׁגְגַת אָב, וְרָשָׁע הוֹסִיף חֵטְא עַל חֲטָאָיו: טָמַן בְּלִבּוֹ מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמָיו, וַיִּתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת רָעָה: יָדוֹ שָׁלַח בִּקְדוֹשֵׁי אֵל, כַּסְפּוֹ נָתַן לְהַכְרִית זִכְרָם: כִרְאוֹת מָרְדְּכַי כִּי יָצָא קֶצֶף, וְדָתֵי הָמָן נִתְּנוּ בְשׁוּשָׁן: לָבַשׁ שַׂק וְקָשַׁר מִסְפֵּד, וְגָזַר צוֹם וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר: מִי זֶה יַעֲמֹד לְכַפֵּר שְׁגָגָה, וְלִמְחֹל חַטַּאת עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ: נֵץ פָּרַח מִלּוּלָב, הֵן הֲדַסָּה עָמְדָה לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים: סָרִיסֶיהָ הִבְהִילוּ לְהָמָן, לְהַשְׁקוֹתוֹ יֵין חֲמַת תַּנִּינִים: עָמַד בִּעָשְׁרוֹ וְנָפַל בְּרִשְׁעוֹ, עָשָׂה לוֹ עֵץ וְנִתְלָה עָלָיו: פִּיהֶם פָּתְחוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי פוּר הָמָן נֶהְפַּךְ לְפוּרֵנוּ: צַדִּיק נֶחֱלַץ מִיַּד רָשָׁע, אוֹיֵב נִתַּן תַּחַת נַפְשׁוֹ: קִיְּמוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת פּוּרִים, וְלִשְׂמֹחַ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: רָאִיתָ אֶת תְּפִלַּת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. הָמָן וּבָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ: שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי: תְּשׁוּעָתָם הָיִיתָ לָנֶצַח, וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר: לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ, וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ. אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵשׁ לאַבְּדִי. בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי. אֲרוּרָה זֶרֶשׁ אֵשֶׁת מַפְחִידִי. בְּרוּכָה אֶסְתֵּר [מְגִנָּה] בַּעֲדִי. אֲרוּרִים כָּל הָרְשָׁעִים. בְּרוּכִים כָּל הַצַּדִּיקִים. וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב:

אֲשֶׁר הֵנִיא הוא פיוט לחג הפורים, המסכם את סיפור המגילה. על פי ההשערה המקובלת, במקורה הייתה זו ברכה מפויטת, דהיינו גרסה פיוטית לברכה שלאחר קריאת המגילה (ברכת הרב את ריבנו). אולם לא נמצא מקור המעיד על כך, ובכל המקורות המוכרים נהוג לאומרו לאחר הברכה בליל פורים ולא כחלק מהברכה עצמה.

הפיוט חובר באקרוסטיכון של אותיות האלפבית העברי.

מפורסמים שני הבתים האחרונים הפותחים במילים "שושנת יעקב", אשר על פי מנהג אשכנז כיום, נאמרים גם ביום לאחר קריאת המגילה.

מקור הפיוט ומחברו

מחבר הפיוט אינו ידוע. במחזור ויטרי (1208) נכתב שהוא "מיסודם של אנשי כנסת הגדולה". יש שכתבו שמחברו הוא רבי אשר, סבו של רבי יצחק הלוי: ”תִקן [את הפיוטים] 'אשר הניא' ו'אשר בגלל אבות' ו'אתניה שבחיה', והיה יהודי הראשון אשר בא לגור בוירמיישא, ובא לשם מעיר ויטרי וכתב יוחסין היה בידו עד הנשיאים, ולוי היה”. המחקר כיום מפקפק במסורת זו, בשל העובדה שהפיוט השני שמיוחס לאותו ר' אשר הלוי, אשר בגלל אבות, ידוע כפיוט קדום ומופיע כבר בסידור רב סעדיה גאון. ייתכן כי מסורת זו נוצרה כדי להסביר את הפתיחה הבלתי שגרתית של הפיוט במילת קישור, "אשר".

הפיוט אינו נמצא במקורות מוקדמים, והובא בספרי ההלכה והמנהג של ראשוני אשכנז, צרפת ואיטליה, כמו מחזור ויטרי, שיבולי הלקט, תניא רבתי והגהות מיימוניות ונהוג במנהגיהן. הוא מופיע בקטע אחד מהגניזה הקהירית, אך קטע זה עצמו הוא קטע אשכנזי.

אף על פי כן, הפיוט נחשב לקדום, וזאת על פי סגנונו, משקלו וסידורו לפי א' ב' ולא לפי חרוזים. גם דמיונו לברכת 'אשר בגלל אבות' הקדומה וחברותיה, מחזקים את ההשערה שנתחבר בארצות המזרח ומשם התגלגל לאירופה, אלא שיצא מכלל שימוש במזרח בשלב מוקדם.

אמירתו

ביהדות אשכנז התפשט המנהג לאומרו בליל פורים לאחר קריאת המגילה. בעבר אמרוהו במקום זה גם בנוסח צרפת ונוסח איטליה. ביום פורים אין אומרים אותו, משום שאמרו כבר פיוטי קרובות בחזרת הש"ץ אשר כוללים את תוכנו של פיוט זה. על אף זאת, נהוג לומר ביום פורים את סופו של הפיוט, משושנת יעקב ואילך. בקהילות בהן אין אומרים קרובות, יש שכתבו שיש לומר את אשר הניא כולו, כבערב, אולם ברוב המקומות השתרש המנהג שאין אומרים את הפיוט גם אם לא אומרים קרובות. יש הנוהגים לומר רק את שני הבתים האחרונים ואת התוספת "ארור המן", גם בלילה וגם ביום.^{[דרוש מקור]}

שושנת יעקב

שני הטורים האחרונים של הפיוט הפותחים באותיות ש' ות', הם הטורים המפורסמים בפיוט. שני טורים אלה, ”שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי, תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור”, נאמרים גם לאחר קריאת המגילה ביום, אף על פי שיתר הפיוט לא נאמר ביום אלא רק בליל פורים. קטע זה זכה ללחנים רבים והם מושרים רבות בחג הפורים. פתיחת הטור האחרון במילה "תשועתם" רומזת לחתימת הברכה "האל המושיע", ונועד לקיים את הדרישה ההלכתית ל"מעין החתימה סמוך לחתימה".

לאחר סיום הא"ב ישנו טור נוסף: ”להודיע שכל קוויך לא יבושו, ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך”. טור זה אינו תואם במקצבו את מקצב יתר הפיוט, וגם אינו כלול באקרוסטיכון, ולכן סביר שהוא תוספת מאוחרת שאינה מגוף הפיוט. מאידך גיסא, טורים דומים מוכרים גם מסוף הפיוט תרומה הבדילנו שגם הוא ברכה מפויטת. בכתבי יד ספורים נוסף אחר טור זה טור מעבר נוסף, שנועד להעביר שנית לחתימת הברכה.

ארור המן

לאחר הפיוט נאמרים המשפטים "ארור המן אשר ביקש לאבדי, ברוך מרדכי היהודי, ארורה זרש אשת מפחידי, ברוכה אסתר בעדי, ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים, וגם חרבונה זכור לטוב". מקטע זה אינו קשור כלל לפיוט והוא מוסף מחויב אמירה לאחר קריאת המגילה לפי התלמוד ירושלמי ומסכת סופרים.

בתלמוד ירושלמי (מסכת מגילה, פרק ג', הלכה ז') נאמר: ”רב אמר צריך לאמר ארור המן ארורים בניו אמר רבי פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב”, ובמסכת סופרים (פרק יד הלכה ו): ”...ואחר כך מקלס לצדיקים ברוך מרדכי ברוכה אסתר ברוכים כל ישראל, ורב אמר צריך לומר ארור המן וארורים בניו, אמר רבי פנחס צריך לומר חרבונא זכור לטוב”. גם בתלמוד בבלי נרמזת חובת אמירה זו, באימרתו של רבא (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב') ”מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”, והתוספות והרא"ש ציינו לדברי הירושלמי. וכך נפסק בטור ובשולחן ערוך.

לפיסקה זו גרסה אחרת הנאמרת גם בנוסח עדות המזרח (שאינם אומרים את הפיוט "אשר הניא") המתחילה "ברוך ה' אלקי ישראל". גרסאות נוספות מופיעות במחזורים וסידורי תפילה קדומים.

לחנים

לפיוט הולחנו לחנים רבים ובפרט לשורותיו האחרונות (החל מהמילים שושנת יעקב), ביניהם כמה שהתפרסמו ביותר:

• הלחן המפורסם בציבור הוא לחנו של ידידיה אדמון.
• בציבור הדתי-חרדי מפורסם לחנו של חיים שלמה סבינר מחסידות גור (הופיע באלבום פורים טיש 1). לחסידות גור עוד עשרות לחנים.
• לחן של עזריאל מנדלבוים מחסידות באבוב. אף הוא פופולרי בציבור החרדי. הופיע באלבום פורים טיש 2. לחסידות באבוב עוד מספר לחנים, בהם לחנו של רבי בן ציון מבאבוב, לחנו של אהרן מילר ולחנו של משה גולדמן.
• לחנו של רבי שאול ידידיה טאוב מחסידות מודז'יץ. לחסידות מודז'יץ עוד לחנים רבים מהאדמו"רים ומחסידים.
• לחסידות ברסלב שני לחנים, אחד מהם של הרב מאיר לייב ברכר.
• לחסידות חב"ד לחן של תלמידי בעל התניא. לחן נוסף הוא של המלחין החב"די שלום חריטונוב.
• בחסידות בויאן מושר השיר בשני לחנים של פנחס ספקטור וכן בלחנים נוספים של בן ציון שנקר (הופיע בדיסק פורים טיש 3) ובלחן של חסידות רוזבדוב (אף הוא הופיע ב"פורים טיש 3").
• לחן חסידות סאטמר, הופיע בדיסק פורים טיש 3. יש אומרים שהוא של בעריש ווישווער ויש אומרים שהוא של ליפא ליוש.
• לחן של משה ביק. מושר בחסידות סקווירא ובחסידות נדבורנה.
• מתוך הפיוט: "להודיע שכל קוויך" - ניגון קרלין. ניגון נוסף הוא של חסידות ברסלב.
• מתוך הפיוט: "תשועתם היית לנצח" - ניגון ויז'ניץ
• הרב יצחק גינזבורג הלחין כמה לחנים על שני הבתים האחרונים ("שושנת יעקב") וכן על ההוספה "ארור המן".

טעות נפוצה בחלק מהלחנים היא במילים "תשועתם הָיִיתָ לנצח" המוחלפות בטעות ב"תשועתם הָיְתָה לנצח".

לקריאה נוספת

• בנימין ושולמית אליצור, "'אשר הניא עצת גויים': עיוני נוסח ולשון", לשוננו פא (תשע"ט), עמ' 163–178.
• יהודה רצהבי, "'אשר הניא' – לפורים", הצפה, י"ד אדר ב' ה'תשמ"א. נדפס שנית בספרו מגנזי שירת הקדם, משגב ירושלים תשנ"א, עמ' 291–293.

קישורים חיצוניים

אשר הניא, באתר ויקיטקסט

• הפיוט שושנת יעקב (אשר הניא), באתר הפיוט והתפילה
• אברהם פרנקל, אשר הניא - תולדותיה של ברכה מפוייטת, באתר הפיוט והתפילה
• יהושע וידר, שושנת יעקב - הקטעים החסרים, באתר הפיוט והתפילה
• גילה פלם, שושנת יעקב – מהלחן המסורתי ועד למתי כספי, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מרץ 2019
• מידע על אשר הניא בקטלוג הספרייה הלאומית