שושנת יריחו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שושנת יריחו
Skin ulcer due to leishmaniasis, hand of Central American adult 3MG0037 lores.jpg
נגע שושנת יריחו על גב ידו של אדם בוגר ממרכז אמריקה
שם בלועזית Leishmaniasis
סיווג
 ‑ ICD-10 B55
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine article/220298 
DiseasesDB 3266 29171 7070
MeSH D007896
MedlinePlus 001386
מחזור החיים של שושנת יריחו

שושנת יריחו (בלועזית: לישמניאזיס, Cutaneous leishmaniasis; נקראת גם קדחת שחורה ומחלת זבובון החול) היא מחלה טרופית וסוב-טרופית הנגרמת על ידי הפרוטיסט לישמניה (Leishmania), אשר מועבר אל האדם באמצעות עקיצת זבוב החול (בקה) אשר נושא את המחלה. תפוצתו בישראל באזורי בקעת הירדן ופתחת ניצנה, הערבה, מרכז הנגב, המורדות המזרחיים של הרי יהודה, ואדי אל-חמאם, אזור טבריה וצפון-מזרח הכנרת.

לישמניאזיס בישראל (לישמניאזיס של העולם הישן)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לישמניאזיס של העולם הישן (old world leishmaniasis) מתייחס לטפיל הנפוץ באירופה, אפריקה ואסיה. בארץ נמצאים שני סוגים.

לישמניה רבא (Leishmania major) הוא סוג הטפיל הנפוץ בישראל. נמצא בדרום הארץ, באזורי ספר, בסביבה לחה: בערבה, בנגב ובבקעת בית שאן. בעל תקופת דגירה של 10–45 יום. קיים אצל בני אדם ובעלי חיים. במקרה של L. major יהיה מספר גדול של פצעים, כיבים ללא כאב מלווים בדלקת מרשימה בהיקף ובהגדלה של בלוטות הלימפה. גבולות הנגע ברורים והריפוי ילווה בצלקת אצל אנשים עם מערכת חיסון מתפקדת. הווקטור העיקרי בארץ הוא Phlebotomus papatasi והמארחים הידועים הם מריון מדבר, מריון מצוי, פסמון, נברן השדה ומיני גרביל[1]

לישמניה טרופיקה (Leishmania tropica) נמצא באזורים אורבניים, ממרכז הארץ וצפונה: ירושלים, מרכז השומרון והגליל. בעל תקופת דגירה של 20 יום עד 8 חודשים. זבוב החול משמש כוקטור והמארח הידוע העיקרי בארץ הוא שפן סלע. במקרה של L. tropica הנגעים יהיו בודדים, כיבים לא כואבים על העור בגודל של מספר סנטימטרים, ללא דלקת בהיקף, גבולות הנגע ברורים וללא הגדלה של בלוטות הלימפה. ריפוי ללא צלקות אצל אנשים ללא חולשה של מערכת החיסון.

לישמניה אינפנטום (Leishmania infantum) קיימת במרכז ישראל, שפילת החוף, הגליל ושטחי הרשות הפלסטינאית. אזור הרי יהודה, מודיעין, הגליל התחתון והגליל המערבי. המאחסן העיקרי הוא כלב הבית בו היא פוגעת אך עלולה גם לפגוע באדם ואף לגרום למוות אצל ילדים או אנשים מדוכאי חיסון.

לישמניאזיס ביבשת אמריקה (לישמניאזיס של העולם החדש)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לישמניאזיס של העולם החדש (new world leishmaniasis) מתייחס לטפיל הנפוץ בדרום ובמרכז אמריקה. תרמילאים ישראלים מביאים איתם את הטפילים הללו. שני הטפילים הם לישמניה ברזיליאנזיס (L.brasiliense complex) ולישמניה מקסיקנה (L.mexicana complex). ל. ברזיליאנזיס אנדמית לאיזור הפארק הלאומי מאדידי והוא זה הגורם לנגעים החמורים ביותר. בדרך כלל מלווה בזיהום נוסף של חיידקים ארוביים ואנארוביים. המופע הראשוני דומה לל. מקסיקנה אך מספר חודשים לאחר ריפוי הכיבים מופיעים הכיבים מחדש כשהם מערבים את נקודת המפגש בין העור למוקוזה באף ובהמשך מתפשטים אל תוך האף ומשמידים את הרקמה לאחר מספר שנים.

שושנת יריחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם שושנת יריחו קיים בעברית בלבד, ומתייחס לצורת הפריחה המופיעה על עור החולים ולאזור יריחו, בו קיימת סכנת הידבקות. בשפות אחרות קרויה המחלה על-שם הפרוטיסט המחולל אותה. באופן דומה, חיילים אמריקאים שנדבקו בה במהלך מלחמת עיראק כינו אותה "פורונקל בגדד".

לאחר כחודשיים בערך, מתפתחת העקיצה לתפרחת עור בצורת שושנה באזור שנעקץ, בשל התפתחות הטפיל. במקרים שהטיפול מוזנח עלולות להתפתח צלקות אדומות באזורים נרחבים.

אופני מניעת התחלואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן העקיצה הוא בעיקר בלילה, ונעשה בגובה של עד כחצי מטר מעל הקרקע (כך ששינה על-גבי מיטות גבוהות עשויה למנוע הדבקה). מספר הנעקצים בישראל בשנה מזבוב החול מגיע למאות אחדות. כדי להימנע מעקיצה יש לכסות את הגוף ולמרוח אותו בחומר דוחה יתושים.

מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים כי צמח הבוגנוויליה מזן בוגונווילה חלקה (Bougainvillea glabra)[1] עשוי להגן מפני זבובון החול. במהלך מעקב אחרי הרגלי תזונתו של זבובון החול, נתגלה כי הצמח רעיל לזבובונים וכי תוחלת החיים של זבובונים שאכלו מצמח זה נתקצרה באופן ניכר ולעיתים הוביל למותם בטרם עת ובטרם יוכלו להפיץ את המחלה.[2][3]

נמצא שצמחים מסויימים מושכים את זבובי החול. צמחים אלה מושכים את זבובי החול לעיתים עד פי 14 יותר מבוגונוויליה, אולם להבדיל מהבוגונווילה אינם רעילים לזבובי החול. על סמך מידע זה ניתן להגביל את תפוצת זבובי החול על ידי דילול צמחים אלה בקרבת ישובים. כמו כן ניתן לעשות שימוש בצמחים הללו ללכידת והדברת זבובי החול על ידי שימוש בחומרי הריח שלהם או בצמחים עצמם לצד מלכודות דבק פשוטות. מבין עשרות צמחים שנבדקו, שלושת הצמחים שמשכו זבובי חול במיוחד הם רכפתן מדברי, ינבוט השדה, אשל היאור[4].

החוקרים פרופ' יוסף שליין וד"ר גונטר מילר מהאוניברסיטה העברית פיתחו והוכיחו את יעילותה של טכנולוגיית הדברת יתושים ATSB (Attractive Sugar Baits) ידידותית לסביבה המבוססת על סוכרים, אשר הינה בטוחה ליונקים אך קוטלת יתושים. ריסוס סביבת מחייתם של זבובי החול, או צמחים המושכים אותם, הביא להדברה משמעותית ויכול להביא לבלימת התפשטות המחלה, כמדווח בספרות המקצועית[5][6] ובתקשורת הפופולארית[7][8][9].

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להבדיל מעקיצת יתוש רגילה שמגרדת וחולפת בתוך כמה ימים, שושנת יריחו באה לידי ביטוי בהופעת קשריות (גושים) נוקשות. הקשריות האלה נותרות על פני העור במשך חודשים ארוכים.

דגימה נלקחת מהגבולות של כיב פעיל, ונצבעת באמצעות צביעת גימזה (giemsa) אימיונולגיה עלולה להיות לא יעילה בשל דמיון עם חיידק הצרעת (lepromatous leprosy)

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מגוון של טיפולים:

  • משחה מקומית המכילה אנטיביוטיקה, בין עשרה לעשרים יום.
  • צריבת הנגעים בחנקן נוזלי, אחת לשבוע/שבועיים.
  • זריקות פנטוסטם תוך-נגעיות שמיועדות להרוג את הטפילים
  • טיפול פוטודינמי. מריחת משחה המגבירה רגישות לאור על הנגע וההארת הנגע.
  • לקיחת כדורים או עירוי של סודיום סטיבוגלוקונט, מילטפוסין, ואמפוטריצין B ליפוזומי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://en.m.wikipedia.org/wiki/Bougainvillea_glabra
  2. ^ Sand fly feeding on noxious plants: a potential method for the control of leishmaniasis.‏ Yosef Schlein, Raymond L Jacobson, Gunter C Müller‏ The American journal of tropical medicine and hygiene 65 (4), 300-303, 2001‏ https://www.ncbi.nlm.nih.gov/m/pubmed/11693873/#fft
  3. ^ J Egypt Soc Parasitol. 2014 Apr;44(1):1-12. Experimental effect of feeding on Ricinus communis and Bougainvillea glabra on the development of the sand fly Phlebotomus papatasi (Diptera: Psychodidae) from Egypt https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/24961006
  4. ^ Relative attraction of the sand fly Phlebotomus papatasi to local flowering plants in the Dead Sea region https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/j.1948-7134.2011.00130.x
  5. ^ Different methods of using attractive sugar baits (ATSB) for the control of Phlebotomus papatasi https://onlinelibrary.wiley.com/doi/full/10.1111/j.1948-7134.2011.00113.x
  6. ^ Control of zoonotic cutaneous leishmaniasis vector, Phlebotomus papatasi, using attractive toxic sugar baits (ATSB) http://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0173558
  7. ^ גם יתושים אוהבים ממתקים (אתר הידען) https://www.hayadan.org.il/mosquito-170906
  8. ^ שיטה חדשה להדברת יתושים (האוניברסיטה העברית) http://www.huji.ac.il/cgi-bin/dovrut/dovrut_search.pl?mesge128980669905872560
  9. ^ https://m.ynet.co.il/Articles/3305476 הדבקה מתוקה (ynet)

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי