שוש רייזמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שוש רייזמן
אין תמונה חופשית
לידה 10 באפריל 1948 (בת 74)
קפריסין, האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שוש (שושנה) רייזמן (נולדה ב-10 באפריל 1948) היא מוזיקאית, במאית תיאטרון ומלחינת מוזיקה לתיאטרון. רייזמן הלחינה מוזיקה למעל ממאה הצגות, מופעי מחול ותנועה, ותוכניות טלוויזיה. בנוסף הלחינה שלוש אופרות "נערות טולדו", "הזמיר והורד", "יש דרקון בירקון" (אופרטה לילדים). רייזמן מלמדת פיתוח קול, דיבור ושירה באוניברסיטת תל אביב, סמינר הקיבוצים, ובאקדמיה לאמנויות המופע. במשך שנים רבות לימדה גם בבית צבי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייזמן נולדה בקפריסין בזמן שהוריה היו שם במחנה פליטים אליו גורשו על ידי הבריטים שהיו אז בארץ, לאחר ששרדו את השואה. היא סיימה את האקדמיה הישראלית למוזיקה ותואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ב-1970. רייזמן למדה קומפוזיציה ותזמור אצל נועם שריף, ליאון שידלובסקי ויוסף דורפמן בישראל, אצל הנס היימלר, באוניברסיטת גילפורד באנגליה, ואצל ראלף שאפי, באוניברסיטת שיקגו בארצות הברית. היא גם למדה פיתוח קול אצל מירה זכאי וחנה הכהן באוניברסיטת תל אביב.

רייזמן הלחינה מוזיקה להצגות רבות, בין השאר:

  • בתיאטרון הקאמרי - "סוחרי גומי", "שיץ", "ינטל", "מקום אחר", "המלט", "כיסאות", "מעיין הגופרית", "דבורה בארון".
  • בתיאטרון באר שבע: "שלוש אחיות".
  • בתיאטרון בית ליסין: "על המדרכה"[1].
  • בתיאטרון הבימה: "רוחות", "שמונה נשים"[2], "חתול רחוב"[3], "חברון"[4], "הכתה שלנו"[5].
  • בתיאטרון חיפה: "ארתורו אוי", "מאדליין"[6]
  • בפסטיבל עכו: "רסיסים", סימטת הכיסאות הלבנים".
  • בתיאטרון החאן: "מאכינל"[7], "אדם הוא אדם"[8].
  • בתיאטרון לילדים ונוער "ביקור ראשון" (ההצגה, מאת יעקב יעקובסון וישראל גוריון)[9].

בין השירים שהלחינה נמנים:

ועוד רבים אחרים

בנוסף ביימה במהלך השנים מספר הצגות:

ב-2012 ערכה מוזיקלית והלחינה שירים עובר מופע מחווה לשירי יהודה עמיחי[14].

ב-2017 ערכה וניהלה מוזיקלית את המופע "אם נדע לאהוב: בעקבות ז'אק ברל ושיריו"[15].

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שוש אביגל, בכורה פולקלור עדתי עם שחקנים טובים, חדשות, 16 במאי 1990
  2. ^ מיכאל הנדלזלץ, מרד, אלור, באתר הארץ, 2 בינואר 2005
  3. ^ ציפי שוחט, חתול רחוב, באתר הארץ, 20 בינואר 2004
  4. ^ מיכאל הנדלזלץ, מלים ורוח וחבל, באתר הארץ, 6 ביולי 2007
    ציפי שוחט, תיאטרון חברון, באתר הארץ, 20 ביוני 2007
  5. ^ אתר למנויים בלבד מיכאל הנדלזלץ, "הכתה שלנו": פגישת מחזור, דם ודמעות, באתר הארץ, 12 בפברואר 2014
  6. ^ מיכאל הנדלזלץ, אין הפרדה בין אישי ללאומי, באתר הארץ, 1 במרץ 2003
  7. ^ מיכאל הנדלזלץ, הזכות לאושר, באתר הארץ, 25 ביולי 2006
  8. ^ אתר למנויים בלבד מיכאל הנדלזלץ, ב"אדם הוא אדם" של ברכט מגישים בעורמה את האמת, באתר הארץ, 9 במרץ 2016
  9. ^ ישראל גוריון בהצגת יחיד חדשה, חדשות, 4 בפברואר 1987
  10. ^ דב אלפון, כיוון הרוח, כותרת ראשית, 14 באוקטובר 1987
  11. ^ חיים נגיד, עכו: פרס ראשון ל"אלמנות", מעריב, 14 באוקטובר 1987
  12. ^ שוש אביגל, בכורה / מיוחד - "איפיגניה באוליס: נושא עם וריאציות־, בימוי ועריכה שוש רייזמן, חדשות, 29 באוקטובר 1990
    אליקים ירון, איפיגניה עכשיו, מעריב, 29 באוקטובר 1990
  13. ^ שוש אביגל, אופרה אחרת, חדשות, 6 במרץ 1992
  14. ^ טל אימגור, עכבר העיר, המלצות במה לשבוע: מחול מאמנות לחימה, באתר הארץ, 10 ביוני 2012
  15. ^ אתר למנויים בלבד שי בר יעקב, בית ברל, באתר "ידיעות אחרונות", 29 ביולי 2017
  16. ^ חיים נגיד, הראשון בפסטיוואל עכו, מעריב, 23 באוקטובר 1986
  17. ^ אתר למנויים בלבד עכבר העיר, נבחרו ששת המחזות המקוריים שיתחרו בפסטיבל חיפה להצגות ילדים, באתר הארץ, 6 בינואר 2013