שחוטי חוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
שחוטי חוץ
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, י"ז, א'-ט'
משנה מסכת זבחים, פרק י"ג
משנה תורה הלכות מעשה הקרבנות, פרקים י"ח-י"ט
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו פ"ט, לאו צ', עשה פ"ד
ספר החינוך, מצווה קפ"ו, מצווה תל"ט, מצווה ת"מ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איסור שחוטי חוץ הוא איסור הלכתי לשחוט קרבן מחוץ לבית המקדש ("המקום אשר יבחר ה'") או להקריב אותו שם. זהו איסור חמור, והעונש על כל אחד ממעשים אלו הוא כרת במזיד או קרבן חטאת בשוגג.

עם זאת, בתקופות מסוימות עד לבניין בית המקדש, הותר להקריב קרבנות בבמות בכל מקום. גם לאחר בניין הבית, איסור זה הוא רק ליהודים אך לגוי מותר להקריב קרבן לה' בכל מקום.

מקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור האיסור הוא בפרשת אחרי מות:

איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה, או אשר ישחט מחוץ למחנה. ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה', דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו... ואלהם תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם, אשר יעלה עלה או זבח. ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו לה', ונכרת האיש ההוא מעמיו.

במות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – במות

במות הם מקומות שנועדו להקרבה לה' שלא במקום המשכן או המקדש. החל מהקמת המשכן, הקרבה בבמות נאסרה וחייבים עליה כרת משום שחוטי חוץ. עם זאת, במשך תקופות מסוימות בהן המשכן לא היה קבוע וטרם נבנה המקדש (כאשר המשכן היה בגלגל, בנוב ובגבעון), הותרה ההקרבה בבמות, ולא נהג אז איסור שחוטי חוץ.

דיני האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה מופיעים שני איסורים. האחד, לשחוט קרבנות בחוץ, והאחר, להקטיר אותם בחוץ. חז"ל לומדים מריבוי הפסוקים שיש גם איסור על זריקת הדם בחוץ. העובר על כל אחד משלשה איסורים אלה במזיד חייב כרת, ואם עבר בשוגג חייב להביא קרבן חטאת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]