שחמת ראשונית של המרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שחמת ראשונית של המרה
תחום גסטרואנטרולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 171117 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D008105
סיווגים
ICD-11 DB96.1 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שחמת ראשונית של המרהאנגלית: Primary biliary cholangitis) היא מחלה אוטואימונית של הכבד המאופיינת בהרס דרכי המרה בכבד.

הלוקים במחלה סובלים מהרס תעלות דרכי המרה, ונוזל המרה נאגר בכבד. לאחר זמן נוצר נזק לרקמה שעלול לגרום להצטלקות, פיברוזיס ושחמת. בעבר, סברו כי זוהי מחלה נדירה, אולם עבודות אחרונות בתחום זה העלו כי המחלה פוגעת ב 1 מתוך 3,000 עד 4,000 אנשים, כאשר נשים, בעיקר בגילאי 40, חולות במחלה ביחס גבוה יותר לעומת גברים (יחס של 1:9).

תסמינים קליניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמינים הקליניים של המחלה כוללים בין היתר, עייפות, גרד בעור (אשר אופייני לחסימה בדרכי המרה), צהבת (כתוצאה מעליה של בילירובין בדם, קסנתומה(אנ') (הצטברות מקומית של כולסטרול על העור, בעיקר מסביב לעיניים), מיימת (סיבוכים של יתר לחץ דם פורטלי), טחול מוגדל, אנצפלופתיה כבדית, עד לקומה במקרים חמורים. השתן כהה והצואה בהירה, סימנים לכולסטאזיס(אנ').

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לאבחן שחמת ראשונית של המרה (PBC), יש לערוך בדיקת דם אבחנתית. בבדיקת דם אצל חולה ב-PBC תהיה רמה גבוהה של אלקלין פוספטאז, AST ,ALT גבוהים (אנזימי כבד שרמתם הגבוהה מרמזת על פגיעה בכבד), ומאחר ומדובר במחלה שהבסיס שלה אוטואימוני, בדיקת הדם תכיל נוגדנים עצמיים כגון: נוגדן אנטי מיטוכונדריאלי (AMA) וכן רמה גבוהה של IgM.

שלבי המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. השלב הפורטלי, או fluid stage: בשלב זה יש דלקת באזורים הפורטליים בכבד, ויש נזק לתעלות המרה. ניתן להבחין בגרנולומות בשלב זה. רואים הסננה לימפוציטרית (של לימפוציטים) באזורים הפורטליים, תאי הדלקת חודרים לדרכי המרה והורסים את תאי האפיתל של דרכי המרה.
  2. השלב הפרי-פורטלי או chronic hepatitis: זהו השלב שבו יש התרבות של דרכי מרה באזור הפורטלי.
  3. השלב הספטלי או הרס דרכי המרה: דרכי המרה נעלמות לחלוטין, יש פיברוזיס.
  4. שחמת (צירוזיס): הדלקת הורסת את הכבד ויש צלקות גדולות, רואים אזורים גדולים פיברוטיים עם אזורים תקינים ביניהם.

הגורמים למחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים למחלה זו מצביעים על בסיס אוטואימוני, הגוף תוקף את דרכי המרה. נמצא כי אצל רוב החולים (מעל ל-90%) יש נוגדן אנטי מיטוכונדריאלי הקרוי AMA אשר פועל כנגד קומפלקס פירובט דהידרוגנז (קומפלקס הפועל בתוך המיטוכונדריה). ישנם מבחנים נוספים לביצוע אבחנה, בהם נמצאו נוגדנים נוספים הקיימים במחלה זו.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין טיפול ידוע למחלה זו, אולם תרופות (כגון ursodiol) יכולות להאט את קצב התפתחות הנזק לכבד ולאפשר תוחלת חיים נורמלית. כמו כן מומלץ לצרוך מולטי ויטמינים כגון ויטמין D וסידן לאור העובדה כי אצל חולים אלו יש ספיגה נמוכה של ויטמינים מסיסים בשומן.

כאשר המחלה מתקדמת למרות הטיפול התרופתי, אין מנוס מביצוע השתלת כבד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.